יצחק אברג'יל, שנידון אתמול לשלושה מאסרי עולם ועוד 30 שנה בכלא לאחר שהורשע בכמה מקרי רצח ובעמידה בראש ארגון פשיעה, הוא לא רק פושע אכזר. הוא גם אחת הדמויות המסקרנות והמסוקרות ביותר בתקשורת הישראלית. הראיונות שהעניק לאורך השנים והעדות המפורטת שנתן במשפט שנמשך זמן רב, הפכו אותו לסוג של אייקון פשע שמספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של עולם הפשע הישראלי.
אתמול עלתה בכאן 11 סדרת הדוקו "תיק 512" של עדי מאירי וטל ברדה, שבה הן מביאות את סיפורו של אברג'יל ואת גרסתו לאירועים, כפי שהוא מספר אותה מתאו באגף השמור בכלא איילון. הפרק השני מתוך השלושה, שישודר היום אחרי החדשות, עוסק בהתרחבות ארגון הפשע של אברג'יל אל מעבר לים - לבלגיה, הולנד, ארצות הברית, ברזיל, ניו זילנד, יפן וקנדה - ובהחלטה של משטרת ישראל להחזיר את אברג'יל מברזיל ואז לגרש אותו שוב לחו"ל, כחלק מהמסע הארוך בדרך להרשעתו בארץ.
בהצצה בלעדית לפרק, מדבר ראש צוות התביעה בתיק 512, ניסים מרום, על השיקולים שהובילו את המשטרה להרחיק את אברג'יל מישראל, ואברג'יל עצמו מספר על ההשפעה של ההחלטה הזאת, שלטענתו התקבלה לאחר שהוא כבר עזב את הפשע וביקש לחיות חיים רגילים. בקטע, אברג'יל אומר: "גירשו אותי מהארץ עד סוף השליש. אשתי בהריון, נולד לי ילד. אני חי נורמטיבי, הבית שלי חי נורמטיבי".
לדברי אברג'יל, הוא אף רצה לשנות את שם משפחתו לשם המשפחה של אשתו, קאופמן, כדי לאפשר לילדיו חיים טובים יותר. "אנחנו נגעלים מאברג'יל, אני מתחנן לאשתי, אני אומר לה: בואי נשנה את המשפחה לקאופמן, לפחות לעתיד של הילדים. היא לא רוצה. אני רוצה", הוא אומר בשיחה מהכלא, "אי אפשר להסביר את ההרגשה שהמדינה שלך הורגת אותך".
על פי כתב האישום שהוגש נגד אברג'יל, ארגונו שם לעצמו למטרה להשתלט על עולם הפשע הישראלי, תוך שהוא מנהל מלחמה רצחנית נגד יריביו. המלחמה הזו התנהלה ביתר שאת בתחילת שנות ה-2000, והגיעה לשיאה עם הניסיון לחסל את זאב רוזנשטיין בפיגוע ב-2003. בפיצוץ נרצחו שלושה חפים מפשע - נפתלי מגד, רחמים צרויה ומשה מזרחי, והוא גרם לפציעתם של עשרות חפים מפשע. אברג'יל הורשע אתמול ברצח של שלושת עוברי האורח.