העונה השלישית של "ברידג'רטון" ("Bridgerton") היא הראשונה מבין עונותיה של הסדרה שעלתה לנטפליקס בשני באצ'ים נפרדים, ולא בבת אחת. על הנייר זו הייתה בחירה מעולה של נטפליקס, שאפשרה מיצוי מוחלט של מה שהפך לחלק בלתי נפרד מצפייה בטלוויזיה בימינו: השיח ברשת. במקום שהצופים יגיבו וידברו על המתרחש בכל הפרקים כולם, מה שבהכרח היה גורם להזנחתם הבלתי נמנעת של פרטים מסוימים בעלילה, החלוקה של העונה לשניים הביאה להתייחסות רחבה יותר של הקהל לכל פרט ופרט.
אז כן, ההייפ בהחלט קיים (והפעם הוא שם לזמן ממושך יותר), אבל הדעות באשר לעונה השלישית היו ועודן חלוקות - וגם אני, שהתגובה הראשונית שלי לעונה הייתה חיובית, חזרתי להרהר במה שקרה בארבעת הפרקים הראשונים והבנתי שהתלהבתי יותר מדי. שלעונה הזו יש בעיה משמעותית, שאולי לא התחשק לי להכיר בה כי רציתי להנות מ"ברידג'רטון" כמו שאני רגילה. ארבעת הפרקים האחרונים של העונה, שהגיעו לנטפליקס בסוף השבוע האחרון, אישרו סופית את התחושות האלה: העונה השלישית של "ברידג'רטון" טובה בכל מיני אספקטים, אבל היא לא טובה באספקט הכי חשוב, באספקט שעליו אמורה להיות מושתתת העונה ושעליו מושתתת הסדרה בכלל - סיפור האהבה.
הפרקים הראשונים של העונה הוקדשו להשתנות של מהות הקשר בין פנלופי לקולין, מחברות טובה לאהבה רומנטית. אומנם הסיפור שלהם רבוד והוא מתפתח עוד מהעונה הראשונה, אבל עוד בחצי הראשון של העונה, ההתפתחות העדכנית שלו - זו שהייתה אמורה להיות הכי מרגשת והכי מספקת - הרגישה חסרה. כבר בביקורת הקודמת שלי כתבתי שהסיבה לכך היא הריקנות של קולין כדמות, שבולטת עוד יותר ביחס לעושר עולמה הפנימי של פנלופי.
בעונות הקודמות, לצורך העניין, קיבלנו מידע שהסביר לנו למה הדמויות הראשיות הן מי שהן, למה הן מתוסבכות כמו שהן (למשל, אנתוני ותסביך האב שלו). בחצי הראשון של העונה הנוכחית, קולין חזר ממסעותיו ואמור היה להכיר את עצמו מחדש, כדי שנוכל להכיר אותו גם אנחנו, אבל זה לא קרה. בהתאם, גם ההתאהבות הפתאומית שלו בפנלופי התקשתה להיות לגמרי משכנעת - כי איך נשתכנע אם אנחנו לא יודעים מי זה האיש הזה שמתאהב, ולמה דווקא עכשיו. נתתי ל"ברידג'רטון" את היתרון של הספק וקיוויתי שבחצי השני של העונה ייחשף "האני האמיתי" של קולין, שהאישיות שלו תהיה ברורה ועמוקה פתאום, וכך גם האהבה שלו ושל פנלופי, אבל זה לא קרה. התירוץ הוא שפשוט לא היה זמן לזה, אבל תירוץ הוא לא בהכרח הצדקה.
לא מעט צופים התלוננו על כך שהעלילות בעונה הזו מרגישות מזורזות. זה נכון - סיפורים שבעונות קודמות היו נמשכים ונמתחים כווצו כאן, כי לעונה הזו הייתה משימה גדולה נוספת, מלבד הצגתו של סיפור אהבה: חשיפתה של ליידי וויסלדאון, הלא היא פנלופי. זה סיפור מעניין ללא ספק, כי פנלופי היא דמות מעניינת, והמניעים הנסתרים שלה - בשונה מאלה של קולין - מפוענחים והגיוניים. וצריך לציין שסיפור החשיפה הזה עשוי טוב: בחצי השני של העונה, ובכל מה שקשור לעניין זהותה של הרכילאית, קיבלנו טוויסט אחרי טוויסט והם כולם היו מסעירים. קו העלילה של קרסידה, שבעונה הזו קיבל נפח משמעותי, השתלב לתוך קו העלילה של פנלופי בצורה מושלמת. בכלל, "ברידג'רטון" הייתה בעונה הזו סקנדליסטית ופרועה מתמיד, וזה כיף חיים. והסיפור של וויסלדאון לא היה רק פרוע, אלא גם מרגש - סוף סוף, פורשה למדה להעריך את פנלופי, ופנלופי למדה להעריך אותה. גם המחווה של פנלופי לשתי אחיותיה הייתה נוגעת ללב.
כל זה נחמד מאוד, אבל זה לא מספיק. "ברידג'רטון" היא בראש ובראשונה סדרה רומנטית, ובחזית הזו היא לא ממש הצליחה הפעם, ולא שיחזרה את אותה הרומנטיקה המסחררת שהובילה את העונות הקודמות שלה. כלומר, העונה הזו כן סיפקה כמה עלילות משנה רומנטיות לא רעות - בראשן זו של ויולט, אחת הדמויות הכי מקסימות בסדרה, עם אחיה של ליידי דנברי, דמות חדשה ב"ברידג'רטון" - אבל העלילה הרומנטית הראשית פשוט לא סיפקה את הסחורה. קולין ופנלופי, כזוג, לא קיבלו מספיק זמן מסך (אפשר היה לוותר על עלילת הזוג מונדריץ' לטובתם), וגם הסצנות המשותפות שלהם, מלבד סצנת הכרכרה הבלתי נשכחת ההיא, לא עוצרות נשימה.
לאורך העונות הצופים קיוו שקולין סוף סוף יסתכל אחרת על פנלופי, שנמצאה תמיד ממש מתחת לאף שלו ואהבה אותו ממבט ראשון, אבל בסופו של דבר, התרחיש הזה התממש באופן שהוא די אנדר-וולמינג וגם לא מאוד אמין. הכימיה הרומנטית בין קולין לפנלופי לא מבוססת מספיק, או במילים עדינות פחות, לא כל כך עובדת, והאשם היחיד בכך הוא קולין: גם התסריטאים שכתבו את הדמות שלו, שלא העניקו לו רקע ולא טרחו להתעכב על הגורמים והאירועים שהפכו אותו לאדם שהוא, וגם השחקן שמגלם אותו - לוק ניוטון - שהוא בהחלט חמוד אבל לא כריזמטי במיוחד (ובטח שלא כריזמטי כמו ניקולה קוכלן המהפנטת, שמגלמת את פנלופי). בשביל טנגו צריך שניים, ובטנגו של העונה השלישית רוקדת רק רקדנית אחת. היא אומנם מצוינת, אבל היא לא יכולה לבד.