לא הרבה סדרות - או סרטים, לצורך העניין - נעשו על עולם המטבח. כן, אפשר לראות פה ושם, באמת לעיתים רחוקות, כאלו שעשו את זה (כן, אני יודעת שאתם חושבים על "רטטוי"), או דמויות שעובדות בתחום הקולינרי - מוניקה מ"חברים" או סוקי מ"בנות גילמור". אבל במקרה הטוב נראה אותן בכמה סצנות של בישול ובמקרה הרע זה יהיה עוד מאפיין אישיותי חסר חשיבות.
ריאליטי בישול, לעומת זאת, יש בשפע. אי אפשר לפתוח את הטלוויזיה בישראל בלי לראות מתמודדים מדברים בערגה על החריימה של אמא. "מאסטר שף", "משחקי השף", "המטבח המנצח", "בואו לאכול איתי" - אתם מבינים לאן זה הולך. אבל דווקא בסדרות עליליתיות, המטבח הוא פחות או יותר המקום האחרון שתראו בסדרות.
לתוך שקית הואקום הזאת, נכנסת "הטבח", שנפתחת עם נמרוד (גורי אלפי), הייטיקיסט מובטל מזה שנה וחצי. נמרוד נאלץ לעבוד כמחנה בשירותי חנייה (וולה פארקינג) כדי לכלכל את אשתו ושתי בנותיו. דורי (גל תורן), לעומתו, הוא שף מוערך שמפעיל את "סופיה", אחת מהמסעדות הנחשבות בעיר. הוא רווק נרקיסיסט וקריזיונר, שמבלה כל לילה עם בחורה אחרת. העניינים מתחילים כשבן טיפוחיו של דורי, יונתן פלדמן (טום אביב), פותח מקום משלו ומוכתר בתור "השף הכי מעניין בתל אביב". במקביל ובמקרה, נמרוד מוצא את עצמו ביום הראשון בעבודתו כטבח. בינתיים, סאני הקונדיטורית (גיתית פישר) מנסה לקבל קידום ולהמציא את עצמה מחדש, טבחית חדשה ומוכשרת בשם שרה (יעל אלקנה) נכנסת למטבח, ובעלת המסעדה אסנת (רותם סלע) מנסה לשמור על המקום מלהתפרק.
נתחיל מהמובן מאליו: אי אפשר לפספס את העובדה שהיוצרים, ארז קו-אל ואורית דבוש, אוהבים מטבח. מאוד. הסדרה צולמה במטבח של מסעדת "הרברט סמואל" ז"ל, ודקות ארוכות בסדרה - בפרק הפתיחה במיוחד, אבל גם בשאר - מתמקדות באוכל, באיכות שלו, בטעמים, במה לא נכנס לתפריט ועל מה אין סיכוי שמוותרים. גם הופעות האורח, והן למיטיבי לכת בלבד, כוללות את טום אביב (טוב, בעצם זה קל), עידן פיינברג ("פנדה") מ"משחקי השף" עונה 4 ואת שי קרני מהעונה השלישית.
ברור למה קשה ליצור סדרת דרמה עם סיפור, קונפליקטים ומתח בתוך תפאורה של מטבח. זה אתגר. המעמדות ברורים, הכללים ברורים, ומי שלא עומד בהם - עף החוצה. הכל קורה מהר, המנות מתקבלות, מוכנות ויוצאות. התהליך שניתן לעבור שם כדמות מוגבל, מאוד. אין פה דילמות מוסריות כמו שאפשר למצוא בגופים היררכיים אחרים (היי "שעת נעילה", או למעשה כל סדרת צבא או משטרה אחרת שנעשתה פה). אין פה תהליך יצירה ארוך וסבוך. מה שנשארים איתו זה יחסים אישיים, חברויות, רומנים. ולכל אלו אין מקום במטבח. "כן שף", "לא שף", "ארבעה בויאבז, שף".
הפרק הראשון מרגיש כמו הקדמה ארוכה מדי. במקום לייצר סצנות מבוא שנותנות לנו מידע, אנחנו מקבלים סצנה נפרדת לכל פרט: נמרוד מחפש עבודה. נמרוד עובד בוואלה-פארקינג. דורי זיין. דורי שף. פלדמן, בן טיפוחיו, מקבל כתבה מפרגנת. נמרוד מתחיל לעבוד במטבח אצלו. למה הוא מחליט לעבוד שם? האמת שזה לא ברור, כי נראה שלנמרוד יש אפס זיקה למטבח, ומעולם לא הוסבר לנו למה הוא פרש מההייטק. קצת כמו במציאות: הדברים קורים, אין יד מכוונת שמזיזה את העלילה לכיוון אחד. כלומר, יש אחת כזאת, וניתן לראות אותה בפרקים מאוחרים יותר, אבל זה קורה מעט מדי ולאט מדי.
ולמרות זאת, יש שני דברים שעובדים מעולה: המשחק והצילום. גורי אלפי מצטיין בתפקיד דרמטי, גיתית פישר שומרת על הסגנון שלה אבל לא נופלת להיות "תותית", רותם סלע היא רותם סלע שזה מצוין, וגל תורן, היהלום שבכתר, נכנס לתפקיד הטבח הכועס המסומם. הוא כל כך מגלומן, כל כך בטוח בעצמו ועם זאת כל כך מעורר הזדהות, למרות הגועל שנודף ממנו. תענוג לראות אותו משחק, באמת.
והצילום.חוץ מהאסתטיקה הגבוהה מאוד של הצלם גיא רז, שאנחנו כבר מכירים מ"על הספקטרום", יש כאן עוד משהו. כמו שהתסריט לא מכתיר גיבור אחד, גם הצילום נותן יחס אישי והתכווננות שונה לכל דמות. דורי הטבח מאופיין בקלוז-אפים, לפעמים אפילו אקסטרים קלוז-אפים, הרבה פעמים עם כתף בתוך הפריים - שגורמים לנו להבין אותו, להרגיש קרובים אליו, אבל גם שומרים על הריחוק. הדמות של נמרוד מקבלת טיפול אחר לחלוטין: רז בוחר לאפיין אותו עם תנועת מצלמה שיצאה כמעט לחלוטין מכלל שימוש על המסך הגדול והקטן (ונחריג מהכלל הזה סרטי ארכיון משפחתיים מהצגת סוף כיתה ד'): זום אין. היה מרענן ומפתיע לראות יוצר שלא מפחד להשתמש בתנועת המצלמה הזאת, שנחשבת בעולם המקצועי למלאכותית ומכאנית (כי, וול, הגוף האנושי לא מסוגל לייצר אותה). השאלה למה בחרו להשתמש דווקא בה עדיין לא ברורה לי.
מובן מאליו שצריך לצפות בכל הסדרה, ולא רק בשלושת פרקיה הראשונים, כדי להצליח להבין את זה. אבל הניחוש שלי, בינתיים, הוא שתנועת המצלמה מנסה לקרב את נמרוד לעולם: לקרב אותו לבישול, כי לא ניכר שיש שם אהבה ממבט ראשון; לקרב אותו לאשתו, שנדמה שהדברים לא פשוטים וטובים ביניהם כמו שהוא מציג כלפי חוץ; לקרב אותנו אליו, ואולי גם לקרב אותו לדמות המראה שלו - השף דורי. אם רק "הטבח" תצליח להסביר לנו למה נמרוד נמצא שם מלכתחילה, מצבה יהיה מצוין.