הגברים של "חתונה ממבט ראשון" (קשת 12) בחרו לצאת למסע בתקווה למצוא זוגיות. אנחנו צופים בהם מהספה ברגעים הכי אינטימיים ורגישים שלהם, מנתחים כל מבט ומשפט שאמרו (או לא אמרו), לפעמים כועסים עליהם ומבקרים אותם, ולפעמים מגנים עליהם בכל הכוח. מה שבטוח, לכל אחד יש מה להגיד עליהם. לא הגיע הזמן לתת להם להגיב?
רגע לפני "סופ"ש הזוגות" הגדול, בעיצומו של המרוץ לחתונה, לקחנו אותם ללוקיישן מתבקש: מסלול קארטינג. שם הם פתחו את הלב, ענו על השאלות שמעסיקות את הצופים ואפשרו הצצה חשופה וכנה למה שעובר עליהם עכשיו, כשהם מרתקים מדינה שלמה. הנה מה שסיפרו לנו נועם בן שימול, שחר גל, שקד ביטון, ברק מור, אור הופנונג, אסף שטרית ואופיר חייט – וגם מור זר, שנבצר ממנו להגיע ליום הצילומים בקארטינג, אבל ענה כמו כולם על הכל.
נועם: "הייתה חוויה מדהימה עם איזבל"
איך היה לראות את עצמך בטלוויזיה? גילית על עצמך דברים שלא ידעת?
"היה לי מאוד מוזר וחדש. חוויה לא פשוטה, אבל עם הזמן הצלחתי טיפה להתרגל".
סיפרת בתוכנית שאתה גרוש. מה קרה שם?
"הנישואים שלי נגמרו מהמון סיבות. היו לנו תפיסות עולם שונות וחילוקי דעות, אולי כי היינו צעירים מדי ולא ידענו איפה לוותר. אבל אנחנו עדיין בקשר טוב".
מה למדת מהחוויה לקראת מערכת היחסים הבאה?
"בעיקר שבשביל זוגיות בריאה צריך לעבוד, ולדעת על מה להתעקש ועל מה לא".
איזבל עיני שודכה לך, ובהתחלה לא קיבלה אותך. זה פגע בך?
"אני חושב שהסיטואציה שלנו הייתה לא פשוטה בכלל והוציאה משנינו דברים שלא רצינו להוציא, אבל אני מאוד מעריך את איזבל על האומץ שלה. יש לנו חוויה משותפת מדהימה, בפרקים האחרונים אפשר לראות שהצלחנו להיות חברים טובים. אם הצלחנו לעשות צעד מעבר לזה – תגלו בהמשך. כן, הסיפור שלנו מתחיל בדחייה וזה לא פשוט, אבל הגעתי לתוכנית גם בשביל למצוא זוגיות וגם בשביל לעבור תהליך אישי. על זוגיות אני עדיין לא יכול לספר, אבל תהליך עברתי והוא היה מעמיק, יסודי וחד. על זה אני מודה לכל המלווים שעזרו לי".
הקהל בבית לא הבין מה משאיר אותך שם. יש משהו שהיית עושה אחרת?
"אני לא מצטער על כלום. עברנו מסע משמעותי, למדתי המון. לא חוזר פסע אחד אחורה".
שחר: "צולמתי בתוך אבל עמוק"
איך זה לראות את עצמך על המסך?
"חוויה מורכבת. מעניין, מביך, מצחיק, מרגש והזוי. הכל מהכל".
עברת טלטלה באמצע ירח הדבש כשהתבשרת שאביך נפטר. מה הרגשת באותם רגעים?
"הייתי בעיקר בהלם. כבר לא ראיתי את היופי של סיישל, לא חשבתי על התוכנית. רק רציתי להגיע כמה שיותר מהר הביתה, לאמא ולמשפחה".
למה בעצם בחרת להמשיך בתהליך אחרי מה שקרה?
"אבא שלי עודד אותי להיכנס ל'חתונמי', והיה לזה משקל משמעותי. אבל כן, צולמתי בתוך אבל עמוק על אבא, וזה בהחלט השפיע עליי".
שיתפת את איילה מינקר, בת הזוג שלך בתוכנית, בקושי לבנות אינטימיות. איך קרה שנכנסת לשיחה הזאת, שרוב הזוגות נמנעים ממנה?
"החלטתי להציף את הנושא כשהבנתי שמשהו שם לא קורה לי מהבחינה הזאת. הייתה בינינו קרבה אמיתית כבר בירח הדבש, והאתגר בשבילי בתחילת הקשר היה להבין למה הקרבה הזאת לא באה לידי ביטוי באינטימיות ובתשוקה. התוכנית נתנה לי אפשרות לתת לזה הזדמנות גם כשהדברים לא הלכו בקלות, להתמודד עם סיטואציה שלא הייתי נדרש לה מחוץ לגבולות הפורמט ובלי מצלמות. זה מאוד מאתגר, אבל גם מאפשר למידה והתפתחות".
שקד: "צחוק הוא הפתרון להכל"
נתחיל בשאלה הזהה, איך זה לצפות בעצמך?
"זה נתן לי מצד אחד פרספקטיבה חדשה על ההתנהגות שלי, איך אני מגיב לסיטואציות ואיך אנשים תופסים אותי. מצד שני, גיליתי שצחוק הוא באמת הפתרון להכל. ולא פחות חשוב – אם יש לך זיכרון רחוק מריקוד ישן, זה לא אומר שאתה רקדן".
השיחה שלך ושל רוני צדקא על האקס שלה שחזר לתמונה טלטלה אותך מאוד. אתה יכול להסביר למה? חשבת שאולי היה עדיף להגיב אחרת כשצפית בזה?
"רוני סיפרה לי על זה במטוס לתאילנד, יום אחרי החתונה. אני בדרך לצד השני של העולם, בתהליך הכי גדול שעשיתי בחיים כדי למצוא אהבה – והיא הגיעה בראש אחר לגמרי, מה שהכניס אותי לסחרור של מחשבות. פתאום הרגשתי שאני לא בטוח מה זה אומר על ההתחלה שלנו. אני לוקח דברים מאוד ברצינות, במיוחד במה שקשור לרגשות, אז היה לי קשה לשחרר. במבט לאחור אולי הייתי צריך להקליל יותר, לא לתת לזה להכביד עליי כל כך, ופשוט לתת לתהליך לקרות בקצב שלו".
דיברת בתוכנית על הרצון להסתיר את זה שאתה לא רק שקד, אלא גם ביטון. למה הנושא הזה עדיין מפעיל אותך?
"לפני שאני עונה, אני רוצה להגיד: אני מטבוחה!".
נרשם. ותשובתך?
"ההסתרה נוגעת במקום עמוק של זהות ושייכות. הרבה שנים ניסיתי להתאים את עצמי לתבנית מסוימת מתוך מחשבה שככה יהיה לי קל יותר להשתלב ולהצליח, אבל עם הזמן הבנתי שהשורשים שלי הם חלק בלתי נפרד ממני, ושהחיבור אליהם נותן לי כוח. רוני הייתה חלק משמעותי מהתהליך הזה, היא עזרה לי לראות שזה לא משהו להסתיר אלא דווקא להתגאות בו".
איזה בית ומשפחה אתה רוצה להקים? דומה לזאת שהייתה לך או אחת "מלומדת" כמו שחלמת כילד?
"יש הרבה דברים טובים שלקחתי מהבית שגדלתי בו, ויש דברים שהייתי רוצה לשנות ולהוסיף. אבל האמת? אני לא צריך לבחור. אני רוצה משפחה שתהיה גם כמו זו שהייתה לי, וגם כמו זו שחלמתי עליה. תמיד דמיינתי משפחה שבה אפשר לדבר על הכל, בלי פחד ובלי מסכות, וזה בדיוק מה שאני שואף ליצור. מקום שבו כל אחד יכול להיות מי שהוא".
ברק: "קיבלתי החלטה לשחרר שליטה"
איך הייתה החוויה של צפייה בעצמך?
"מאוד חיובית, מרגשת, ואני לומד ממנה המון. לא תפסתי את עצמי כאדם מצחיק, ופתאום מתברר שאני מביא איתי המון הומור שאפילו מקליל מצבים מסוימים".
דיברת על זה שהייתה לך ילדות לא רגילה, גדלת בין שני בתים שאחד מהם הוא חוות בודדים. איך זה עיצב אותך?
"לא בטוח שאני יכול לסכם את זה בכמה משפטים, אבל הנה שתי הערות: אחת, אני חושב שהתגברתי על מה שהילדות שלי הביאה איתה רק באזור גיל 32, וזה ממש בסדר. כי – שתיים – כולנו חווים חוויות מעצבות וכולנו בתהליך. אני חושב שהדבר הנכון הוא להשלים עם רצף החיים שלנו ולצמוח ממנו הכי גבוה שאנחנו יכולים".
חווית התפרקות של בית. זה השאיר משקעים?
"אין לי ספק, אבל לכולנו יש משקעים וכולנו צריכים להתגבר עליהם. יש אנשים שגדלו עם הורים בזוגיות מדהימה ודווקא זה מקשה עליהם למצוא זוגיות משלהם, יש כאלה שגדלו בבית עם בעיות בתקשורת וזה מה שמלווה אותם".
אתה מרצה לקבלת החלטות, מאסטר בבחירות. מה גרם לך לשחרר לידי אחרים דווקא את ההחלטה בנושא זוגיות?
"נקודת המוצא שלי היא שוויתרתי רק על בחירת האישה שאיתה אחלוק את המסע הזה, אבל ב'חתונמי' קיבלתי אין-ספור החלטות קריטיות אחרות: להתמסר, לשחרר שליטה, ללמוד מכל מה שקורה, להיפתח ולהתפתח רגשית. וגם, כמובן, תמיד ידעתי שתישאר לי הבחירה אם להמשיך. המהות בקבלת החלטות היא לא להחליט על הכל, אלא להגיע למקומות שטובים לך".
המומחית ד"ר יעל דורון אמרה שחן גולן ואתה מאוד דומים ברגישות שלכם, אבל מבטאים אותה אחרת. איפה המקומות הפגיעים שלך?
"אני מרגיש שיעל מאוד קלטה אותי ואת הנקודות שעליהן הייתי צריך לעבוד. היא אישה חכמה, ואני שמח על התהליך שעברתי איתה. אני חושב שהרגישות שלי באה לידי ביטוי במצבים של חוסר הערכה – כשלא רואים אותי, כשיש פגיעה בחלשים או חוסר צדק. לגבי חן, קשה להשוות בין אנשים במובן הזה, אבל שנינו מאוד רגישים".
אור: "נתקעתי בחיפוש אחרי הריגוש הבא"
מה גילית כשצפית בעצמך?
"הופתעתי לגלות אדם עם סבלנות, הקשבה והכלה, אבל היו כמובן גם רגעים שחשבתי, 'נו באמת, איך לא ראית את זה בזמן?', או 'כאן היית יכול לקרוא את הסיטואציה קצת יותר טוב'. היה גם גילוי מעניין במיוחד: אני כנראה מנסה להרשים יותר משחשבתי, והדבר המשעשע הוא שככל שאני משתדל פחות, אני דווקא מרשים יותר. ועוד משהו: כשהמבוכה מרימה ראש, ההומור קופץ מיד לעזרתי כמו חבר טוב שתמיד יודע להפיג את המתח. ברוב הפעמים זה עובד לי טוב, אבל פה ושם אני מבין שצריך לעצור, להיות קצת פחות מצחיק וקצת יותר רגיש. יש דקויות שלא כדאי לפספס".
בר סימור טענה שיש גרסה אחת שלך כשהמצלמות מתעדות, וגרסה אחרת כשהן לא. זה נכון?
"אני חושב שמצלמות הן פקטור אצל כל מי שמוצא את עצמו בתוכנית כזו, אבל אולי אצלי זה יותר מורגש. בכל זאת, אני יזם בהייטק, שזה שם קוד מתוחכם ל'איש מכירות'. בינינו, זה מה שאנחנו עושים רוב היום: מוכרים רעיונות, חלומות, את עצמנו למשקיעים, ללקוחות, לשותפים. ומי יודע, אולי זה מחלחל גם לתוך הזוגיות. פתאום אני תוהה אם אני אמור לנהל משא מתן, לשלוח לבת הזוג מצגת או להגיש הצעת רכישה".
איך זה להתמודד עם ביקורת של צופים?
"אף אחד לא קם בבוקר ואומר, 'איזה יום נפלא לחטוף קצת על הראש'. אבל אני לא לוקח את זה קשה מדי, ומבין שהצופה רואה רק מה שהמצלמות מספרות לו. הוא לא רואה את הרגעים שאני מהסס, מתלבט, מתמודד עם צוות ההפקה שמתרוצץ מסביב ועם המיקרופונים שמקליטים כל נשימה. אז אם לפעמים אני מגיב קצת אחרת משציפו – טוב, אני בסך הכל בן אדם. לא תסריט מוכן מראש".
הצגת את עצמך לפני החברים של בר כמישהו שהיה בעייתי ועבר ילדות לא פשוטה. למה חשוב לך להגיד את זה לאנשים חדשים?
"יש שני מניעים עיקריים. הראשון הוא שאני אוהב לשבור את הדימוי: אנשים שומעים 'יזם, הייטקיסט', ומיד מניחים שהייתי הילד ההוא מ-8200 או תלפיות. אבל האמת רחוקה מזה, התמודדתי עם דיסלקציה קשה ולקויות למידה שהביאו איתן לא מעט משקעים. חוויות כאלה לא נעלמות סתם כך, הן פוגעות בערך העצמי וגורמות לך לרצות להסתיר או להתאים את עצמך למה שמצפים. פה נכנס המניע השני: אני בוחר שלא להסתיר. להפך, אני רוצה לדבר על זה בגאווה. אם אני, שהתחלתי מהמקום ההוא, יכול להגיע לכאן – אז אולי גם אחרים יאמינו בעצמם. מרגש לגלות כמה אנשים מתחברים לזה, אמהות ומורות אומרות לי שאני נותן לילדים תקווה. זה מבחינתי שווה הכל".
סיפרת שפעם היית יותר "שחקן" עם נשים. במה זה התבטא?
"יש בי איזה דחף תמידי להשתפר וללטש בכל תחום – בעבודה, בחיים, וגם בדייטים. מהר מאוד קלטתי איזה דפוסים עובדים כדי להשיג את מה שאני רוצה, ומרגע שזה נכנס לי לראש, הפכתי את זה לאומנות שנויה במחלוקת. הייתי מכור לריגוש של להיכנס למקום, לראות שולחן מלא בבנות ולהיות זה שיוצר את האינטראקציה. הייתי ההוא שכל החבר'ה מחכים שירים את הכפפה, כי רק לו יש ביצים לעשות את זה. ובינינו? הם צדקו. אז עשיתי את זה שוב ושוב, כי זה הפך להיות כמו משחק או משימה שצריך לנצח בה".
ואז?
"עם הזמן שמתי לב שמשהו חסר. החברים שלי נכנסו לזוגיות, בנו מערכות יחסים, ואני נתקעתי במעגל אין-סופי של חיפוש אחר הריגוש הבא. לקח לי שנים להתעורר מזה, ואני שמח שזה קרה. האתגר בחיים הוא למצוא את האיזון, להיות אמיץ מספיק כדי להיכנס למקומות לא מוכרים וחכם מספיק כדי לדעת מתי לעצור. כשהגעת למשהו שראוי להישאר עבורו – מקום, אדם או ייעוד – זה הרגע שאתה באמת מוצא משמעות".
אסף: "הלכתי עם הלב שלי"
מה למדת כשראית את עצמך על המסך?
"לראות את עצמי דרך עיני הצופים זו חוויה מרגשת ורגע שחיכיתי לו הרבה זמן. זה הביא אותי למודעות חדשה בנוגע לאופן שבו אני נתפס מבחוץ, ועורר בי לא מעט מחשבות על ביקורת עצמית ועל הדרך שבה אני מציג את עצמי לעולם".
היה רגע זכור שבו המומחים הסבירו שהכלה שלך, מינדי ארליך, היא אמא לילד בן 17. הם נתנו לך לבחור אם לקבל את ההתאמה, והסכמת. זה היה בלב שלם?
"היה לי ברור כמעט מיד מה אני רוצה. יצא לי בעבר להיות במערכות יחסים עם נשים בסטטוס דומה, כך שזה לא היה משהו זר עבורי. כן היה לי חשוב לקחת רגע ולשאול את עצמי אם זה הדבר הנכון עבורי במסגרת הייחודית של 'חתונה ממבט ראשון', ובסופו של דבר הרגשתי בטוח בהחלטה שלי והלכתי עם הלב".
היו פערים בנושא הקרבה הפיזית בינך ובין מינדי. היא פחות רצתה להראות את זה מול המצלמות, ולך זה היה חשוב יותר. אתה מבין מאיפה זה מגיע?
"אני חושב שהדגש המרכזי צריך להיות על הדרך שבה מינדי ואני תקשרנו והתמודדנו עם זה ביחד. מדובר בנושא אישי ורגיש, ולכל אדם יש את הגבולות והנוחות שלו, במיוחד בסיטואציה חשופה כמו תוכנית טלוויזיה. אבל הצלחנו לדבר על זה בצורה פתוחה וכנה, למצוא את הדרך שמתאימה לשנינו ולנווט את הדינמיקה בינינו תוך כבוד הדדי. זה מה שהופך קשר לבריא וחזק יותר".
יש משהו שהצופים לא הצליחו להבין לגביך?
"אני חושב שהם לא בהכרח נחשפו לעומק הכוונות שלי ולמוכנות שלי לזוגיות. יש הרבה דברים שהובילו אותי לרגע הזה, לרצון האמיתי שלי להיכנס למערכת יחסים משמעותית, ואני לא בטוח שזה עבר בצורה מלאה על המסך".
יש ביקורות שתפסו אותך במיוחד? כאלה שלא תשכח?
"כל מי שעובר חוויה כזו יודע שביקורת היא חלק מהעניין, ואני משתדל לקחת דברים בפרופורציה. מה שחשוב לי זה איך אני רואה את עצמי ואיך האנשים הקרובים אליי מכירים אותי באמת. חוץ מזה, אם כבר לקבל ביקורת, אז לפחות שתהיה יצירתית. אם אמצא אחת ממש מקורית, אולי אפילו אדפיס אותה על חולצה".
אופיר: "בהתחלה קצת התחפרתי בעצמי"
כצלם בעצמך, איך היה לראות את עצמך פתאום מצולם?
"זה אחד הדברים היותר הזויים שיש. שנים אני זה שמצלם וחושב שזה כל כך פשוט, לא האמנתי כמה יהיה לי מוזר להיות מהצד השני. ולא רק שאתה מצולם, אלא גם מחובר למיקרופון כל הזמן. אז גם אם לא רואים אותך, שומעים אותך".
אולה גל, בת הזוג שלך בתוכנית, אמרה שהיא מתקשה עם זה שאתה לא המוביל בקשר. זה משהו שהכרת בעצמך?
"לא, זה היה די חדש, לכן אני חושב שקצת התחפרתי בתוך עצמי בשבועיים הראשונים. כל החוויה הייתה לא כפי שציפיתי".
בחרתם להישאר יחד למרות לא מעט פיצוצים, כמו הרגע ההוא בבר שהוביל להסתגרות שלה בחדר. הגעת לפעמים לכעס גדול, ובכל זאת נשארת. למה?
"בתחילת המיונים הבטחתי לעצמי לא לשכוח כלום גם אם יהיו רגעים קשים, לבוא נאמן לתהליך ובאמת לתת את כל כולי. חלק מזה היה שאני לא אוותר, שאני אופטימי, ושאני מאמין שתמיד אפשר לגשר על דברים".
ראינו את התסכול והכעס שלך בקליניקה או לבד מול המצלמה, אבל לא בפני אולה, כי מולה התרככת. אתה יכול להסביר את הפער?
"בקליניקה אתה מרגיש שנכון להתבטא יותר, זה האזור הבטוח שבו אתה יכול להגיד יותר דברים. צריך לזכור שאנחנו עושים גם קליניקה אישית, שבה דברים נפתחים ונותנים יותר ביטחון לדבר גם מול גלעד ואולה".
מה הצופים לא הבינו לגביך?
"שהייתי מאוד מאוד נרגש. היו לי הרבה בעיות בכל מה שנוגע למצלמה, מרגע שהיא נדלקה התחלתי לגמגם. בשבועיים הראשונים התקשורת שלי עם אולה הייתה לא פשוטה גם מהסיבות שלה וגם משלי, ואז המצלמה נדלקה, באתי להגיד א' אבל יצא לי ד'.
"עוד דבר שלא הבינו זה את הזקן. ברור שאני אדם יפה, אבל אני מקבל הרבה קומפלימנטים שטוענים שאני מזניח את עצמי. אבל הזקן – אני שם עליו קרם של ל'אוקסיטן ב-200 שקל, אף אחד לא יגיד שאני מזניח את הזקן שלי. כל שבועיים אני מטפל בו אצל הספר הכי טוב בירושלים. אני אוהב אותו, הוא מטופח. הוא גם מריח טוב".
מור: "פתאום אני כמו דמות בסרט"
נו, ספר איך זה לראות את עצמך.
"חוויה סוריאליסטית לחלוטין. אנחנו רגילים לראות את העולם דרך העיניים שלנו, ופתאום אני רואה את עצמי מבחוץ, כמו דמות בסרט. אין דרך להתכונן לזה באמת, זה משהו שאקח איתי לכל החיים".
הכלה שלך, חיה בוקובזה, ביקשה שתגיע לבית הכנסת. זה הכעיס אותך למרות שאתה מגיע מבית דתי למחצה, ונראה שהיה לך קשה להכיל גם נושאי דת אחרים. למה?
"הבקשה של חיה הגיעה בשלב מוקדם מאוד ביחסים בינינו. שנינו למודי ניסיון מנישואים שלא צלחו, ושבהם ניסינו לרצות אנשים אחרים במידה כזו או אחרת. חלק עיקרי בהפקת הלקחים שלי מהגירושים היה שאני רוצה להרגיש בנוח ושלם עם בת הזוג שלי, ללא שום התניה. אומנם אני מגיע מבית שהוא חצי דתי, אבל אף פעם לא הייתה דרישה ממני להגיע לבית כנסת – לא מצד אבא וגם לא מצד סבא. תמיד חינכו אותנו בבית לערכים, ולא בהכרח בהקשר של דת, ולימדו אותנו לעשות רק דברים שאנחנו מאמינים בהם. זה הדגיש את העובדה שחיה ואני מגיעים ממקומות מאוד שונים, הן בדת והן כגישה לחיים".
למה לא הסכמת שהיא תגיע עם טוי, הכלב שלה, אליך הביתה?
"בשום שלב לא אמרתי לחיה שלא תביא את טוי. בפרק אחד רואים גם שהוא ישן איתנו במיטה, למרות שהכלבה שלי, בל, לא ישנה איתי. ידעתי כמה טוי חשוב לחיה, אז זרמתי עם הסיטואציה ורציתי שהיא תרגיש כמה שיותר בבית. מה שכן, סוכם מראש שהמפגש הראשוני בין טוי לבל יהיה בסביבה ניטרלית, כמו שממליצים מאלפים בגלל הטריטוריאליות הטבעית של הכלבים. המעבר של חיה היה במוצאי שבת, וקבענו שנעשה את המפגש בין הכלבים בהמשך השבוע. אחרי שזה קרה, טוי הצטרף אלינו".
שאלה אחרונה ובלתי נמנעת: למה לא הגעת לצילומים בקארטינג?
"לצערי הייתי בפגישת עבודה חשובה. קיבלתי תמונות משם בקבוצה של הבנים, והיה לי חבל שלא הייתי חלק מהיום הזה. אבל לפחות שמחתי לראות ולשמוע מהם שהיה להם כיף".
צילום: טל גבעוני | סטיילינג: בר פרידמן | איפור: אסף מלמד | ארט: לואיז ברכה | ע. צלם: איה שלום וגל אשבל | הפקה: טל פוליטי | לוקיישן: קארטינג פלייס, ראשון לציון
תגובות