רבע הגמר של "רוקדים עם כוכבים" נמצא מעבר לפינה והזוגות צריכים להעלות את הרמה כדי להבטיח את מקומם בהמשך התחרות. כל אחד מהמפורסמים יכול למצוא את עצמו בבית, כמו שגילינו בהדחה האחרונה שם נפרדנו בשידור חי מהדוגמנית רומי פרנקל. בשלב הזה של התוכנית, ההצבעות של הקהל בבית מכריעות ויכולות להפתיע כשהן לא תמיד תואמות לדעתם של השופטים.
היום (ו'), דוד דביר התראיין אצל גלית גוטמן ואילנית לוי וענה על שאלות שנשלחו מהצופים. רגע לפני שיציינו את ט"ו באב על הרחבה הכי מדוברת במדינה (ראשון, אחרי החדשות, ערוץ 12), השופט שיתף בתחושותיו על הקשר בין טל מורד וסנה סוקול וההתרשמות שלו מכל המשתתפים בתחרות, אבל לא הצליח לקבוע מי יהיו הזוגות שיגיעו לגמר. "אין הימור. יש אנשים כל כך טובים, זה מטורף. זה לא יאומן מה שהם עשו מהיום הראשון עד היום הזה, הם לא אותם אנשים. בגמר יהיו רק ארבעה זוגות, מקשים לנו את החיים. תמיד זה ככה בתוכניות, אנחנו מזהים בהתחלה למי יש פוטנציאל והם עשו דרך מאוד יפה. אנחנו לא מזהים מי הרקדן ומי המנטור, זה מטורף. לפעמים אתה אומר: 'רגע, מה קרה פה? מי זה, מה זה?'. כשטוב זה טוב, אין מה לעשות".
במשך שנים רבות דביר ביסס את מעמדו כאחד הרקדנים המובילים בארץ כשהוא מופיע עם להקות מצליחות, מלמד עשרות רקדנים וכמובן מכהן כשופט בתחרות הריקודים הקשה בעולם, על כך אמר: "נראה לי משהו מאוד טבעי לאדם שעוסק כל החיים שלו בריקוד, גם לשפוט. אני גידלתי דורות של רקדנים, חינכתי אותם, הבאתי אותם לאן שהבאתי אותם, ואני חושב שזה באופן טבעי כיף להיות שופט".
מה סגנון הריקוד האהוב עליך?
"כמובן הקלאסיקה יותר, הרומבה, הואלס, הטנגו, גם האחרים טובים, אבל אני מאוד אוהב קלאסיקה. גם בשירה, גם בריקוד, גם במשחק".
לפי מה אתה מחליט על הציון שאתה נותן? איזה קריטריונים?
"לפי איך זה בא לי בעיניים באותו רגע. אני לא כל כך מסתכל על הסגנון, אלא איך כל התנועה, הצורה, המוזיקליות, איך זה שוטף, כמה שגיאות יש שם. אני לא מסתכל על משהו ספציפי כמו אנה, אני יותר רוצה לראות את האווירה של הריקוד. המריבות בינינו נובעות מזה שאני יותר על הקלאסיקה והיא יותר על הטכניקה. היא רוצה לראות את הדיוק, ואני אומר שאי אפשר לבקש מהם דיוק כזה. זה לא הוגן, זה לא נכון. הם צריכים לתת את האווירה, את הסגנון, את המוזיקליות ואת הלוק הנכון בריקוד. אני לא רב עם אנה. אנחנו לפעמים מתווכחים וזה בסדר, זה חלק מהעניין. מאחורי הקלעים אנחנו חברים מאוד טובים".
אתה שופט אותם אותו דבר או שכל אחד על פי היכולות שהוא הגיע איתן מההתחלה?
"אותו דבר אצל כולם. אני לא רואה שום חזרה, אני לא רואה שום דבר שקורה לפני כן, אני רוצה לקבל את הרושם הראשוני. יש כאלה שרוצים לראות חזרות, אני לא רוצה, ואני שופט את כולם בצורה ישרה לחלוטין. אני לא נקשר למתמודדים, אני לא רוצה להיות מושפע מהיחס האישי. אבל מה שקרה עם רומי פרנקל, אני לא מבין איך זה קרה, אני לא יודע מי אחראי לזה. לא היה מגיע לה לפרוש ברגע הזה או לצאת החוצה, מה שנקרא. או שהקהל התבלבל, או שאני לא יודע מה קרה. הקהל מסתכל על החברים שלו, מי שהוא אוהב. אנחנו מסתכלים על הייצוג של הריקוד וזה שונה לחלוטין, זה בסדר. זה חלק מהעניין של הריאליטי".
האם אתה באמת כל כך קשוח או שזה חלק מדמות שאימצת?
"אין לי דמות, אני מי שאני, אני איש נורא פשוט. במקצוע שלי יש המון דרישות. גם מעצמי דרשתי הרבה, וגם מתלמידיי דרשתי הרבה. אני רוצה לראות ריקוד אמיתי, לא גימיקים ולא כל מיני דברים שלא טובים לי בעיניים".
האם קרה שלא התחברת לביצוע ופחדת להעליב?
"אני לא פוחד מכלום. אני יכול להעליב, אין לי בעיה עם זה בכלל. השאלה היא מה רמת הביקורת שלי. אני לא יכול לשקול את המילים שלי, כי אני רואה בפעם הראשונה ואני צריך להגיב. אני לא חוסך במילים, נגיד ככה. פעם הצטערתי על דבר קטן שאמרתי ליזהר כהן, שציפיתי ממנו להרבה יותר כי הוא עוסק עם רקדנים. זה היה מיותר".
במהלך העונה, הקשר בין טל מורד וסנה סוקול היה מוקד לשמועות לגבי זוגיות אפשרית. ברחבה השניים נראים צמודים, ולדוד דביר אין ספק שהיחס הקרוב ממשיך גם מחוץ לתוכנית. "אני רואה אותם על הבמה, אני רואה את המבטים שלהם, לא ייתכן שאין שם כלום. זאת התחושה שלי. אולי היא מראה יותר או פחות, אבל בטוח שיש משהו. זה לא יכול להיות שלא, שניהם כאלה יפים, כאלה חושניים, כל כך מוכשרים. אני לא מאמין שאין משהו. אם הם מסתירים, אני לא יודע מה הסיבה. לפי לדעתי, אם יש אהבה - שתהיה. אבל אם אין, שלא תהיה. למה להסתיר? בסוף זה ייצא החוצה".
מאיפה אתה קונה את המשקפיים שלך?
"יש לי קרוב לשלוש מאות זוגות, רובם מאלי-אקספרס. נשבע לכם, אני קונה באלי-אקספרס את הדברים שלי. הם עושים חיקויים מאוד טובים וזה מחזיק לתקופה מסוימת, ואז קונים דברים חדשים. אני שומר אותן בכל מיני מקומות בבית".
ספר לנו קצת על אשתך.
"אשתי גם בעולם הריקוד, היא רקדה ב'להקת בת שבע', ב'להקת בת דור', והיא נפצעה בגיל 32, קרעה את הרצועה הצולבת, בזמנו לא היה אפשרות לתקן את זה. היא אישה מדהימה, מאוד רגישה, מבשלת יוצא מן הכלל, אוהבת ניקיון. היא לא עושה כלום עם אוסף המשקפיים שלי, היא אמרה: 'זה חלק ממך' וזהו. לפעמים היא אומרת: 'זה חדש? כי זה לא ראיתי', אני אומר לה שהיא לא ראתה עוד הרבה. אישה מקסימה".
מה אתה חושב על גלית ואילנית?
"תוכנית של זוהר, של יופי. אתן כל כך תואמות אחת לשנייה, יש ביניכן חברות כל כך טובה ואין קנאה וזה כל כך כיף לראות את זה, אין מריבות. תוכנית מאוד יפה. לגבי הבגדים - הייתי לפעמים משנה מדי פעם, למה שתיכן בשחור? צריך אחד כזה ואחד כזה. סתם".
האם אתה חושב שלפעמים היית קשוח מדי כלפי זוג מסוים?
"לא, אני חושב שאת מתכוונת לבנאי. לטעמי לא הייתי קשוח מדי. הוא חמוד, הוא קומיקאי והוא רציני. הוא שחקן מדהים, אבל מה בריקוד? אני לא הבנתי. החלק העליון כאילו לא עושה כלום. לרגע שהוא עובד לבד, בלי בת הזוג שלו, הוא הולך לאיבוד. תסתכלו על קטעים ותבינו את מה שאני אומר. הוא בקצב מוזיקלי מאוד, אבל מעבר לזה, זה לא הולך לי טוב".
איך היה לצלם את העונה הזאת? עונה שמתקיימת בזמן מלחמה.
"הייתי בטוח שלא תהיה עונה, שזה אולי קצת מנקר עיניים עם כל השמחה והיופי הזה. מצד שני, צריכים לחזור לחיים וצריכים כן להראות דברים יפים וטובים. זה עשה את העבודה, אנשים אוהבים לראות את התוכנית. היה קשה לצלם ולהפריד בין מה שקורה מחוץ לקלעים ובתוך הקלעים. במיוחד שלאה ינאי הצטרפה אלינו השנה ואחותה הייתה חטופה, וטל שהוא גם היה לוחם, אנחנו באמת שילבנו המון עם מה שקורה בחוץ. שילבנו לא מתוך לספק את הסחורה, אלא מתוך אהבה לדבר הזה. מתוך הידיעה שזה חשוב וזה חלק מהחיים שלנו, אין מה לעשות. מקווה שזה ייפטר".
עוד מעט רבע גמר, נשארנו עם שישה זוגות מתוכם שניים הולכים מביתה וכל פרידה היא קשוחה.
"אין לא פייר בחיים, זu תוכנית טלוויזיה. ככה זה ריאליטי וזה חלק מהעניין. אני רק מקווה שמי שמופרש, שלא ייקח את זה כל כך קשה כמו שלקחה את זה רומי. ההשקעה זה גם רווח, הם הרוויחו משהו גדול - ללמוד לרקוד, סגנונות. זה פנטסטי. העבודה עם הגוף היא נורא קשה והאנשים האלה לא רגילים לרקוד. פתאום הם עושים חזרות במשך שעות, הגוף מתפרק לחתיכות. זה דבר שהוא לא מוכר להם, אבל זה רווח נורא גדול. לעבוד עם הגוף זו מתנה ואחרי זה הרבה אנשים מבינים כמה זה חשוב".