בשורה התחתונה, הביקורת על העונה החדשה של "אנריל" (החל מהיום בשידור שבועי בסלקום TV וב-yes) פשוטה למדי: אהבתם את העונה השנייה? נהדר, אחרי ציפייה של כמעט שנתיים קיבלתם בחזרה את ממתק הטראש האהוב. פחות התחברתם לרכבת ההרים המופרכת אליה הסדרה הפכה אחרי העונה הראשונה? אל תאמינו להייפ, אתם בהחלט יכולים לוותר על החוויה. למרות הרחשים על כך שהסדרה פתחה דף חדש אחרי העונה השנייה המאכזבת, מהר מאוד נהיה ברור שאין באמת חדש תחת השמש ומה שהיה הוא שיהיה.
מלודרמת המתח על אחורי הקלעים של תכנית שידוכים בסגנון "הרווק" תמיד פעלה בגבול הדק שבין דרמה פסיכולוגית לבין קומדיה שחורה ארסית. ברגעים הטובים של הסדרה, הריקוד בין שני העולמות יצר סאטירה חריפה שמכילה בתוכה דרמה אנושית אפקטיבית, כמו הפרק בו מתמודדים עם התאבדות המתחרה בעונה הראשונה. ברגעים הפחות טובים של הסדרה, הדרמה הפסיכולוגית הוחלפה בהסברים פסיכולוגיסטיים שטחיים, בעוד הפן הסאטירי הפך דידקטי ומעושה, כמו בקווי העלילה שעוסקים במחלה הנפשית של רייצ'ל או בפרק בעונה השנייה בו שוטרים תקפו את הרווק השחור (רפרנס בוטה לתנועת black lives matter שצברה תאוצה באותה שנה).
אחרי שעונתה הראשונה זכתה לשבחים מכל כיוון, העונה השנייה לקחה את כל המרכיבים שהביאו להצלחה, והגבירה אותם לעוצמה לא נעימה. העונה הראשונה טיפלה באופן ביקורתי ביחסי מגדר? בעונה השנייה נתקוף את הנושא הלוהט החדש, יחסי הגזע בארה"ב. בעונה הראשונה אשה התאבדה באשמת ההפקה? בעונה השנייה (ספויילר) הגיבורות שלנו יהיו אחראיות לרצח כפול. הקהל התאהב ביחסים בין קווין לרייצ'ל? נהפוך את הקשר הזה למרכז הרגשי של הסדרה ונסחט אותו עד טיפת המיץ האחרונה. התגובות השליליות לא איחרו לבוא, וכולם הכריזו שהסדרה איבדה את דרכה וירדה מהפסים. הביקורת לא חמקה מעיני היוצרים, שלקחו פרק זמן ארוך במיוחד להסקת מסקנות ושינוי כיוון בעונה השלישית.
העונה החדשה נפתחת עם שינוי משמעותי, כאשר לראשונה בתולדות התכנית הפיקטיבית "לנצח נצחים", הגברים יהיו אלה שיתחרו על ליבה של הרווקה. בשאר האגפים לא ניכר שינוי משמעותי במיוחד, למרות שנראה שנעשה מאמץ מסוים להנמיך את הלהבות מהמלודרמה הפסיכולוגית ההזויה שליוותה את דמותה של רייצ'ל, ולהחזיר קצת שקט ואנושיות לסדרה הפרועה. למרבה הצער, ההפסקה הארוכה ועבודת השיוף הארוכה לא הובילו לתוצאות הרצויות, ונראה שגם הפעם אנחנו נקבל עלילה דידקטית מדי ומגוחכת לפרקים.
"אנריל" היא לא סדרה של דקויות, היא לא מתעסקת בניואנסים, היא בונה את התמונה במשיכות מכחול עבות ועזות. גם בשינוי הכיוון זה ניכר, כאשר המאמצים להחזיר את הרכבת לפסים ולהנחית את ההתרחשויות על קרקע המציאות נפגעים כל פעם בתנופה שמפילה אותה שוב מהמסילה. היוצרים לא מצליחים להתאפק בכל פעם שנוחתת לידיהם הזדמנות לפיצוץ, כך שהניסיונות לחתור למינוריות נבלעים בתוך הרעש הגדול של מהלכי העלילה.
השינוי מרווק לרווקה מדגים את הכלים הגסים בהם ניסו לטפל בבעיות של הסדרה. בעונה הקודמת הנושא החם היה שחורים, אז הבאנו רווק שחור, השנה הפמיניזם חווה התעוררות משמעותית, אז בואו נביא אשה רווקה דרכה נוכל לדבר על יחסי מגדר וכוח. ההתעסקות הישירה עם נושאים נפיצים, כמו הטענה שגברים מחפשים אשה שקטה וכנועה, היא בה בעת אחת הנקודות החזקות בסדרה וחולשתה הגדולה ביותר. במקום לעדן את הנושא ולספר אותו בצורה אמביוולנטית, הטיפול הישיר מוביל דווקא מהאישי לכללי: לא מדובר בלבטיה של אשה אחת שמתקשה למצוא גבר, אלא במכשול שעומד מול כל הנשים המצליחות.
הגישה המכלילה הזאת, יחד עם הרצון לייצר אמירה פוליטית ברורה, גורמת לסדרה לפתור את הסוגיות הנפיצות בקלישאות לא מספקות. זאת הייתה הבעיה המרכזית בעונה הקודמת, והמצב לא השתנה גם בעונה הזאת. גם אם איכות העשייה השתנתה מעונה לעונה, "אנריל" בבסיסה תמיד הייתה טלנובלה. זה אולי קצת מאכזב למי שקיווה שהסדרה תתפתח ליצירה יותר איכותית, אבל גם אם לא תצא מזה יצירת מופת, האומץ והבוטות שלה, יחד עם הקצב המהיר והתפניות החדות בעלילה, הן בדיוק מה שהופך את "אנריל" לאחת הסדרות המהנות על המסך.