בסוף השבוע האחרון פיד הפייסבוק שלי התמלא פוסטים מלאי צער על החשיפה שלואי סי.קיי אוהב לשלוף את איברו מול קומיקאיות צעירות. עד לואי, גל החשיפות הזה של גברים מבוגרים ומצליחים שמשתמשים בכוחם לרעה התאפיין דווקא בחגיגות וקריאות שהזמנים סוף סוף משתנים. התגלית עליו, לעומת זאת, הביאה איתה הרבה עצב ושברון לב.
איפה היו כל האנשים האלה במהלך חמש השנים האחרונות, בהן שמועות עיקשות על התנהגותו של לואי נפוצו לכל עבר? הדחיקו, ככל הנראה, ויש לכך סיבה טובה. לואי הוא לא הארווי ויינשטיין. הוא בנה את הקריירה שלו על הומור כן שחושף את החולשות האנושיות שלו וגרם לאנשים מכל קצוות העולם להזדהות איתו. הוא השפיע על דור שלם של קומיקאים ויוצרים ופתח דלת לסטנדאפיסטים לעבור מחלטורות במועדונים קטנים לככב בסדרות טלוויזיה משלהם. המהפכה שלו הגיעה גם לארץ, ואם תשאלו את כותבי תוכניות הסאטירה העכשוויות שהחלו את דרכם בסטנדאפ, סביר שכל אחד ואחד מהם יציין את לואי כמקור השראה.
This to me was one of the saddest parts of the Louis CK story in the @nytimes. When you disrespect and sexually harass young, vulnerable people you become a dream killer. pic.twitter.com/q356XYY5lJ
— Judd Apatow (@JuddApatow) 10 בנובמבר 2017
אבל זו לא רק הקומדיה שלו, שהיא אנושית ובגובה העיניים, או אישיות הבמה החביבה והלא מתנשאת. סי.קיי הוא אחד היוצרים שמזוהה עם התנועה הליברלית. שמאלניות ושמאלנים, פמיניסטים ופמיניסטיות, לוחמות ולוחמי זכויות אדם - אלה אינם היחידים שנהנים מהקומדיה של לואי, אבל הם אלה שמתחברים אליו רגשית, מזדהים איתו ומעריכים אותו כיוצר ואדם. כולם צופים בסטנדאפ של לואי, אבל מי שמרגישים שנעשה להם עוול הם האנשים שגמעו בשקיקה גם את "הוראס ופיט", האנשים שקוראים כל מילה מהמיילים האישיים והמרגשים שהוא כותב לרשימת התפוצה שלו, האנשים ששילמו מכיסם כדי להוריד את התכנים שלו בהקדם האפשרי במקום לחכות להורדות פיראטיות. הקהל של לואי סי.קיי מושקע בו רגשית, והוא מרגיש מרומה. בצדק.
לואי אהב לחקור את האזורים הפתטיים יותר של הקיום האנושי, את הלוזר הקטן שבתוך כל אחד מאיתנו או התסכול שלנו מסיטואציות יומיומיות. כשהקומדיה שלך מבוססת על דיבור ישיר שכזה, קשה לדמיין אותך ככוחני. במשך השנים הוא גם קידם נרטיב עצמי של "ההצלחה לא שינתה אותי". הוא הקפיד להודות כל הזמן על ההצלחה שלו ולהדגיש שהוא לא לוקח אותה כמובנת מאליה וממשיך לעבוד קשה בשביל לייצר תכנים איכותיים עבור הקהל שלו, לא עבור כסף, תהילה או כוח. זהו בדיוק גם הנרטיב של הודעת ההתנצלות שלו, לכן חלק ניכר מהתגובות אליה הן ציניות. לואי שבר את מערכת האמון שהוא בנה בינו לבין הקהל שלו, והוא לא יוכל להשיב אותה בטקסט אחד, משתפך ככל שיהיה.
הגילוי על לואי הוא דוגמה מעולה - בעיקר עבור כל אלה שעדיין מסרבים להאמין שהתנהגות כזו היא כל כך נפוצה - לכך שמטרידים מגיעים בכל מיני צורות. לואי קידם קריירות של קומיקאיות כמו פמלה אדלון או טיג נוטרו, הוא כתב דמויות נשיות מורכבות ומעניינות (וגם כמה עם מאפיינים פטישיסטיים) והתדהמה שלו משתי בנותיו ידועה לכל. הצרה היא, שכל אלה אינם סותרים התנהגות מינית כוחנית. כי גם גברים שאוחזים בדעות ליברליות עשויים להיות מבולבלים מהמסרים של החברה. הם שמעו כל חייהם שגברים אמורים להיות אסרטיביים, שהם לכאורה חרמנים יותר מנשים, לא מסוגלים לעמוד בפיתוי ולא שולטים ביצרים. הם אינם אלה שיצעקו לאישה הערה דוחה ברחוב, אבל כשזה מגיע לסיטואציה אינטימית, כל השנים האלה של שטיפת המוח המגדרית משפיע גם עליהם. התפיסה שאחר כך הם יוכלו להשתמש בתירוץ "אני גבר" מושרשת עמוק כל כך שהיא כנראה מה שמניחה את הדעת שלהם תוך כדי שהם כופים על מישהי לראות אותם מאוננים.
אבל מה עושים עכשיו? כשאחד היוצרים האהובים עליכם מתגלה כאדם דוחה - האם גם הגישה ליצירה שלו אמורה להשתנות?
כשלואי הגיע להופיע בארץ, השמועות כבר היו שם. לא יהיה מופרך לומר שרוב האנשים שאוהבים את לואי, כבר ידעו בשלב זה על המתלוננות ובכל זאת, זה לא הפריע לו למכור כרטיסים לשתי הופעות שהפכו לסולד אאוט במהירות. הצופים לא נטשו אותו גם בשידור של העונה האחרונה של "לואי". גם כאן בולט ההבדל בין לואי לשאר התוקפים ההוליוודיים. ויינשטיין הוא מפיק, קווין ספייסי הוא שחקן ואת שניהם אפשר להחליף. את לואי - לא. היצירה של לואי סי.קיי ולואי סי.קיי עצמו לא ניתנים להפרדה. ברוח התקופה, הרשתות האמריקאיות שעובדות עם לואי כבר החליטו עבור הצופים וניתקו איתו קשרים מקצועיים - HBO, נטפליקס ו-FX, הבית של "לואי", הודיעו כולן כי לא יעבדו יותר עם הקומיקאי, ובוטלה יציאת הסרט החדש שלו.
Based on Louis CK's behavior, we are not making his second stand up special.
— Netflix US (@netflix) 10 בנובמבר 2017
אבל לואי בוודאי עוד יחזור. יום אחד תצוץ בתיבות המייל שלכם פנייה אישית ונרגשת ממנו להעביר לו כסף על עוד פרויקט עצמאי ששילם עליו מכיסו הפרטי, הפעם כי לא הייתה לו ברירה. הפרויקט העתידי המדומיין שלו בוודאי גם יכיל חשבון נפש עם כל מה שעשה וניסיון למצוא אוזן קשבת ומחילה אצל הצופים ובעיקר הצופות שלו. כי לואי, ואת זה הוא כנראה שכח כשהוא שלף את הזין מול אותן נשים, מצליח כל כך בזכות הקהל שחיבק והרים אותו למעמד של קדוש. ומה אז? התשובה הכי טובה תקפה גם לצפייה בחומרים הקיימים שלו. מעבר לשאלה המוסרית האם הוא צריך לשלם על מעשיו גם בקריירה שלו והשאלה המורכבת עוד יותר האם אלה צריכים להעיב על מה שכבר יצר, ישנה השאלה הפשוטה - האם אתם מסוגלים לראות את הפנים שלו, להתרגש מהעצב שלו ולצחוק בחיבה מהבדיחות שלו? הרי אם תשבו עכשיו לצפות באחד הפרקים של "לואי", בספיישל סטנדאפ או סתם קטע יוטיוב מאיזה לייט נייט, לא תוכלו להסתכל על לואי מבלי לחבר אותו עם המעשים שלו. אם אתן נשים (או גברים שעברו תקיפה מינית) זה אפילו יכול להיות טריגר. תוקף אחד עלול להזכיר לכן תוקף אחר - את שלכן. עכשיו כבר תוכלו לתת לתגובה האינסטינקטיבית שלכם להחליט - אם הצפייה בלואי גורמת לכם בחילה, צמרמורת או כל תחושה פיזית אחרת לא נעימה, עדיף לשים אותו בצד ולחכות לאותו המייל שיגיע. אם יש משהו שהמציאות הנוכחית מלמדת אותנו, זה שהטרדות מיניות לא משפיעות על הרייטינג.
TVbee בפייסבוק