"הסיפור של כולנו": ב-7 באוקטובר, במסגרת מתקפת חמאס הרצחנית שהתרגשה על יישובי הנגב המערבי בשעת בוקר מוקדמת, מאות מחבלי חמאס צמאי דם חדרו לקיבוץ כפר עזה, רצחו 64 תושבים וחטפו כעשרים נוספים. העיתונאי שמעון אלקבץ, תושב הקיבוץ ומי שבאותו בוקר קשה שכל את בתו סיון שנרצחה יחד עם בן זוגה נאור, יצא בעשרת החודשים האחרונים למסע בניסיון למצוא תשובות לכל השאלות שנותרו פתוחות בסיפורה של בתו ושל תושבי שכונת דור צעיר בקיבוץ.

בסרט הדוקומנטרי "ארבעה בתים וגעגוע" (הערב, ערב תשעה באב, אחרי החדשות, קשת 12), אלקבץ משתף במסע שעבר, ומודה למרות הזמן שעבר: "אני עדיין שם. כל מי שחווה את טבח 7 באוקטובר נמצא עדיין שם, וזה קשה להגיד. הסוכות עדיין נמצאות בכפר עזה, הקישוטים. מעבר לזה, כל עיי החורבות, הדם והזוועות שעשו, הכל חרוט וצרוב", סיפר בריאיון לניב רסקין ב"חדשות הבוקר".

"זה לא אירוע שנגמר, אנחנו עדיין בהוויה שלו, בעיצומה של המלחמה. החטופים עדיין נמצאים ק"מ בודדים מכפר עזה במנהרות החמאס, לוחמים עדיין נהרגים ורק הבוקר פורסם שלוחם נוסף נפל", המשיך. "אנחנו בימים האלה של תשעה באב, חורבן הבית ומלחמה עליו".

על מה הסרט?
"הסרט מתחיל בסיפור של דור צעיר, מה שקרה בשש וחצי בבוקר בשבת ההיא. בין 500 - 600 מחבלים, מפלצות של חמאס, פלשו לקיבוץ, פגעו, רצחו ושרפו 64 מהילדים ומהילדות שלנו. אני מתחקה מהרגע הראשון בשאלה איך זה קרה לנו, אבל אני לא שואל את קברניטי המדינה שיצטרכו לתת תשובות בבוא העת. אני מתחיל בבית, היינו בארבעה בתים שונים בכפר עזה עם הילדים. היינו ענת ואני, נועה הבת שלנו, סיון ונאור בן הזוג וגיא ונסטיה עם הנכדים. אצל כולם היו מחבלים והסיפור הבלתי נתפס הזה במסע שעשיתי באמצעות שאלות עם לוחמי דובדבן ומילואים שהיו שם. אתה מבקש לקבל תשובות ואז אתה יוצא מהמפגשים יותר מתוסכל כי אתה מבין איזה עוצמה וטכנולוגיה יש לצבא, וכל הדברים האלה לא היו שם בשבת של 7 באוקטובר".

במהלך רגעי האימה, תושבי הקיבוץ עשו כל מה שביכולתם במטרה לשרוד. "אנשים נלחמו על החיים שלהם, חשבו מה לעשות כדי לשרוד. ימים של שואה. אנשים עשו הכל כדי להציל את החיים שלהם", התייחס.

מה האתגר בלעשות סרט כל כך אישי על המשפחה והילדה שלך?
"אני חושב שהסיפור שאתה אבא של סיון ועיתונאי. היה הרבה רגעים, אבל רגע משמעותי בסרט שבו אתה אבא של סיון ולא איש תקשורת היה כשנכנסתי לראשונה לבית שלה. המחבלים הפכו אותו לחמ"ל שלהם, רצחו את בני הערובה ועשו שם טבח נוראי. שם זה היה משהו שריסק אותי לגמרי. ככל שעוברים החודשים, אתה מגלה עוד ועוד דברים, אתה תוהה: 'מתי יסתיים המסע הזה?', כי בכל יום נודע משהו חדש. זה לא סיפור של סיון ונאור בלבד, זה הסיפור של כפר עזה ושל העוטף. זה הסיפור של כולנו. הלוואי שכל אחד ייצא מהצפייה בסרט רק בתחושה אחת: לא משנה איפה אתם גרים, הם היו יכולים להגיע לכל נקודה בארץ. אף אחד לא היה עוצר אותם".