אחרי שסיימתי לצפות בשיטת קומינסקי, הסדרה החדשה של נטפליקס בכיכובם של מייקל דאגלס ואלן ארקין, הלכתי לחפור בערך הוויקיפדיה של צ'אק לור, יוצר הסדרה. עם רזומה שכולל שניים מהלהיטים הכי גדולים בז'אנר, המפץ הגדול ושני גברים וחצי, לור נחשב למלך של הסיטקומים האמריקאיים. הסיבה שהתעניינתי בחייו האישיים היא לא מתוך כוונה להתפעל מהישגיו הרבים, אלא בניסיון להבין איך ייתכן שבגיל 66, הכתיבה שלו כל כך שטחית וילדותית. סליחה מראש לכל חובבי הסיטקומים שציינתי, אבל אלו מרגישות כאילו נכתבו על ידי נער בן 15, ואפילו לא אחד עם נפש מורכבת במיוחד.
שיטת קומינסקי היא הסדרה הראשונה של לור שעניין אותי להמשיך לצפות בה, לא העליבה את האינטיליגנציה שלי ולא גרמה לי לתהות מה לא בסדר עם האנושות. הפופולריות של המפץ הגדול ושני גברים וחצי בהחלט כן.
לא כל סדרה חייבת להיות מתוחכמת, כמובן. יש מקום להומור אינפנטילי על המסך, אבל הקומדיות של צ'אק לור תמיד נראו לי כלום ושום דבר, חסרות אמירה, לא מצחיקות, ובעיקר - מטומטמות. שיטת קומינסקי אינה כזאת. למעשה, היא באופן חד משמעי הסדרה הטובה ביותר שלור יצר אי פעם. ובכל זאת, יש לה פוטנציאל שהוא, כיוצר, לא יוכל לממש. הוא פשוט לא מספיק מבריק.
שיטת קומינסקי היא שיטת המשחק שמלמד סנדי קומינסקי (מייקל דאגלס) בסטודיו שלו למשחק. לצד דאגלס מככב אלן ארקין בתור נורמן, סוכן שחקנים הוליוודי שאיבד את אשתו האהובה לסרטן אחרי יותר מארבעה עשורים של אהבה מהממת. לפני מותה, אשתו מבקשת מסנדי שידאג לנורמן, מה שנותן תירוץ לשניים לבלות הרבה זמן מסך ביחד. הקונספט של הסדרה אמנם לא מקורי במיוחד, אבל תמיד מהנה לראות סדרות שהדמויות הראשיות בהן חצו את גיל שבעים, כי אלה כמעט שלא זוכות לייצוג, שלא לדבר על תשומת לב, מהתרבות הפופולרית.
העובדה שלא מדובר בסיטקום קלאסי, שמצולם באולפן עם צחוקים ברקע, עושה רק טוב לשיטת קומינסקי. בכלל, מפתיע שממשיכים עדיין לצלם סדרות שכאלה, שנראות כל כך מיושנות בנוף הטלוויזיוני העכשווי, וטוב מאוד שלור לא יצר עוד אחת כזאת. בפעם האחרונה שהוא שיתף פעולה עם נטפליקס, זה הוליד את הפוכים (Disjointed), סדרה כל כך גרועה שאתם חייבים לראות כדי להאמין, ואולי הדבר הגרוע ביותר שאפשר למצוא בנטפליקס (חוץ מדוכן הנשיקות).
הפעם, נדמה שלור מנסה, לראשונה בקריירה שלו, לצלול לתוך נושאים מאתגרים נפשית, כמו הזדקנות, מוות וכל מה שנלווה לאלה - בדידות, מחשבות קיומיות, אתם יודעים - החיים. אבל לא סתם החיים, אלא החיים כשהם מגיעים לסופם. דאגלס, שהוא לא שחקן יוצא דופן, חמוד במיוחד בתפקיד הזה, בעוד ארקין הוא פשוט תענוג צרוף. בכלל, כל השחקנים והשחקניות כאן עושים עבודה נהדרת, והדבר העיקרי שאפשר לומר על שיטת קומינסקי היא שהיא "חמודה". אתם יודעים, המילה הזאת שתמיד נשמעת כמו מחמאה מעורבבת בעלבון. במקרה הזה מדובר לחלוטין במחמאה.
העיסוק בזקנה ובמוות יכול להיות מדכא ומעיק, אבל העובדה שלור לא באמת יודע ליצור תכנים מטלטלים דווקא עוזרת במקרה הזה, כי מי צריך את כל הדיכאון הזה? שיטת קומינסקי תגרום לכם דווקא לחשוב שלא כל כך נורא להזדקן, והיא שמה הרבה מהבעיות היומיומית שלנו בפרופורציה. וזה לא שסנדי ונורמן לא מתמודדים עם צרות גדולות - החל מבעיות כלכליות, דרך מחלות קשות ועד לבת מכורה לסמים. אבל ניסיון החיים שלהם גורם להם להתמודד עם הכל באופן רגוע ושקול, וזה שינוי מאוד מרענן אחרי שנים בהן הוצפנו בסדרות על בני עשרים פלוס שעושים דרמה מכל מכשול שנקרה בדרכם.
"שיטת קמינסקי" זמינה לצפייה בנטפליקס