"להמציא את אנה" לא משכנעת את הצופים שלה שיש קו אדום ועבה שנמתח בין טוב לרע. להפך: היא פורסת בפניהם את המורכבות, מבהירה לנו שאנחנו מסוגלים ללעוג לדמות מסוימת ואפילו לשנוא אותה, ובו זמנית – להזדהות איתה ולהבין את המניעים שלה. את ההתחבטות הזו בין תיעוב לחיבה חווינו במפגש עם הדמות הראשית בסדרה - אנה דלבי (סורוקין), שהתחזתה ליורשת גרמנייה וגנבה את כספם של עשירי ניו יורק; חווינו אותה גם במפגש עם נף דיוויס, מי שהייתה חברתה הטובה של סורוקין ובעצם בין היחידות שעמדו לצידה גם אחרי שפשעיה נחשפו.
הסיפור הזה – מי שצפה כבר יודע – מבוסס על סיפור אמיתי. כך גם דמותה של נף, שנשענת על אישה אמיתית ששמה נף דיוויס ואותה מגלמת בסדרה השחקנית אלקסיס פלויד ("עושות כותרות"). נף האמיתית ונף הטלוויזיונית (כלומר, פלויד) שמרו על קשר בתקופת הפקתה של "להמציא את אנה", וכעת - התראיינו יחד לניו יורק מגזין (סגירת מעגל נחמדה, בהתחשב בעובדה שהכתבה של ג'סיקה פרסלר עליה מבוססת הסדרה פורסמה באותו מגזין).
"ניהלתי סניף של סטארבאקס כשג'סיקה מצאה אותי בטוויטר", סיפרה דיוויס בריאיון על היום שבו הכל התחיל. "כשהכתבה התפרסמה, אנשים היו רואים את תג השם שלי ואומרים לי, 'את הבחורה מהכתבה?' והייתי כזה, 'כן, איך תרצו את הקפה שלכם?'. עבדתי שם עד שנטפליקס ושונדהלנד (חברת ההפקה של שונדה ריימס שאחראית על הסדרה) קנו את הזכויות לסיפור שלי. זו הייתה ממש ברכה שג'סיקה כתבה לי". ונראה שזו אכן הייתה ברכה של ממש עבורה: "גרתי בשכונה בהארלם בדירה בגודל 27 מטר רבוע. כשנטפליקס קנו את הזכויות לסיפור שלי, גיגלתי 'דירות יוקרה בברוקלין'. זה כיסה את שכר הדירה שלי לשנתיים", היא מודה.
דיוויס לא רק מכרה את סיפורה לענקית הסטרימינג אלא גם הייתה מעורבת בתהליך הפקת הסדרה כיועצת. "הייתה לי את הזכות להיות בקשר עם ראשת התחקיר בשונדהלנד. עשינו זום עם כל חדר הכותבים ועם שונדה וסיפרתי הכל, מתחילת חיי ועד למקום שבו הייתי באותו רגע". דיוויס לא הייתה מעורבת בתהליך הליהוק של פלויד שגילמה אותה בסדרה, והשתיים לא הכירו קודם לכן. "אלקסיס גרה ברחוב שלי אז יכולנו להיפגש קודם לכן, אבל לא נפגשנו". מה שכן, דיוויס הייתה זמינה עבור פלויד לכל שאלה שהייתה לה.
"הייתה לי הזדמנות לצפות בסדרה ולחיות מחדש חלק מהחיים שלי. הייתי כזה, 'אלוהים, שנות העשרים שלי היו משוגעות'", אמרה דיוויס. והיא לא היחידה שהייתה בהלם: מאז עלייתה של "להמציא את אנה", שמה של דיוויס – יחד עם שמותיהם של שאר האנשים שבהם עוסקת בסדרה, בעקיפין או בישירות – לא יורד מהכותרות.
"קיבלתי הודעות שליליות והודעות חיוביות, הימים הראשונים היו קשים", הודתה דיוויס, "כי הכתיבה של הסדרה כל כך טובה ואנשים לא מסוגלים להפריד בין נף שעל המסך לנף האמיתית. הרבה אנשים אמרו שהם היו רוצים חברה כמוני או שהם שאבו השראה מהעובדה שאני גם עובדת וגם מטפחת את החלום שלי. החלק המצער היה התגובות הגזעניות - אנשים שחשבו שפשוט נישקתי לאנה את התחת, הם חשבו שהנאמנות שלי הייתה משהו אחר", אמרה דיוויס, והתייחסה לאופן בו הגולשים האמינו כי יחסיהם של אנה ונף מזכירים יחסי מעביד לבן ועבד שחור. "הנאמנות שלי לאנה לא הייתה קשורה לצבע העור שלה", היא הבהירה, "אני מעולם לא ראיתי את הצד הרע של אנה, היא מעולם לא רימתה אותי. היא תמיד שילמה לי בחזרה".
החברות של דיוויס וסורוקין כפי שתוארה בסדרה דומה לחברות שהייתה להן במציאות, אבל דיוויס מספרת שבמציאות היא "נאלצה להציב גבולות" לסורוקין. "אני לא אצליח לענות לכל שיחת טלפון שלך מהכלא. הייתי חייבת להציב גבולות במהלך המשפט כי אנה קצת השתגעה. ובנוגע לחברות שלנו כפי שהיא עכשיו – אנחנו מדברות כמה שאנחנו יכולות, שזה בערך פעם בחודש עכשיו. אם אני אהיה משועממת, אני אענה לה. אני מנסה להיות סבלנית כי באמת אין לה אף אחד בארצות הברית".
ומה בנוגע לרייצ'ל וויליאמס? ובכן, דיוויס מודה כי היא שלמה עם הנתק ממנה. "אין לי רגשות אליה, מעולם לא היינו חברות. אנה הייתה הגורם המחבר היחיד. היא אמרה דברים לא יפים, ולא ממש אכפת לה ממני, אבל זה בסדר". ואי אפשר לדבר על וויליאמס מבלי לדבר על הטיול ההוא למרוקו, זה שבמסגרתו גנבה סורוקין 60 אלף דולר מכספה של זו. דיוויס, כפי שניתן היה לראות גם בסדרה, לא הגיעה לטיול המקולל הזה. "הבמאית של הפרק הזה בסדרה עשתה לי חרדה, כי כל הזמן חשבתי 'מה אני הייתי עושה?'. אז יש לי הקלה. מהאינסטגרם בזמנו זה היה נראה שהן נהנות: רק כשג'סיקה יצרה איתי קשר הבנתי כמה רע זה היה".