את הדרך לתפקיד ככתבת הצרכנות של חדשות 12 עשתה מעיין פרתי בהרבה עבודה קשה. בריאיון עם רפי רשף ב"אינטימי" ששודר הערב (רביעי) היא סיפרה איך ילדה מעכו שגדלה בבית בו קריירה בתקשורת בכלל לא הייתה על הפרק, הפכה לעיתונאית מוכרת בכל חנות ורשת קמעונאית אליהן היא נכנסת. מהחרם ממנו סבלה בגלל הדבר הכי מזוהה איתה, דרך ניסיונות הקבלה שלא צלחו ועד האתגרים איתם נאלצה להתמודד על מנת להביא ילדים לעולם.
פרתי הגיעה לריאיון בעיצומה של חופשת לידה לאחר לידת בנה השני, כרמי, בן החודשיים וחצי: "היה היריון קשה, זה התחיל עם סיכוי מאוד נמוך להישרדות, אבל הוא פשוט ילד חזק. בתחילת ההיריון, בבדיקת הדופק, גילו שיש איזשהו קריש דם שפשוט חי איתו בתוך הרחם והרופאים אמרו 'נראה מי מהם ישרוד'. זה גרם לזה שהוא נהיה תינוק מאוד קטן בתוך הרחם, עד שבשבוע 38 החליטו ליילד אותי, לא רצו לקחת עוד סיכון".
איך מעבירים את הזמן עם כזו חרדה?
"הרבה זמן לא סיפרנו לאנשים, אפילו לא להורים שלנו, בגלל שפחדנו מעין הרע. האמת שחשפתי את ההיריון שלי רק בחודש השמיני, עד הרגע האחרון פחדנו, אבל איפשהו האמנתי שאם אלוהים הביא לי את זה אז זה שלי".
גם בהיריון הראשון, בסופו נולד גפן שהיום כבר בן שנתיים, עברה פרתי מסלול מורכב. "מיכאל ואני התחתנו יותר משש שנים לפני כן וניסינו להיכנס להיריון. בהתחלה אמרנו שזה בסדר, זה לוקח כמה חודשים, אבל עובר זמן ואתה מבין שזה לא מגיע", הודתה בכנות. "אז התחלנו עם כל מיני טיפולים, יותר מעשרה, ושנתיים וחצי זה לא הצליח. כל ה'כיף' וה'הנאה' הזאת זה המון הורמונים, זריקות, ניתוחים".
כמה פעמים שמעת "לא"?
"וואו, הרבה, כל חודש במשך שנתיים וחצי. כשזוגות מספרים שהם בהיריון הם תמיד מספרים שקפצו אחד על השני ושמחו, אני ומיכאל ישבנו באוטו וכשהרופא כתב לי 'מזל טוב', לא הבנתי מיד למה. הוא כתב שאני בהיריון, ומיכאל ואני ישבנו מול הטלפון בשוק במשך חמש דקות, לא דיברנו. התרגלנו לקבל את ה'לא' שפתאום אתה מקבל 'כן' וחושב שמישהו עובד עליך. בסוף הגיע גפן".
פרתי תיארה את ההתמודדות היומיומית בעבודה תוך כדי הטיפולים: "זה הולך ונהיה מאוד טכני, ברמה כזאת שקמים בבוקר, הולכים לעשות בדיקות, קונים ערמות של זריקות, לא אחת או שתיים. זו שקית מפוצצת שאני מגיעה איתה למערכת, מתחילה לשים במקרר בכל מיני מעטפות כי לא נעים לי שכולם יראו".
התביישת?
"לא, אבל הרגשתי שזה מאוד פרטי, לא רציתי לדבר על זה. בגלל שנכנסנו פעם אחת להיריון עם הרבה טיפולים ופעם אחת טבעי, אמרתי למיכאל 'אתה קולט איזה קל להיכנס להיריון?!' וצחקנו על זה. אישה שלא עברה טיפולים לעולם לא תבין אישה שעברה, אין מה לעשות. אני מאחלת לבנות ישראל לא להיות במקום הזה. זה לא ממקום של להתבייש, אלא ממקום של 'למה אלפי שנים זה מצליח למיליארדי נשים ולי זה לא מצליח?'".
בהמשך הריאיון שיתפה פרתי על הפיגוע בדיזינגוף, ממש מתחת לביתה, וההחלטה שקיבלה בעקבותיו. "ישבתי בסלון לבד ופתאום יריות, כתבתי בקבוצה של החדשות עם שגיאות כתיב כי ממש רעדתי שיש יריות מתחת לבית שלי. עלו אליי אנשים הביתה ופחדתי לפתוח את הדלת כי פחדתי שזה המחבל, הם רק רצו להסתתר", שחזרה. "עד היום לא הצלחתי להשתחרר מזה, בכל פעם הייתי הולכת בדיזנגוף ומסתכלת אחורה, כל רעש הכי קטן הקפיץ וזה גרם לזה שעזבנו את השכונה. כמה חודשים אחרי היה עוד פיגוע לפני שהספקנו לעזוב, הייתי בחופשת לידה עם גפן ובאותו ערב אמרתי למיכאל 'חיפשנו עד עכשיו, לא מצאנו, אני מוכנה להתפשר, עוזבים את השכונה'".
היום פרתי היא כתבת מוכרת בחברת החדשות, אך תהליך הכניסה שלה לערוץ לא היה פשוט: "במבחן הראשון הגעתי כסטודנטית לתקשורת ומולי חייל בצבא שמתעסק בתחום. הם העדיפו לקחת חייל שצריך לחכות עוד שלושה חודשים עד שהוא ישתחרר מהצבא ומאוד הופתעתי. בפעם השנייה ניסיתי ופשוט אמרו לי שאני לא מתאימה. בפעם השלישית, העורכת של 'שש עם עודד בן עמי', שהכירה אותי כבר מהפעם השנייה שלא התקבלתי, התקשרה כשהייתי בדרך לחתונה של חברה וחשבתי שזו טעות. היא אמרה לי שהיא חייבת תחקירנית מהיום להיום לשלושה חודשים. אמרתי לה שאני עובדת אצל אורלי וגיא, אז לעזוב אותם בשביל שלושה חודשים ומה יקרה אחרי? היא אמרה שזו רק החלפה בשביל מישהי שחלתה, אז אמרתי לה 'טוב, את יודעת מה? אני באה' וזו הייתה הכניסה שלי לחברת החדשות".
זה היה כרוך בתחושה של קיפוח?
"אני קוראת לזה 'הסללה ממוסדת', יש בתים שאתה נולד אליהם ואתה עובר דרך שמאוד מתאימה לעולם התקשורת. לפעמים אתה נולד לאנשים הנכונים, לפעמים אתה משרת בצבא בכל מיני תחומים שנושקים לזה ולפעמים את מזרחית מתולתלת מעכו שנולדה לבית מאוד פשוט. אני זוכרת גם כשרציתי ללמוד לתקשורת ההורים שלי צחקו עליי, הם אמרו 'תגידי את נורמלית? אין לך קשרים'. יש לי שתי אחיות מהנדסות, כל אחת בתחום שלה מאוד טובה, ושאלו למה אני לא הולכת ללמוד הנדסה. אמרתי שאני רוצה לעבוד בתקשורת, אם אני לא אעבוד בזה אני אשב כל יום מול הטלוויזיה ואבכה".
הדבר המזוהה ביותר עם פרתי הוא התלתלים שלה, אם כי בילדותה היא סבלה בגללם: "נולדתי ילדה מתולתלת והייתי היחידה בכיתה, זה קטע כי יש היום מלא תלתלים בכל מקום. במשך הרבה שנים שנאתי אותם, היו הרבה שצחקו על זה. היו תוכניות, כמו התוכנית של ספי ריבלין, הייתה שם אישה מתולתלת ותמיד צחקו עליה אז זה גם השליך עליי כי בטלוויזיה צחקו על תלתלים. היו לי גם שמות גנאי שעדיף לא לחזור עליהם, בפני אף אחד אגב, גם החברים הכי טובים שלי ובן זוגי".
שיתפת את ההורים?
"אנחנו מדברים על שנות ה-90 בעכו, זה לא היה כמו היום. היום אם ילד חווה איזשהו חרם, הרבה פעמים הוא הופך את זה דווקא לגדולה, אז זה לא היה ככה. אני באה מבית מאוד פשוט, אמא שלי מורה והיא בעיקר רצתה שאני אצליח בלימודים. היא הבינה אותי, אבל מה אמא יכולה לעשות? איך היא יכולה להציל את הבת שלה? יש בית ספר אחד, תיכון אחד, חטיבה אחת, אין לך לאן לברוח. אם ילדים רעים אליך, הם כנראה ילוו אותך עד כיתה י"ב".
ניסית להיאבק בתלתלים?
"היה קטע שבאתי לאמא שלי וביקשתי ממנה שתגזור לי את השיער, לא ידעתי שזה רק ילך ויחמיר את התלתלים. הלכתי והסתפרתי קארה, זה הפך את זה להרבה יותר גרוע וניסיתי לעשות כל מיני פנים והחלקות, אבל שום דבר לא הסתדר. מקווה שהילדים שצחקו עליי מדליקים עכשיו טלוויזיה ורואים מי יושבת מולם".
תסתכלי למצלמה ותגידי להם.
"אתה יודע למה אני לא אעשה את זה? כי אני לא מרגישה שהיום הם שווים את היחס שלי. במשך הרבה שנים שנאתי את החיים, ילד שעובר חרם לא רוצה לקום יום למחרת בבוקר, ללכת לבית הספר, בטח לא פנוי ללמידה. הייתי תלמידה מאוד בינונית באותן שנים ואמא שלי לא הבינה. איך אפשר להיות פנוי ללמידה כשאתה יודע שבסוף היום מחכים להרביץ לך".
זה חלק מהמוטיבציה שלך.
"מאוד. אתה צריך להבין, ילדות בעכו היא מסוג מאוד מסוים, עכשיו כשאני מגדלת את הילדים שלי במרכז הארץ אני מבינה את ההבדל. יש איזשהו מסלול חיים אחרים, ברגע שאמרתי שאני רוצה להיות כתבת חדשות אנשים הרימו גבה או צחקו ואמרו שאני לחיה בסרט, גם בני זוג לשעבר. הייתה לי מורה בתיכון שלא אהבה אותי והיא אמרה לי שממני שום דבר לא ייצא. יום למחרת הגעתי לשיעור ואמרתי לה שזה המשפט הכי נורא שאפשר להגיד לילד ואת תראי שיום אחד אני אהיה מה זה גדולה. אני באמת מקווה שהאנשים האלה מדליקים כל ערב טלוויזיה ומכירים בטעות שהם עשו".
פרתי, שחשופה מתוקף תפקידה לאיומים מסוגים שונים, סיפרה על אירוע אחד שנשאר איתה: "עשינו תחקיר גדול מאוד על רשת שיווק שמוכרת אוכל מוכן, הכנסנו תחקירן למטבח כי שמענו מבעוד מועד שמתחולל שם גועל מאוד קיצוני ומוכרים מזון לא תקין בשום צורה. הייתי נתונה למסכת איומים, טלפונים והטרדות לפנות בוקר, מתחילים לצרוח, מתנשפים. כשהבנתי מי עומד מאחורי זה הסברתי שכל השיחות מוקלטות, גם בשתיים בלילה ואם זה לא מפסיק, מחר בשמונה בערב זה הולך להיות מפורסם וזה הפסיק".
תגובות