ארץ נהדרת התחילה את עונת המלחמה שלה בלי לדעת אם בכלל תצליח לסיים אותה. ביום העצמאות היא צפויה לסיים אותה בנאמבר ריקוד מסחרר. בתקופה של חוסר ודאות שכזו, גם זה סוג של ניצחון מוחלט.
לפני שבעה חודשים, כשעוד לא יצאנו אם נצליח לצחוק שוב, ארץ נהדרת הייתה הראשונה לנחם - ועלתה לשידור אחרי 19 ימי מלחמה. "עצם המעבר הזה סוף סוף מהאולפן של החדשות לאולפן שלנו ולקיציס - היה בזה רגע ראשון של שפיות", אומר מולי שגב, יוצר התוכנית והעורך הראשי שלה. "עוד לפני שנאמרה מילה אחת בתוכנית, זה היה רגע שאומר 'החיים הקודמים שלנו יחזרו מתישהו'".
ועלמה זק נזכרת: "נורא פחדנו בהתחלה איך זה יתקבל, אבל אז הבנו כמה יש בזה נחמה ומשהו להתלכד סביבו". רועי בר נתן מכנה את התוכנית "פרוזאק לאומי" וגיה באר גורביץ' מציינת: "זה כמו אמבולנס, אנחנו כמו המד"א של הנפש אנחנו". לשני כהן יש השוואה אחרת: "זה כמו שמישהו מת בבית ואז מישהו מחליט לקחת על עצמו ואומר 'המשפחה הזו לא תיפול, המשפחה הזו תשמח'. אז אנחנו האח הזה".
המנחה איל קיציס נזכר בתוכנית הראשונה ואומר: "עד שזה לא שודר וגם אחרי זה אתה לא יודע אם זה הדבר הנכון, פשוט עושים". יניב ביטון מוסיף: "אני חושב שכל העונה הזאת היא הייתה מלאכה מאוד מאוד מורכבת של למצוא את הטון. היו לנו פעמיים אזעקות תוך כדי יום צילום, בתחפושות".
כך קיבל סינוואר את אוזני העכבר
השחקנים מעדיפים בדרך כלל את הדמויות הרעות, המאתגרות יותר. אבל במקרה של אלי פיניש, שקיבל את יחיא סינוואר, זה מורכב יותר: "מה המערכת חושבת עליי, שאני נבל?"
כשאתה מגחיך אותו והופך אותו בסוף לקריקטורה, הסכנה היא גם להפוך אותו לאהוב.
"מה נעשה, הם חלק מהמשחק, לא? הם חלק מהשחמט הנוראי הזה שאנחנו בתוכו".
ואין רגשות מעורבים בתוך זה?
"בטח שיש, לי היה מאוד קשה בהתחלה. ברגעים הראשונים זה היה מבחינתי כמו לשים עליי שק עם קוצים בתוך הגוף, זה היה נוראי".
כן, הרגשת את זה פיזית?
"בטח, הסתכלנו על זה ככה אני והמאפרת, והיא אומרת לי 'אני נגעלת, בא לי להקיא עליך'".
מחלקת האיפור נכנסה די מהר לאירוע וסיפקה לסינוואר טיפול מיוחד - אוזניים של עכברוש ביבים. "הוא מבחינתנו עכבר במחילה כי זה מה שהרגשנו כלפיו", מציין פיניש. "אתמול הסתמסנו בקבוצה של ארץ נהדרת ועלמה כתבה ש'הוא טוב הסינוואר הזה, החרא הזה קורע אותנו מבפנים, הוא גאון'. ואמרתי לה שגם אנחנו קורעים את עצמנו. אבל יש ברירה אחרת חוץ מלהיות אופטימי?"
המערכונים על האנטישמיות - והקללות בתגובות
בעונה הזו חלק מהמערכונים הם באנגלית, כמו זה שעסק באנטישמיות בקמפוסים. "אני עשיתי הכי מוגזם שאני יכול לעשות והדמויות במציאות לא רחוקות מזה", מודה תמיר בר, וליאת הר לב מספרת: "חלק מהתגובות היו בערבית, חלק באנגלית עם קללות... זה כאילו מצחיק ומטומטם אבל אתה מבין שזו זירה ושאנחנו מפסידים בה בענק".
אבל איכשהו אתם עם המערכונים האלה עשיתם שירות גדול להסברה הישראלית.
בר: "כן, אני צריך לבקש עוד כסף".
הר לב נזכרת בעימות שהיה לה במהלך חופשה בלונדון לפני חודש, עם עוזר הפקה בן 20 שהזדעזע לשמוע שהיא מישראל: "היינו בדרך לגג והוא עצר כאילו הוא ראה מפלצת. הוא אמר לי 'מה את חושבת על זה שאתם מרעיבים רוצחים ילדים', אמרתי לו 'תראה זה מקום קטן ישראל, פגשתי ילדים שהוציאו אותם מהמיטה' והוא כאילו דפדף - 'חטופים, שמעתי את זה, לה לה לה' - והרגשתי שאני מדברת עם קיר, שאין לי שום סיכוי לפרוץ את זה. הוא עשה את ה'תחקיר' שלו על הסכסוך בטיקטוק וזהו, הוא מגובש".
עליתם יחד לגג של התיאטרון, לא פחדת שהוא ידחוף אותך?
"הייתי בטוחה שכן".
הנסיעות במונית שטלטלו את סמו
יובל סמו, בתור אשר נהג המונית, אירח מפונים, קרובי חללים וגם חלק מהחטופים עצמם שחזרו מהשבי.
אפשר להגיד שאלו היו נסיעות בלתי נשכחות?
"כן, פתאום לקחת את שתי האחיות - דפנה ואלה אליקים שחזרו מהשבי... ואני לא אשכח שאלה הקטנה אומרת שהילדים של המשפחה ששמרה עליה עשו לה סימן של 'להרוג' על הצוואר כל הזמן, זה היה מטורף".
"הייתה מישהי, אימא חמודה (נעה חוברה מסופה) ואני בא לשאול אותה איך זה להעביר את הזמן הורים ו-3 ילדים קטנים בחדר במלון והיא אומרת 'בעלי נפל בקרב'. עכשיו לא ידעתי את זה - מה אני עונה בכלל? אני לא אשכח שגיא הבמאי אומר לי באוזן 'אתה עוצר את האוטו עכשיו, ניגש אחורה ומחבק אותה. אין מה להגיד' וזה מה שעשיתי".
כי שום פאנץ' בעולם לא...
"לא, ודווקא היא הצילה את המצב - שאלתי איך הילדים והיא ענתה 'מעצבנים, כמו כל הילדים'. צחקתי כי היא באמת הפתיעה אותי".
"עמדי אמר שזה היה מהמם"
מה הניואנס הראשון ששמת לב אליו אצל דובר צה"ל דניאל הגרי?
בר נתן: "אני הרגשתי שיש לו איזה מאבק פנימי בין הצורך להיות ההוא מהשייטת לבין זה שבפנים יש לו איזשהו 'לפסוס' פנימי והוא לא יודע אם זה קורה, העיניים שלו קצת רצות לראות לאן זה הולך, הוא צריך לגייס משהו בתוך עצמו כי זה לא טבעי לו לעמוד ולנאום בפני כל האומה".
שמעת ממנו?
"שמעתי מהסביבה שלו שהוא היה מבסוט".
גם יניב ביטון קיבל אתגר לא פשוט העונה - לגלם את הגבר הרגיל, הממוצע, הדרוס, שלעולם לא יעמוד בסטנדרטים של עידן עמדי. "קודם כל נורא החמיא לי שלוהקתי לזה - אמרו איפה הגבר הכי רגיל ובינוני - אותו נבחר", הוא צוחק.
"כמעט כל הגברים שפגשתי אמרו לי 'יואו זה כל כך נכון, אי אפשר לצאת מזה, הוא מושלם'. ואז באמת התכתבתי איתו והוא אמר שזה מהמם ושהוא אהב את זה והוא אמר 'מה עשיתם ממני? אני הכי רגיל שיש'. אז גם בזה, בתגובה, הוא יצא הכי מושלם".
"עין אחת בוכה ואחת צוחקת"
באחת התוכניות נכנס יובל סמו לנעליה של גולדה מאיר: "מולי אמר לי 'אתה צריך לעשות את גולדה' ואמרתי 'וואו איך עושים את זה אחרי הלן מירן'. לא בשביל משהו, עשיתי את זה יותר טוב". המאפרת הראשית של התוכנית ליאת שיינין נזכרת: "זה היה משוגע כמה תגובות קיבלתי על זה. זה פשוט עבד ממש טוב והפאה הייתה ממש מדויקת. גם בחיקוי שלו הוא הביא משהו, וביחד זה...".
אחד המערכונים הבלתי נשכחים העונה הוא הביצוע המחודש ל"כמה טוב שבאת הביתה", עם המילואימניק שחוזר למשפחה. אודי כגן שמככב בו כתב את המערכון הזה בהשראת הפוסט-טראומה האישית שלו. ושני כהן מספרת: "זה היה רגע מאוד מכווץ כי אתה אומר אנחנו בארץ נהדרת, אנחנו בקומדיה אבל רגע, עכשיו חבר שלי עושה זכרון חושים כדי לחזור לשדה הקרב. זה היה רגע שהסתכלתי עליו ואמרתי איזו מדינה משוגעת".
לפי בר נתן, "זה השפגט של ארץ נהדרת, בטח בעונה הזאת - עין אחת בוכה, עין אחת צוחקת, ואנחנו כל הזמן רצים בתוך הדבר הזה. זו אקרובטיקה שאנחנו כל הזמן נעים בה - הצורך להצחיק והצורך להגיד משהו".
"בזכותם אנחנו יכולים לחיות ולהצחיק"
עבור גיה באר גורביץ', חברת הקאסט, המלחמה בצפון נוגעת קרוב לבית: "אני נולדתי בקיבוץ געתון, זה 9 קילומטר מגבול לבנון. המשפחה שלי שם, אימא שלי שם ועכשיו בונה ממ"ד. יש כל הזמן דאגה - איך אני מצטלמת עכשיו? איך אני רוקדת ושרה כאילו הכול בסדר? הכול לא בסדר".
"עם כל הכאב, אני יודעת שאנחנו נצא מזה. אנחנו רוצים לעשות פה את הדור הבא שיהיה פה, ולא לוותר, באמת להמשיך לצחוק, להמשיך להאמין שיהיה פה טוב - בייחוד גם בשביל כל מי שנלחם למעננו". ובדמעות היא מוסיפה: "הבוקר היה לי ממש עצוב - חיילים נהרגו וזה לא נגמר ואנחנו צריכים לבוא ליום צילום ולהמשיך כרגיל אבל זה לא נגמר, ורק בזכותם אנחנו יכולים להמשיך לחיות פה ולהמשיך להצחיק. וכאילו להמשיך את החיים כרגיל ויש משפחות שלמות שמשלמות את המחיר הכי כבד, זה גם ממש קשה".
את מכירה מישהו באופן אישי?
"המון".
אז איך עושים את הניתוק הזה?
"כמו שאתה אומר שלכל אחד יש תפקיד - יש אחד שהולך לחזית ונלחם ויש אחות בבית חולים, אנחנו מתגייסים לקומדיה ומנסים להצחיק ולשמור על המורל הלאומי, על החוסן שלנו. כי אם ייקחו לנו את זה אז מה יישאר? אנחנו חייבים לעשות את זה".
ירון שילון, שמביים את קליפ סיום העונה, אומר: "מצבנו לא מזהיר אבל כשאתה חושב מה עוד יכול לקרות אתה אומר אנחנו בסדר עכשיו. הייתי שמח שיהיה משעמם ושלא מצטרך לעשות את זה אבל זה המצב. אפשר לנופף בדגל שמח או עצוב אבל אנחנו עדיין מנופפים בדגל".
הכתבה באולפן שישי שהפכה למערכון
הייתה לכן הזדמנות לעבוד ביחד באחד המערכונים הכי בלתי נשכחים, של הטנקיסטיות.
שני כהן: "כן, זו הייתה כתבה באולפן שישי של קושמרו, כתבה מטורפת. גלעד (בן זוגה) ראה אותה ואמר לי 'עוד פעם', וראינו עוד פעם ותפסנו את הראש. ואז כשנפגשנו קלטנו ששתינו פיתחנו אובססיה לקבוצת הבנות המדהימה הזו".
גיתית פישר: "מטורפות, זה היה מעורר השראה. הן לא באו להוכיח ש'יש להן גדול'".
והטוויסט שהגיע ינון מגל באיזשהו שלב...
פישר: "והוא כבר גילם את כל הקולות הגבריים שאנחנו מכירות, הקולות הלא טובים האלה".
כהן: "באמת הרגנו פה שתי ציפורים במילה אחת".
הכתבה:
המערכון:
"צריכים לעשות מערכון שיזעזע"
"המערכון הראשון שהיה בתוכנית העונה הוא על אנשים שעולים לאוטובוס ומתגייסים - אנרכיסטים, ביביסטים... הייתה קבוצה אחת שלא עלתה לאוטובוס", מזכיר שגב. "כבר כשכתבנו את המערכון הזה שאלנו את עצמנו אם לשים זרקור על מי שנשאר למטה ולא עלה על האוטובוס ואני אישית אמרתי 'לא, בואו נעזוב את זה כרגע'. ועברו ארבעה חודשים ואז אמרנו שאנחנו צריכים לעשות מערכון שיזעזע". וכך הגיע למסך המערכון של הדפיקה בדלת, שבו מגיעים קציני נפגעים לביתו של חרדי - קטע שעורר סערה.
"אני רק מרגיש יותר ויותר שהמערכון הזה היה נכון", אומר קיציס, ושגב מדגיש: "קיבלנו גם הרבה תגובות קשות אבל גם הרבה תגובות טובות. ויותר חשוב - הנושא עלה לשולחן ונפתח הדיון הזה". קיציס מוסיף: "אני לא רוצה להכעיס אף אחד, זו לא המטרה שלי לפגוע במישהו. אני כן רוצה לזעזע מספיק כדי שזה יעשה משהו. גם ככה התחושה היא שאי אפשר כבר לשכנע אף אחד על שום דבר".
"אף פעם לא באמת יוצאים לפגרה"
"שואלים אותי 'מה קורה, מתי אתם חוזרים'", מספר המנחה קיציס. "אני אומר לכולם 'זהו, נשארה רק תוכנית סיום העונה של יום העצמאות'. ובאמת כמעט כולם אומרים לי 'מה סיום עונה? איך אתם יכולים לעשות סיום עונה עכשו? שום עונה לא הסתיימה, אתם צריכים להישאר'".
אבל אולי עכשיו תישארו עד הניצחון המוחלט.
קיציס: "אנחנו כפסע, קודם כל".
ביטון: "נראה אם תהיה פגרה, אי אפשר לדעת".
שגב: "אנחנו אף פעם לא באמת יוצאים לפגרה, אנחנו מסיימים את העונה באופן רשמי אבל לפחות מנטלית אנחנו מוכנים לזה שנצטרך לעשות משהו. ישנים עם נעליים, זאת הסיסמה".
ביטון: "אני חושב שזה כמו צו שמונה".
זק: "אני בתאילנד ביולי".
אה כן, את לא תהיי?
ביטון: "אני אעשה את שרה".
ככה בקלות את מוותרת?
ביטון: "בשביל תאילנד היא מוותרת".
אבל עלמה אמרה לי שהיא בתאילנד ביולי.
שגב: "כל עוד יש טיסה הלוך יש גם טיסה חזור".
קיציס: "תביא בחירות, נחזור. אני באמת חושב שגם צופי אולפן שישי לא שוכחים שיש לנו עדיין ארץ נהדרת".
ביום שלישי, מוצאי עצמאות, ארץ נהדרת מסיימת עונה בספיישל עצמאות.