הדוקו לעזוב את נוורלנד ממשיך לזעזע את העולם לא רק בגלל שמדובר בתיעוד מטריד של קורבנות תקיפה מינית ופדופיליה, אלא בגלל שהוא העלה שוב האשמות שבעבר עוד יכולנו לנפנף, אבל היום אנחנו כבר יודעים - תלונות שווא הן דבר נדיר ביותר. התרומה של מייקל ג'קסון לתרבות העולמית הייתה כל כך משמעותית, שהוא הצליח לחמוק מכל ההאשמות בעודו בחיים, וגם היום, אחרי ששודרו שני חלקי הסרט, המעריצים הנאמנים שלו עדיין לא מאמינים שהכוכב שלהם היה יכול לעשות משהו כזה, כאילו יש איזשהו קשר בין כישרון למוסר.
אבל עכשיו, במאי הסרט דן ריד נאלץ להודות שיש לו חור בעלילה, מה שעלול לפגוע באמינות של העדויות המופיעות בלעזוב את נוורלנד. מייק סמולקומב, כותב הביוגרפיה של מייקל ג׳קסון, ניגש לטוויטר כדי לפרסם הוכחה שהתאריכים שנמסרו בסרט אינם מדויקים. ג'יימס סייפצ'אק, אחד משני הגברים שהאשימו את ג'קסון בהתעללות מינית מתמשכת, אומר בסרט שהוא נאנס על ידו מ-1988 ועד 1992, והוא זוכר גם מקרה שהתרחש בתוך תחנת הרכבת של חוות נוורלנד. סמולקומב פירסם אישור בנייה רשמי ממחוז סנטה ברברה לתחילת הקמת תחנת הרכבת, שנחתם רק בספטמבר 1993. כלומר, בשנת 1992 עדיין לא הייתה שם תחנת רכבת.
סמולקומב בוודאי חשב שהמסמך הזה יכול למוטט את כל הטענות שמוצגות בסרט, אבל ריד דווקא ענה לו בקור רוח: "כן, נראה שאין ספק לגבי תאריך בניית התחנה. התאריך ששגוי בסרט הוא מתי הסתיימה ההתעללות". התגובה של ריד מרמזת שגם אם הפרטים הטכניים לא מדויקים בסרט - כי בכל זאת מדובר בזכרונות של אירועים מלפני שני עשורים - ההתעללות בהחלט קרתה. על פי הנרטיב הזה, הדבר היחיד שסמולקומב הוכיח הוא שההתעללות בסייפצ׳אק לא הסתיימה ב-1992 אלא המשיכה מאוחר יותר.
סמולקומב, שבוודאי לא ציפה לתגובה כל כך שאננה, צייץ חזה: "אז בגלל שהסיפור הופרך, דן ריד אומר עכשיו שסוף ההתעללות בסייפצ׳אק הייתה כשהוא היה בן 16/17, לא 14. זה חוסר עקביות של שלוש שנים, אל תשנה את הסיפור. זה מה שקורה כשאתה לא חוקר כמו שצריך". סמולקומב הגיב על הדברים של ריד גם בראיון: "קודם כל, אני לא מאמין שהוא ענה בשמו של סייפצ'אק", הוא אמר. "שנית, זה מביך שהוא מרגיש שהוא צריך לשנות עכשיו את הנרטיב של הסרט".