אחרי המתנה של כחצי שנה מעבר למצופה, העונה השלישית של "חינוך מיני" סוף סוף הגיעה למסך. עונתה השנייה של דרמת הנעורים הבריטית הסתיימה והעניקה לצופיה קתרזיס אחר קתרזיס, אבל כפי שניתן היה לצפות - היא גם הותירה לא מעט קצוות פרומים - כאלה שרק הפכו את ההמתנה לעונה הנוכחית למייגעת אף יותר. כידוע, מדובר בסדרה עם אינספור קווי עלילה, ולכן לא נלאה אתכם בתקציר העונה הקודמת (אבל כן נמליץ לכם להציץ בריקאפ שיצרה נטפליקס לפני הצפייה. בכל זאת, עברו כמעט שנתיים).
העונה החדשה נפתחת עם פתח שנת הלימודים במורדייל, האחרונה עבור גיבורי הסדרה (שכבר לא נראים כמו תיכוניסטים, אבל לא נתקטנן). כזכור, המנהל גרוף הושעה מתפקידו אחרי שורה של מחדלים חינוכיים: על כן - נכנסה לנעליו מנהלת חדשה, הופ האדון (ג'מיימה קירק הנפלאה, שאנחנו כה שמחים שחזרה למסך), שעושה רושם של אישה מגניבה למדי. אבל אל תתנו לרזומה של קירק, שגילמה את ג'סה הליברלית ב"בנות", להטעות אתכם: הופ בגילומה היא ההפך מאותה שמאלנית מרדנית ובוהמיינית, והיא נחושה להפוך את בית הספר למוסד שמרני, כזה שמתמקד בהשכלת התלמידים ולא שם קצוץ על כל השאר. בהתאם, היא פוקדת להרוס את מבנה השירותים הנטושים, לצבוע את הלוקרים באפור כבד ומנהיגה בבית הספר תלבושת אחידה, ככל הנראה המכוערת ביותר שראינו אי פעם.
לא נגיד שלא התבאסנו, שכן למערכות הלבוש היפהפיות של הדמויות (ובראשן לילי) לבית הספר יש חלק בלתי מבוטל בהנאה הצרופה שחווינו מעונותיה הקודמות של "חינוך מיני", ואין ספק שאסתטיקה מושלמת היא אחת מנקודות החוזקה של הסדרה. אבל לצד העצב על היעדרן של הסיכות הצבעוניות למיניהן משלב די מוקדם של העונה, נוכחנו לגלות שאנחנו עדיין נהנים מ"חינוך מיני", שהוכיחה פעם נוספת שהיא מצטיינת בכל מה שהיא עושה.
תחת ההגבלות הנוקשות של הופ, הנערים החרמנים והמתוסבכים ממשיכים להיות חרמנים ומתוסבכים, וסצנות סקס מרהיבות ולא שגרתיות עדיין פותחות את פרקי הסדרה. זוכרים את הסטוץ של אוטיס ורובי מהעונה השנייה? ובכן, מתברר שהשניים עשו סקס מזדמן במשך כל הקיץ, ובמהלך העונה גם מנסים את מזלם במערכת יחסים רצינית (כן, כן). הבחירה להפוך את רובי לדמות עגולה הייתה בחירה מעניינת, שכן עד כה היא הייתה נערה מקובלת ומפחידה ותו לא; כעת, אנחנו מגלים שגם לה, כמו לכולם, יש סודות שהיא מעוניינת לשמור לעצמה.
ג'קסון מתאהב בתלמיד.ה החדש.ה, קאל, שמזדהה כא.בינארי.ת (כמו השחקנ.ית שמגלמ.ת אותה); אריק ואדם (לעד קו העלילה היפה ביותר בסדרה) עוד מנסים להבין איך להיות בזוגיות זה עם זה; מייב נותנת הזדמנות ליחסים עם אייזק ומנסה לגשר על הבור שנפער בינה לבין אמה הפגועה; איימי מתקשה להתגבר על הפגיעה המינית שעברה; ג'ין, לא נערה אך בהחלט חרמנית ומתוסבכת, חוזרת לזרועותיו של יאקוב בעקבות ההיריון הלא צפוי.
לא כל הווגינות נראות אותו הדבר
כפי שאפשר היה לצפות, גם בעונתה הנוכחית מטפלת "חינוך מיני" בסוגיות הפחות מדוברות בעולם המין ועושה זאת בצורה רגישה ומדויקת. והפעם על סדר היום: גמירה נשית (שאיננה תלויה בגודל הפין של הפרטנר אלא בהקשבתו וסבלנותו), יחסי מין הומוסקסואליים (ודינמיקת הנחדר והחודר המתקיימת במסגרתם), זהות א.בינארית (והמורכבות הנלווית לה בכל הנוגע לנראות חיצונית, ובכלל), יחסי מין עבור נכים (והיכולת שלהם להתגרות מינית בפרט) והעובדה שלא כל הווגינות נראות אותו הדבר.
כמו בעונותיה הקודמות, גם בשלישית לוקה "חינוך מיני" בדידקטיות יתר, ולפעמים היא נדמית כמסמך חינוכי טלוויזיוני - אבל שלוש עובדות מתירות לה להיות כזו: העובדה שהיא נקראת - ובכן - "חינוך מיני", העובדה שהיא עוסקת בנושאים חשובים ורלוונטיים, ויותר מכל - העובדה שהסוגיות בהן היא נוברת מייצרות מערכות יחסים עמוקות ועלילות ממכרות.
"חינוך מיני" היא מכונה משומנת של תוכן ומאופיינת, כאמור, בריבוי קווי עלילה. על כן - הבעיות שהיא מציגה לעיתים נפתרות מהר מדי, תכונה שהופיעה גם בעונותיה הקודמות: לא פעם, שיחה טובה אחת היא שגורמת לדמות אבודה למצוא את דרכה. "חינוך מיני" מתמסרת לא פעם לפתרונות קלים כמו זה, ולעיתים נראה כי הדמויות אפילו לא זוכרות את הצרה שהעיבה על חייהן בפרק הקודם. אבל מצד שני, אם הבעיות בחיי הדמויות לא יפתרו כל כך מהר - לא יהיה זמן לבעיות החדשות שבדרך.
בהיותה מכונת התוכן שהיא משתמשת "חינוך מיני" גם בלא מעט קלישאות כדי להעביר את המסרים שלה. משפטים שחוקים ומהוהים כגון "רק ניסיתי להגן עלייך" ו"אני מחבב אותה, אבל אני לא אוהב אותה" נזרקים לאוויר בכל סצנה שנייה; מתחיל להיווצר חשש שהסדרה תישאב לאותו חור שחור אליו נשאבו רבות וטובות לפניה (היי, "המדריך לרוצח"), שעם הזמן גרמו לכל גיבוריהן להישמע בדיוק אותו הדבר. כרגע, למזלנו, מדובר רק בחשש, שכן כמעט תמיד ניחנות הדמויות של "חינוך מיני" בהיגיון פנימי מגובש וספציפי שמתווה את צעדיהן ואת תגובותיהן לנעשה סביבן. כן, גם אם ההיגיון הזה לפעמים מוציא מפיהן הצהרות שנראות כאילו הן נלקחו מעמוד הפייסבוק הנידח "משפטים יפים, כל יום משפט".
הצופים שיתרגזו מאותן אמירות בנאליות שמושחלות מדי פעם בפעם הם כנראה גם אלה שיתרגזו מהתרחישים הלעיתים מופרכים שקורים ב"חינוך מיני" (לא נגיד הרבה, אבל נספר שהקקי של רהים הופך לאחד מכוכבי הסדרה) וכן בעיסוק המוגבר של תלמידי מורדייל במין, שלא בהכרח הולם את חייהם של תלמידי תיכון אמיתיים.
אבל רגע לפני שהעיניים מתגלגלות מעצמן, חשוב לעצור ולהבין ש"חינוך מיני" אינה אמורה להיות סדרה ריאליסטית. ההקצנה המיוחסת לה לא נובעת מחוסר הבנה של היוצרים את המציאות, אלא מניסיון לייצר מעין חממה מרוכזת של כל הסוגיות האפשריות בעולם המין, ולתעל אותן לכדי טלוויזיה טובה ואינפורמטיבית (בסדר הזה). הניסיון הזה, למזלם, לגמרי צולח: גם העונה השלישית של הסדרה מהודקת, מוקפדת וחכמה. אי אפשר להסיר ממנה את העיניים, הן כי היא מרשימה ויזואלית והן בזכות הרפתקאותיהן הסוחפות של הדמויות. דמות טרנסית אמנם עוד לא הייתה לנו, למרות שזו נראית כמו בחירה מאוד מתבקשת, אבל נמשיך ונקווה שעונתה הרביעית האפשרית של הסדרה תסתום גם את החור הזה.