אחרי הולדת בנה הבכור וחופשת הלידה, עמליה דואק חזרה למסך אחרי זמן ממושך שהיא ישבה בצד וראתה איך הדברים נראים כצופה מרחוק. היא עוד מתרגלת לסטטוס החדש ולאיזון הבלתי פוסק בין הקריירה האישית והאהבה למקצוע לבין המשפחה ובנה הבכור.
"אני קצת עם רגשות מעורבים כי לקחתי חופשת לידה של חמישה וחצי חודשים וזאת הייתה תקופה קסומה. אבל בחדשות כל הזמן קרה משהו, כל הזמן היה את הריקוד הזה שלי עם עצמי שמצד אחד אני הכי נהנית בבית ומצד שני גם קורים המון דברים באולפן שאני יודעת שיש לי מלא מה להגיד עליהם וזה בוער לי מבפנים. לכן גם לפעמים היה לי הבלחות לרשתות החברתיות כי זה פשוט יצא ממני".
פחדת מהעצירה הזאת?
"ציפיתי לזה, אפילו קצת התרגשתי. חיכיתי לראות מזה עושה לי, רציתי להוכיח לעצמי במובן מסוים שאני אוהבת את מה שאני עושה ושאני לא שם מכוח האנרציה. זה היה גילוי די נעים לדעת שאני מתגעגעת לזה ואני רוצה לחזור לאולפן".
האימהות, כמה זה דומה למה שחלמת?
"זה עדיין ממש התחלה. היה לי מודל מדהים של אימהות מאמא שלי, שגידלה אותי והייתה בעצמה עיתונאית. היא גידלה אותי לבד בעשר אצבעות ובמקביל היא בנתה את עצמה. אז היה לי איזשהו מודל, גם בתור ילדה הייתי הולכת איתה למסיבות עיתונאים וככה גם נדבקתי בג'וק הזה. היה לי מאוד לא ברור איך זה יהיה אצלי כי אני לא מביאה את אדם איתי לאולפן, וזה היה לי באמת קשה בימים הראשונים, בהתחלה אפילו קצת כעסתי על עצמי שחזרתי הביתה בלילה ולא ראיתי אותו. עברתי מאפס למאתיים, אולי הייתי צריכה להוריד הילוך".
"היה לי נורא קשה שיצאתי לעבודה והשארתי אותו עם המטפלת. אבל אמרתי לבן זוג שלי שנורא חשוב לי שאדם יהיה גאה בי כשיתבגר ושלא יחשוב אף פעם שאני לא הגשמתי את עצמי בגללו".
איך זה לחזור לעבודה?
"מקבלים פרספקטיבה על החיים, את מבינה פתאום סדרי עדיפויות. גם כעיתונאית אני רואה דברים בזוויות חדשות, לדוגמא באחד הימים הראשונים שחזרתי לעבוד ראיינתי אמא שהייתה בפיגוע ירי וגוננה על התינוק שלה. אני בטוחה שהייתי מתרגשת מזה גם לפני הלידה, אבל משהו בזה הרגיש לי אחרת הפעם. אז אלה המקומות שאני מרגישה שגם כעיתונאית אני מתחדדת ומשתנה".
"אני חושבת שאחד הדברים שהכי עצבנו אותי זה השיח שהפך להיות מאוד רדוד בהקשר של נושא יוקר המחייה. ואז גם הגיעה הדר מוכתר וזרקה כל מיני סיסמאות לאוויר. זה מאוד הכעיס אותי, אני חושבת שיוקר מחייה זה אולי הבעיה הכי כואבת היום לכל משפחה בין אם יש לה או אין לה ילדים. גם מחירי הדיור זה משהו שאף ממשלה לא מטפלת בו לעומק, וזה חלק מהמשבר הפוליטי האינסופי, ובזמן הזה כולם זורקים המון סיסמאות לאוויר ואף אחד לא מנסה להתעסק עם מה שבאמת חשוב לזוגות צעירים".
התחלת להופיע יותר ברשתות החברתיות, מה קרה?
"כשאני יושבת בדקה וחצי שלי במהדורה יש לזה ווליום גבוהה וזה מעולה, אבל אני צריכה למדוד כל מילה, ואני צריכה להיות מאוד שקולה. עכשיו כשאני מעלה סרטון לרשתות זה מאפשר לי חופשיות אחרת. בסוף בחדשות בשביל להופיע על המסך את צריכה להביא איזה ניוז שיצדיק את זה, ובטיקטוק אני יכולה לדבר על זה שאני הולכת על המדרכה עם העגלה ואני מרגישה שהתשתיות לא מספיק טובות. יש גם פעמים שהסרטונים האלה הופכים אחרי זה לאייטם בחדשות".
דואק שעבדה המון שנים ללא הפסקה במערכת החדשות, מספרת שהיא קיבלה גם זווית חדשה על התקשורת אחרי שישבה חצי שנה בצד: "אני מרגישה שאף אחד לא רואה את האנשים שנמצאים בבית ומחפשים פתרונות. כשהסתכלתי על זה מהצד, כעסתי על עצמי, כי אנחנו נגררים אל תוך הספינים האלה כל הזמן במקום שניה לנסות לעצור ולראות מה הן בעיות העומק, להבין למה המונפולים גורמים לזה שיהיה כאן יוקר מחייה", והוסיפה, "אין אף פתרון של דיור שכירות – למה אני צריכה להיות בדיון של האם מעלים לי את שכר הדירה או לא, והאם לרשום את הבן שלי לגן או לא כי אולי יוציאו אותנו מהדירה. למה אף אחד לא מטפל בדברים כמו שצריך?"
"וזה התפקיד שלנו גם כתקשורת - לא לרדוף אחרי כל ספין אלה לעצור רגע ולהעמיק".
מה היית אומרת לעצמך כילדה?
"הייתי אומרת לה שהכל יהיה בסדר וגם ברגעים שהייתי יותר דחויה זה יסתדר יום אחד. הייתי אומרת לה גם שיהיה לה בעל מקסים ושאמא שלה תמיד תהיה שם בשבילה ושיש לה חברות שמקיפות אותה".