בעשור בו "נשואים פלוס" שודרה (מ-1987 ועד ל-1997), היא הפכה ללהיט גדול מאוד בישראל (ולימים גם זכתה כאן לגרסה מקומית). קשה למחוק מהזיכרון, למשל, את התחרות ששודרה בטלוויזיה הישראלית בה צופה אחת וצופה אחד זכו לצאת לדייט עם דיוויד פאוסטינו (באד) וכריסטינה אפלגייט (קלי) במהלך ביקור שלהם בארץ. אבל מתברר שברוסיה הסדרה הייתה להיט אפילו גדול יותר - רק שלא מדובר במקור, אלא באדפטציה המקומית, ששודרה מ-2006 עד 2013 ונקראה "מאושרים ביחד"
ההחלטה להפיק גרסה רוסית של "נשואים פלוס" הגיעה לאחר ההצלחה של הגרסה הרוסית של "נני", ובעיקר מאחר שהלך הרוח של הסדרה - משפחה ממוצעת שסובלת מחיי היומיום - התאים להוויה הרוסית. הגרסה המקומית הפכה להצלחה מסחררת ולסיטקום המוביל ברוסיה, ובמגזין Mel אספו לאחרונה כמה מאנשי ההפקה הרוסים והאמריקאים לכתבת היסטוריה שבעל פה - שחשפה כמה פרטים מעניינים במיוחד.
ללהק את אל באנדי הרוסי היה אתגר - מסיבות בלתי צפויות
אליסה טסנקיה, אחת ממפיקות הסדרה, מספרת ש"הליהוק היה סיוט" מכיוון שהסדרה לא הייתה ברשת גדולה בבעלות ממשלתית, אליה הלכו כל הטאלנטים. הליהוק לקח קרוב לשנה, אבל התפקיד של אב המשפחה, אל באנדי הרוסי ששמו ג'נה בוקין, היה קשה במיוחד לליהוק מסיבה מפתיעה.
"היינו צריכים שחקן שנראה שיש לו כוח גברא, וזאת הייתה בעיה ברוסיה", מסבירה טסנקיה. "ברוסיה יש היסטוריה ארוכה של מלחמה, רעב, גולאגים וגם בעיות חמורות עם אלכוהול ומחלות נפשיות. אז כל זה, וגם סטטיסטית יש פחות גברים מנשים ברוסיה. זה משתפר עכשיו, אבל זו הייתה בעיה גדולה בתחילת שנות האלפיים. מוסקבה הייתה מכוסה כולה בפרסומות לוויאגרה. אז זאת הסביבה שליהקנו בה, והיה קשה למצוא מישהו שנראה בריא. אבל זה גם היה חשוב - ידענו שהסוד להצלחה הוא להראות על המסך גבר שנראה כאילו יכול לעמוד לו. אני חושבת שהוא יהיה מובך מזה, אבל זה חלק גדול מהסיבה שבחרנו בוויקטור לוגינוב. למזלנו הוא היה גם מאוד מצחיק וכישרוני וכריזמטי".
עד כמה מצליחה הייתה הסדרה ברוסיה? ארבעת הכוכבים הראשיים הפכו להיות כוכבים מהשורה הראשונה, מזוהים בכל מקום, הופיעו על שערי מגזינים וזכו להמשך קריירה מצליחה בזכות הסדרה. צוות אבטחה נשכר כדי להגן על סט הצילומים מפני מעריצים שניסו להסתנן אליו וג'נה בוקין - אל באנדי הרוסי - הוא דמות הסיטקום היחידה ברוסיה שזכתה לפסל משל עצמה, שמוצב בככר בעיר יקטרינבורג, שם מתרחשת עלילת הסדרה.
המדרגות שברקע הסצנות עוררו שאלות מהצופים והמבקרים
ב"נשואים פלוס" האמריקאית, המדרגות בין שתי הקומות של בית המשפחה הן מקום התרחשות חשוב, וב"מאושרים ביחד" רצו לשמור עליהן, אבל הן היוו אתגר - כי ברוסיה אף משפחה מהמעמד הסוציו-אקונומי שמתואר בסדרה לא יכול להרשות לעצמו בית של שתי קומות, אלא רק מגורים בדירה, והמפיקים היו צריכים למצוא הסבר מתקבל על הדעת להימצאות המדרגות. הפתרון? הם המציאו סיפור רקע במסגרתו המשפחה גרה בקומה העליונה של הבניין, ויש לה עליית גג קטנטנה, ואפילו השתמשו בצילומי חוץ של בניין עם עליית גג כדי לשכנע את הצופים. למרות זאת, הביקורות הראשונות של הסדרה בהחלט התייחסו למדרגות כפיצ'ר לא הגיוני בדירה של משפחה רוסית ממעמד הפועלים.
הסדרה החלה עם פיקוח מלא של מפיקים אמריקאיים
בשנת 2006 סיטקומים היו עדיין עניין חדש ברוסיה, ומפיקי הסדרה ביקשו מאולפני סוני לשלוח אליהם יועצים שילמדו את העובדים המקומיים איך בכלל מצלמים וכותבים סדרה קומית. הרוסים הגיעו עם ידע רב בתאטרון, שבהחלט עזר להצבת הסצנות מרובות השחקנים בחדר אחד, אבל היה חסר להם הפן הטכנולוגי, וההבנה בכתיבת תסריטים מצחיקים.
"לא הייתה לנו הגדרת תפקיד אמיתית", אומר בראיון ריק הוקינס, שהיה אחד היועצים על הסט. "אבל אחד התפקידים שלי היה לשמור על היושרה של המקור. זה נשמע מצחיק להגיד יושרה על 'נשואים פלוס', אבל צריך לזכור שהיא הייתה מהפכנית. בשנות השמונים היו משפחות מושלמות בטלוויזיה, והבאנדים היו ממש חתרניים, בדומה ל'הכל נשאר במשפחה' בשנות השבעים".
"מאושרים ביחד" שודרה פעמיים ביום, ולא פעם בשבוע כמו "נשואים פלוס", כך שבשנים הראשונות התסריטים עובדו כמעט אחד לאחד, עד שנגמרו. חדר הכותבים הורכב מתסריטאים שהגיעו מתוכניות מערכונים וידעו לכתוב בדיחות, אבל לא ידעו לכתוב סיפור של פרק סיטקום. אחרי 200 פרקים שעובדו כמעט אחד לאחד, עם התאמה של הבדיחות לקהל הרוסי, הם למדו מהם איך לכתוב תסריט מקורי - והמשיכו בעצמם. בסך הכל לגרסה הרוסית צולמו 365 פרקים, לעומת 259 של הגרסה האמריקאית.
הומור שירותים ובדיחות על הממסד - לא תורגמו
העבודה העיקרית של הכותבים בשנים הראשונות הייתה, כאמור, להפוך את הבדיחות האמריקאיות למקומיות, כשאחת המפיקות הייתה עוברת על התסריטים ומציירת סמיילי קטן ליד מקום בו מופיעה בדיחה בתסריט המקורי, כדי שיידעו לכתוב בדיחה רוסית במקומה. מתברר שמה שלא שרד את המעבר לרוסיה הוא הומור השירותים, שהיה נפוץ ב"נשואים פלוס". "רוסים לא חושבים שזה מצחיק", אומר הוקינס. "כל מה שצריך לעשות זה להיכנס לשירותים ציבוריים ברוסיה כדי להבין למה זה לא נושא לבדיחה עבורם". בנוסף, בעוד אל באנדי יצא לא מעט נגד הממסד המקומי והממשלה האמריקאית - ברוסיה מדובר בקו אדום, והבדיחות האלה נחתכו לחלוטין מהתסריט.