במשך עונה שלמה, לינוי אשרם קרעה את הרחבה של "רוקדים עם כוכבים" והדהימה את כולנו עם ביצועים מטורפים ויכולות פיזיות על-אנושיות - עד שהשיגה את הכרטיס לגמר הגדול של העונה, לא שחשבנו לרגע אחרת. הערב זה יקרה, והמדליסטית האולימפית תצא לקרב על הגביע לצד הפרטנר רפאל פליישמן - ולמרות שמדובר בקרב לא פשוט בכלל, השניים בעננים.
"שאפנו לזה מתחילת העונה וזה הגיע. אומנם זה היה חצי שנה, אבל זה הרגיש כאילו לפני שנייה עשינו את האודישנים והתחלנו", אומרת אשרם ופליישמן שמזדהה עם דבריה מוסיף, "קיווינו, חיכינו, רצינו - כל הפעלים. עשיתי כבר שתי עונות, אבל זה הגמר הגדול של שנינו - וזה מרגיש כאילו אני עם לינוי כבר חמש שנים. אין לתאר שאנחנו כבר בגמר, זה מטורף ואני בטוח שיעבור חודש ולינוי תהיה חסרה לי".
איפה תהיו ביום שאחרי, כשכבר לא יהיה חדר חזרות להגיע אליו?
אשרם: "יש לנו הסכם שבמשך חודש שלם לא נדבר אחת עם השנייה, מתנתקים. אתה תלך לרותם, אני אלך לעומר ונשחרר אחת מהשני. אחרי זה נחשוב מה לעשות, רפאל אמר שהשנה כל אחד מאיתנו יטוס לבד ואז אולי נטוס ביחד. יש לנו קבוצה שנקראת 'הזוכים והרעבים', לא אנחנו פתחנו, זה בני הזוג שלנו פתחו ביחד. הם החליטו לדבר אחת עם השני ופתחו קבוצה ביחד, אמרו: 'היי, קודם כל תזכו ואז נלך לאכול'. הם לגמרי תומכים ולגמרי נותנים לנו את כל הכוח להמשיך".
הם יהיו בקהל בגמר?
לינוי: "ברור. רציתי לעשות הפתעה לרפאל ולהביא את בת הזוג שלו בלי שהוא ידע. אני עדיין מביאה אותה תחת השם שלי, אבל הוא גילה".
רפאל, זו לא העונה הראשונה שלך וגם לא השנייה, עכשיו אתה בגמר. איך אתה מסכם את העונה הזאת?
רפאל: "חוויה מתקנת, פיצוי. ראיתי דרך ארוכה עם נסרין. אני זוכר את הריקוד שהכנו ואז היא נפצעה ואתה לא יודע לאן היא הייתה יכולה ללכת. הביאו לי את לינוי וחשבתי שאולי איתה אגיע לדרך שרציתי עם נסרין והנה הגעתי. זה חלום שהתגשם בשבילי".
את מי היית רוצה לראות בעונה הבאה?
רפאל: "מעניין, עובד לי טוב עם מתעמלת אומנותית. אין פה מתכון להצלחה, זו צריכה להיות מישהי עם ביטחון עצמי גבוה. אני בטוח שיש אנשים שמסתכלים עלינו ואומרים: 'אני יכול לעשות ככה', אבל היו לנו אתגרים וקשיים".
לינוי: "עד שאתה לא בא לתוכנית, אתה לא יודע אם אתה טוב או לא. יש אנשים שהיו בטוחים שהם יצליחו ולא הצליחו ויש אנשים שהיו בטוחים שלא יצליחו ופתאום הפציצו. אי אפשר לדעת, עד שלא תבוא ותנסה לרקוד אתה לא תבין את זה".
למרות שהעונה עוד לא הגיעה לסיומה - והאירוע לו כולם ציפו מהרגע הראשון יתרחש מחר, כבר מתחילות לרוץ בראש מחשבות על העונה הבאה. "אני מפרגנת לו, סיימתי את הדרך שלי וצריך לדעת לשחרר", אומרת אשרם כשנשאלת אם תקנא כשפליישמן ירקוד עם פרטנרית חדשה, "מעניין אותי לראות אותו עם דנה פרידר. אולי יהודה, יבוא מהמירוץ וילך לרקוד".
בריקוד האחרון שלך דיברת על הביקורת שאת מקבלת מהקהל, גם אחרי התקופה שלך כמתעמלת אומנותית. כמה הביקורת הזאת והביקורת העצמית שלך כלפייך מנהלות אותך?
אשרם: "במהלך כל הדרך היו המון ביקורות, מהרגע הראשון שנכנסתי לעולם ההתעמלות; בין אם זה שאני לא מספיק טובה, לא גמישה, לא באה ממזרח אירופה או לא דוברת רוסית. זה חישל אותי עם השנים ונתן לי המון כלים להתמודד עם ביקורת. גם אחרי שפרשתי, הייתי מקבלת המון תגובות על המראה שלי ועל איך שהשמנתי, תגובות שאני לא מאחלת לאף בן אדם לחוות. ההתעמלות כל כך חישלה אותי ויש לי את החוסן המנטלי להתמודד עם הביקורות. זאת הייתה המטרה שלי בעצם, להעביר את החוזק הזה גם לאנשים שצופים בבית ואולי גם לבנות שחוות את זה בעצמן ולהראות להן שבסוף כל אחת מאיתנו יפה בדרך שלה וכל אחת מאיתנו יכולה להתמודד עם כל דבר שהיא תעשה. אחד הריקודים שנעשה בגמר יהיה כמו סגירת מעגל בשבילי, הוא לוקח את כל מה שאני באמת מאמינה בו לריקוד אחד ולשיר אחד שמדבר על זה שאף פעם לא צריך להפסיק לחלום. כל אחד מאיתנו יכול לנצח בדרך שלו, כל אחד יכול לספר את הסיפור בדרך שלו ושכל אחת מאיתנו היא יפה בדרך שלה. זה בעצם כל מה שאני מאמינה בו והאמנתי כל הדרך שלי וכל הקריירה שלי".
את חושבת שהשופטים שופטים אותך יותר לחומרה?
אשרם: "כן, בהתחלה הרגשתי שהשופטים שופטים יותר לחומרה באופן בחיובי. אנשים חושבים שאני מתעמלת אז אני באה מריקוד. אני לא, זה עולם כל כך שונה. יש הרבה דברים שפיזית לא הצלחתי, בתור אחת שמכירה את הגוף שלה ויודעת להשתמש בו, פתאום יש שריר שבחיים לא הפעלתי ואני מפעילה אותו פה. אני עוברת דרך וגם אני לומדת, אני מנסה להביא את ההכי טוב שלי וגם לשלב קצת התעמלות. מצד אחד, זה מאכזב אותי שאנשים אומרים שזה מכור כי אני מתעמלת, אבל זה לא ככה. אנשים שלא נמצאים פה פיזית או לא מכירים את עולם ההתעמלות, לא יבינו את זה. אני חושבת שכשהגעתי גם רפאל חשב ככה והוא גילה משהו אחר לגמרי. בפעם הראשונה שנכנסתי לסטודיו הוא אמר: 'יופי, זכיתי, יש פה רקדנית', אבל רק כשהוא באמת נכנס איתי לסטודיו - הוא הבין".
פליישמן: "הדוגמה הכי פשוטה - בחזרה השנייה שלנו, היא ניסתה לעלות על עקבים ואחרי עשר דקות היא בכתה מכאבים. הייתי צריך להעביר איתה חצי שנה על עקבים, אז החזרות היו עשר דקות על עקבים ועשר דקות נחים כי כואבות לה הרגליים. לרקוד ככה ולעשות דברים שאמורים להיות מרשימים, זו הייתה בעיה. זה ממש פרט קטן מתוך האתגרים שהיו".
אשרם: "זו עבודה, זה כאבים וזה כל פעם להוריד את העקב ולהחזיר עד שהרגל ממש מתרגלת. היו פה הרבה רגעים שבאמת כבר לא יכולתי והיה לי סופר קשה. אתם רואים בתוכנית כל כך קצת ורק בנקודות קטנות, אבל אני מקווה שהצלחתי לשנות את הדעה של אנשים, שלא באתי מהתחום ושבאמת קשה לי".
את חושבת על היום שאחרי? יש פחד מזה שלא יהיו תחרויות?
אשרם: "לא, אני תמיד חולמת בענק. סיימתי את הדבר הכי גדול בחיים שלי, האולימפיאדה, והתחלתי את 'רוקדים עם כוכבים'. כשאסיים את התוכנית, אתחיל לחלום על דברים חדשים. אני אף פעם לא מפסיקה לחלום ותמיד אשאף הכי גבוה שאני יכולה. אני אוהבת לנסות ולחוות, אני לא רואה את עצמי שוכבת בבית. גם אחרי האולימפיאדה, שהתאמנתי וקרעתי כל איבר בגוף שלי במשך שנים, לא יכולתי לשכב בבית ולנוח".