"טרנסקידס": מבוכה היא פריבילגיה של סיסג'נדרים

בגיל של גיבורי טרנסקידס, סדרת הדוקו החדשה של yes, רובנו היינו יצורים מודחקים שנבוכים גם כשאנחנו לבד בחדר, אבל לגיבורי הסדרה אין את הפריביליגיה הזאת. נעם, עפרי, רומי ולירון הם ארבעה בני נוער שההורים שלהם, בין אם הם רצו בכך או לא, הם גם החברים הכי טובים שלהם ואנשי סודם. הדרך להגשמת החלום להתאים את המין הביולוגי לנפש רצופה בפרטים אינטימיים שצריך לחלוק עם ההורים, שמצדם צריכים לתת את הסכמתם לתהליך וגם לממן אותו - והוא עולה יותר מחוג דרבוקה, תהיו בטוחים.

זו לא הפעם הראשונה שהמסך הקטן חושף אותנו לקיום הטרנסג'נדרי. לפני טרנסקידס היו אלה טרנספרנט העלילתית, שיחת בנות הדוקומנטרית, מייקל תאלין ועדן יוחנן דיירי האח הגדול ועוד, אבל טרנסקידס מספרת את הסיפור של ילדים שיודעים כבר בגיל שש, לכל המאוחר, שהם נולדו בגוף הלא נכון. מה שמסקרן במיוחד הוא הקשר הייחודי שנוצר בינם לבין בני המשפחה שלהם והחברים שלהם, יותר מאשר התהליך עצמו אל עבר התאמת המין.

הסצינה של רומי בת ה-14 מאשדוד ואמה אילנית במרפאה לנוער טרנסג'נדרי, בה אמה מתפתלת סביב שאלת החשק המיני של בתה, מסבירה את זה הכי טוב: "היא עדיין נערה קטנה, ואין לה התנסות. בגלל כל הבלוקרים (טיפול שמונע התבגרות מינית בהתאם למין הביולוגי) אין לה זקפה... והשאלה היא... האם היא תרגיש מתישהו חשק מיני?". בדקה שנראית כמו נצח, מבטה של אילנית, אשה חמה, פתוחה ומקבלת, רץ לכל הכיוונים - לרופא, למצלמה ולכיוונה של רומי, שאותה מעניינת רק דבר אחד: הניתוח לשינוי איבר המין שמתאפשר רק מגיל 18: "איך בא לי כבר לעשות את זה", היא יורה, "כן, היא לא מפסיקה לדבר על זה שהיא רוצה את הניתוח", מסכמת האמא. גם במקרה של לירון בן ה-17 אפשר להרגיש את ההתכווצות הזאת בכסא, כשהוא מסביר לאמו ואחיו בפעם הראשונה על חוויותיו כילדה שמחליפה בני זוג. מצד אחד כטרנס בארון, לירון חיפש סיפור כיסוי, מצד שני הוא דאג שלא לשמר אף קשר רומנטי לאורך זמן, כדי לא ליצור הזדמנות למגע מיני. 

את נעם, בן 16 מאורנית שבשומרון, הסדרה מלווה כשהוא מחליף את האולפנה לבנות בכיפה על הראש. במקרה שלו, לא רק שהוא צריך להתמודד עם קשיים חברתיים סביב מגדר וקשיים נפשיים מעצם היותו מתבגר - הוא נאלץ להתמודד גם עם קונפליקט אמוני, כמי שנולד למשפחה דתית. אביו הדתי של נעם מנסה ליישב את הקונפליקט בעצמו, וחורץ: טרנסים הם לא כמו גייז (שהרי לתורה יש בעיה עם הומוסקסואליות), כי ברגע שבתו עושה שינוי מין והופכת לגבר הטרוסקסואל - אין עם זה בעיה הלכתית. רק שנעם, כפי שניתן לראות בפרק השני בסדרה, מנהל זוגיות עם עופרי בן ה-15 - נער טרנסג'נדר בעצמו. בהמשך השיחה האב מתוודה: "אם היתה אפשרות לגלות את זה כבר בהריון - כנראה שלא היית נולד". קשה להאשים את ההורים , מאחר שברור שאלו בסך הכל מנסים לעשות את המיטב, אבל הסצנה הזו מאפשרת לראות את הצלקת נוצרת בנפש, יש מאין. 

עופרי הוא צופיפניק אהוב וחמוד, וכמו נעם מהשומרון, רומי מאשדוד ולירון מראשל"צ - גם הוא לא הגיע מסביבה שבהכרח מודעת או מקבלת את שונותו. בסצינה בה עופרי ואמו יושבים בבית הקפה, עופרי מיידע את המלצר שהוא נער טרנסג'נדר - מה שמתקבל מצדו בשיוויון נפש. עופרי צוחק ומסביר את האדישות אליו בעובדה שהם בתל אביב. בפתח תקווה עיר הולדתו, הוא צוחק, היו כבר סוקלים אותו. גם אירוע הגאווה האשדודי שמונה בקושי 200 איש, בו משתתפות רומי ואמה, בא ללמד שהבחירה בנערים שמגיעים מרקע פריפריאלי או שמרני בחלקו בסדרה היא לא מקרית. היא מדגישה את הטירוף שבאומץ שלהם.

טרנסקידס היא לא סדרה מושלמת. ניכר שהיוצרת הילה מדליה בחרה במודע להתרחק ממקומות מטיפניים או אקטיביסטיים מדי, דווקא מתוך רצון לשמור על סגנון שאינו מתערב במתרחש ורק מלווה מהצד את המצולמים ביומיום המורכב שלהם. רק שזה בדיוק מה שהופך את הסדרה למנומנמת מדי. אבל אתם יודעים מה, אולי במקרה של לירון, עופרי, רומי ונעם לא צריך לביים אירוע מכונן, רק צריך לראות אותם קמים בבוקר כדי לקבל מנות גדושות של דרמה.