אם להפקת "הכוכב הבא לאירוויזיון" (קשת 12) היה שקל על כל "וואו" שנזרק משולחן השופטים במהלך ערב הבכורה, אפשר היה לממן לזוכה העתידי את האבטחה שהוא עוד כל כך יזדקק לה. הריאליטי המוזיקלי חזר לעונה 11 לאחר שהמציאות סידרה לו כמה פרומואים אידיאליים - והכוונה היא לא רק להישג האדיר של עדן גולן, שהתברגה בטופ 5 של האירוויזיון הקודם מול תנאים בלתי אפשריים, אלא גם לפרעות אמסטרדם מסוף השבוע. אם רוח עונת המלחמה הקודמת הייתה השיר "לצאת מדיכאון", זאת הולכת על "חרבו דרבו" ואף מארחת את האומנים שמאחוריו.

400 הימים האחרונים חידדו את אחד הדברים שהכי מאפיינים את ישראל ויושביה: מדובר במדינה שהיא נרקומנית של רגעי גאווה ואחדות לאומיים שאפשר להדפיס על הכפולה האמצעית בעיתון של הבוקר למחרת. לכן "הכוכב הבא לאירוויזיון" כל כך חדורת מטרה לספק עוד אחד כזה, כשהאירועים בקו מאלמו-אמסטרדם מאפשרים לה להיות קצת פחות הטלוויזיה המנחמת של תחילת המערכה וקצת יותר קבינט מלחמה שמעוניין "להראות לאירופה". אפילו לא משנה איפה ייערך השנה האירוויזיון (התשובה היא בזל), במוקדם או במאוחר כבר יהיו הכתבות הקבועות בחדשות שיציגו את העיר המארחת עם ניחוח איסלמופובי קל ויציגו את הנציג או הנציגה בתור לוחמים על הכבוד הישראלי - כפי שאכן קרה בשנה הקודמת וסביר למדי שיקרה גם בשנה הבאה.

עד שכל זה יקרה, יש עוד עונה שלמה להידרש אליה. ומאחר שהעונה החדשה של "הכוכב הבא לאירוויזיון" היא למעשה העונה ה-21 של הפורמט על שני גלגוליו - מעניין לבחון את שני הצירים שעליהם היא נעה: הראשון הוא זה של היצע המתמודדים, שכבר דובר בו לא מעט בעבר, ולרוב נפתר באמצעות כישרונות שנולדו איפשהו בין יהודה סעדו לבועז מעודה. השני הוא זה של השירים הנבחרים ואופיים, הרחק מימי העברית-בלבד אבל כעת גם רחוק למדי מהכיוון הפופי שהתוכנית תפסה בעונות הקודמות שלה. לא סתם הזמינו לאולפן את האורחים נס וסטילה, מסמלי הגל הנוכחי של ההיפ הופ-ראפ-טראפ שחדר למיינסטרים הישראלי ועשוי להוכיח את עצמו באירופה. 

לצד שינויים מינוריים במעטפת - לאסי ורותם יש עמדה שקופה ובריכת כדורים, לרן דנקר יש את הסטיילינג התמוה של השנה - משתתפי ערב הבכורה של "הכוכב הבא לאירוויזיון" שמרו על מסורת שליפת התותחים הכבדים על ההתחלה: יש את החב"דניק לשעבר עם האחות הקטנה שתהפוך לדמות משנה, את אשת המילואימניק משדרות שעושה מהלך פשוט אך משמעותי עם החלפת "נגמר" ב"לא נגמר", את לוחם גולני עידו מלכה שבא עם הלהיט שלו מטיקטוק, ואפילו את טלי-אלפחורס קופר שהיא נצר למשפחה הראשונה של הריאליטי. "ראשונה" במובן של "הם הראשונים להגיע לכל תוכנית ריאליטי". בהתחשב בביצועים לא הייתה הפתעה גדולה מכך שאחותה הצעירה של יוצאת "האח הגדול" לא הרימה את המסך, אבל הדמות המדהימה והאינטנסיבית שהיא אמא סטלה קופר תצטרך למצוא את דרכה בחזרה לטלוויזיה. אולי היא תאמץ את עידו מלכה, או שאולי הצוות הטרנדי החדש של ישראל ייקרא בכלל נס וסטלה. 

פרק הבכורה של "הכוכב הבא" הסתיים עם בחירה מובנת מאליה מבחינת רוח התקופה: אודישן של דניאל וייס מבארי, בן להורים שנרצחו ב-7 באוקטובר ואחד מגווני הקול הבודדים (והייחודיים, והמרגשים) שטרם נשמעו בפורמט. הביצוע שלו ל"אני גיטרה" היה הטוב ביותר שנשמע בריאליטי הישראלי מאז מאיה רוטמן, ומרגע שהסתיים הגיעו מיליון מחמאות שכוללות את הבהרת ה"זה לא קשור לסיפור" האלמנטרית וגם תהיות על מי הם שלושת האחוזים ערלי הלב וכבדי השמיעה שבחרו לשים לו אדום ולהתנגד להעברתו לשלב הבא. ואיתו, "הכוכב הבא לאירוויזיון" סיימה משדר ששמר על מורל גבוה ולוחמני למרות הנסיבות - והיא סיימה אותו באמצעות חבטת מציאות הכרחית וקשה. הודות לקרן פלס, נמצאו גם שתי המילים היחידות שצריכות להיאמר אחרי נאמבר כזה וסיפור כזה: תודה וסליחה.