חידה: איך קוראים לאדם שמבקר את ממשלת נתניהו? תשובה: אנטישמי כמובן. דיוויד סיימון, יוצר הסמויה, למד את זה על בשרו ביממה האחרונה, לאחר שהגיב לשר נפתלי בנט בטוויטר. למי שלא עודכן נזכיר שהכל התחיל אתמול, כשבנט צייץ שהוא נוסע לפיטסבורג להיות עם הקהילה היהודית לאחר אסון הירי, וסיימון הגיב לו בתקיפות: "לך הביתה. ההתערבות של נתניהו בפוליטיקה האמריקאית סייעה לבחירה של טראמפ לנשיא, ולאישור של הפשיזם והלאומנות הלבנה שלו. הקהילה היהודית האמריקאית מדממת בידיו של ראש הממשלה הישראלי".
Go home. Netanyahu’s interventions in US politics aided in the election of Donald Trump and his raw and relentless validation of white nationalism and fascism. The American Jewish community is now bleeding at the hands of the Israeli prime minister. And many of us know it. https://t.co/4ppgI3aK5n
— David Simon (@AoDespair) 28 באוקטובר 2018
סיימון ממש לא חדש לוויכוחים פוליטיים בטוויטר. כמו אנשי תרבות אמריקאיים רבים אחרים, גם הוא נחרד מהעובדה שטראמפ נבחר לנשיאות ובעיקר מהרגרסיה האידיאולוגית שמתלווה לבחירה הזאת. הטענה של סיימון, למעשה, היא שאם אנחנו בוחרים למנהיגות המדינות שלנו אנשים שמלבים שנאה כלפי קבוצות מסוימות, אנחנו לא צריכים להתפלא אם גם צורות אחרות של גזענות מתפרצות. כלומר - אין הבדל משמעותי בין "הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי" ובין "טראמפ מוקף על ידי יהודונים". את הראשון אמר כמובן ראש הממשלה שלנו, נתניהו, ואת השני כתב רוברט באורס, האיש שאחראי לירי בבית הכנסת בפיטסבורג.
בעקבות הציוץ הזה, סיימון נשטף תגובות מעוקבים יהודים וישראלים, כשחלקם מגיבים לו בעברית. אין כמעט ציוץ שהוא לא ענה לו - ברהיטות, נחישות ובקו אידאולוגי מאוד ברור. "אתה לא בסדר, אדוני", כתב אחד הצייצנים הרגועים יותר, "האדם היחיד שצריך להאשים בטרגדיה הזאת הוא האפס שלחץ על ההדק". אבל כמו תמיד ברשתות החברתיות, הדיון הענייני הפך מהר מאוד למלחמת עלבונות. "ההורים שלך אחים?", צייצה עוקבת ישראלית, וסיימון ענה לה בלי להתבלבל: "יש לנו את אותה האמא כתוצאה מהמפגש ההוא בסמטה תל אביבית. היי סיס".
באשר לכל התגובות שקראו לו אנטישמי, גם עליהן הוא לא שתק: "אתה טרול אינטרנטי מפגר שמשתמש ברטוריקה הכי זולה וריקה, התגובה הראשונה לכל יהודי שמעז לבקר את המדיניות הישראלית". סיימון ממשיך להגיב לכל ציוץ שמעליב אותו, למרות שבשלב מסוים נדמה שהוא מאבד את זה. בעיקר, כי הוא לא מבין איך הביקורת שלו על המדיניות של נתניהו שוות ערך לשנאת יהודים או לשנאת ישראל. הוא מנסה להסביר שוב ושוב לכל המגיבים שהוא לא מאשים את נתניהו בירי, אלא פשוט מצביע שגזענות היא גזענות. הוויכוחים המצוייצים האלה, אגב, נמשכו שעות, והאמת? אין לנו מושג איך יש לו כוח.