הישראלים כבר הוכיחו שהם יכולים להתמכר לסדרות שאינן דוברות אנגלית - מ"בית הנייר" הספרדית עד ל"סקסיפיי" הפולנית. אבל עבור האמריקאים זו עוד משימה מורכבת, והם לרוב יעדיפו להישאר עם תכנים באנגלית. בינואר האחרון התברר שגם האמריקאים יכולים להתגמש, ו"לופן", המותחן הצרפתי המצליח, הפך לסדרה הצרפתית הראשונה שמזנקת הישר לראש טבלת התכנים המבוקשים בנטפליקס ארה"ב. אחרי שצברה קהל צופים נאמן מסביב לעולם, כולל בישראל, היא תחזור בסוף השבוע הבא עם פרקים חדשים, ותבסס עוד יותר את מעמדו של עומאר סי כאחד השחקנים הצרפתים המובילים בעולם.
סי בן ה-43 הוא לא פרצוף חדש על המסך, וסביר שמי שלא שמע עליו כששיחק ב"מחוברים לחיים" - כבר שמע עליו כשכבש את ענקית הסטרימינג. מלבד תפקידו בדרמה הקומית שגרפה מאות מיליונים מסביב לעולם, הוא השתתף בסרטים צרפתיים כמו "סמבה" ו"מסייה שוקולד", וגם בהפקות מתוקצבות היטב כמו "עולם היורה" ו"אקס מן: העתיד שהיה". בארץ מוצאו, שם גדל להורים ממערב אפריקה, סי היה אחד השחקנים הכי מוכרים ועסוקים עוד לפני "לופן". וכשבנטפליקס נעזרו בו לקידום הסדרה, כל הצדדים היו בטוחים שהוא ימשוך תשומת לב אינסופית. רק שזה לא קרה.
כשלאף אחד לא היה מושג עד כמה "לופן" תצליח, נטפליקס גייסו את סי כדי שיעלה על סרבל ויתלה את הפוסטרים של עצמו ברחבי המטרו הפריזאי. התעלול היחצ"ני הזה לא היה אמור למנוע מאנשים לזהות את השחקן. "הרבה אנשים מכירים אותי בפריז", הסביר בראיון נרחב למגזין האובזרוור הבריטי, "אני רגיל לפגוש אנשים זרים שמזהים אותי, וישר מחייכים". אבל הפעם, כשהוא לבוש כאדם ממעמד חברתי נמוך בהרבה, הפרצוף המוכר של סי לא עזר לו. "החיוכים נעלמו", שחזר, "אנשים היו די חצופים. וזה הוכיח לי משהו שאנחנו אומרים בסדרה. שלפעמים, בחברה שלנו, אתה יכול להיות בלתי נראה בגלל המקצוע שלך".
ב"לופן", המבוססת על סיפוריו של מוריס לבלאן, סי מגלם את אסאן דיופ - גנב מתוחכם הנוקם את מותו של אביו, בבקאר, שעבד בעבר אצל משפחה עשירה ונעצר בחשד לגניבת מחרוזת יקרה שהייתה שייכת למארי אנטואנט. לפי סי, העובדה שדיופ מגיע מהשכבות הנמוכות של החברה לא היוותה עבורו אתגר, אלא דווקא עזרה לו להזדהות איתו. "זה גרם לי לחזור למשהו שחוויתי כילד", סיפר כשנזכר באותו ביקור במטרו, "כשקיבלתי מבט מסוים מאנשים".
על איזה מבט הוא מדבר? "מכירים את הביטוי 'לשבור את הקרח'?", הסביר סי, "אז זה הקרח". "כשאתה מגיע מהמקום שאני הגעתי ממנו, הפרברים, כשיש לך את הגובה שלי (1.88 מ', ר.א) ואת צבע העור שלי, הקרח הזה - הוא לא נשבר בקלות. אני חושב שזה סלל לי את הדרך למה שאני עושה היום. אני זוכר שבתור נער רציתי לראות חיוכים מאנשים, לא מבטים חושדים. אחת הדרכים לעשות את זה הייתה הומור".
ההומור תמיד היה הנשק הסודי של סי, בין אם הוא ניסה להשתלב בסביבה חדשה או רצה להתחיל עם בחורה, והוא גם עזר לו עם תפקידי המשחק שלו - שאפילו בסדרה מותחת כמו "לופן", תמיד כוללים חיוך מאוזן לאוזן ורגע קטן של צחוק. לא בכדי הוא נבחר לגלם את הגרסה המודרנית של ארסן לופן, הדמות הספרותית שידועה בכינוי "הג'נטלמן השודד". אבל החיוכים של סי לא מונעים מהסדרה להציג את חייו המורכבים של דיופ, שסוחב איתו צלקות מילדות כמהגר ומצליח לברוח מהמשטרה בגלל חוסר היכולת שלה להבדיל בין שחורים.
וכמו שדיופ הבדיוני מצליח לברוח מהמשטרה (לפחות בחמשת הפרקים הראשונים של הסדרה), גם סי ניהל איתם מערכת יחסים מורכבת כנער. כשהסתבך בצרות, הוא תמיד העדיף לברוח, תוך מחשבה שלא משנה אם זה גורם לו להיראות אשם - כי זה בכל מקרה עדיף ממצב בו השוטרים יניחו את ידיהם עליו. "אני זוכר שהתמודדתי עם זה בתור גבר צעיר", הוא הסביר, "ו-20 שנה אחר כך? זה אותו דבר עבור גברים צעירים. שום דבר לא השתנה".
בשנת 2016, סי שיתף פעולה עם משפחתו של אדאמה טראורה, גבר צרפתי-סנגלי שמת במעצר, בנסיבות שמזכירות את הריגתו של ג'ורג' פלויד האמריקאי ארבע שנים אחר כך. משפחתו של טראורה האמינה שהוא מת מחניקה, והשחקן עשה כל שביכולתו כדי לסייע לה לקבל תשובות. בשנה שעברה, בצל המחאה על מותו של פלויד, סי כתב מכתב חריף לתקשורת הצרפתית, בו השווה בין שני המקרים. "שניהם היו שחורים, החיים שלהם הפכו לסרט אימה לכמה שעות, ולחינם", כתב בזמנו, "אני גבוה. אני שחור. אני נראה כמוהם. האם אותו דבר יכול לקרות לי? האם הוא יכול לקרות לילדים שלי?".
"כשכתבתי את המכתב הזה ידעתי שזה ישפיע על הקריירה שלי. אבל הייתי חייב לעשות את זה", אמר סי. "במקום שאני נמצא בו בצרפת, הייתי חייב לומר משהו לגברים הצעירים שנראים כמוני". בסוף, המספרים דיברו בעד עצמם, וגם אם כמה אנשים הפסיקו לעקוב אחר סי - רבים אחרים הגיעו במקומם. ועדיין, לשחקן יש שני אנשים שהוא מדגיש להזכיר פעם אחר פעם: אביו עובד המפעל, ואמו המנקה.
"אני חושב שזה בונה את הקשר שלך עם ההורים, כשאתה נאלץ להסביר לאנשים מי הם ומה הם עושים למחייתם", הודה סי, "במשך זמן רב התביישתי בהורים שלי. ואז, כשהתבגרתי, משהו השתנה. לדבר על אמא שלי ועל החיים שלה גרם לי להרגיש יותר מחובר אליה. ואני כל כך גאה בה".