מתי ואיפה: בכל שבוע בשירות הסטרימינג די. סי. יוניברס. מיועדת לעלות בנטפליקס בהמשך השנה
כיוון שהוליווד לא יודעת מה לעשות עם הצלחה מלבד לייצר לה עוד ועוד גרסאות עד שההצלחות הנ"ל נמאסות, להארלי קווין יש גרסה חדשה. כן, בנוסף לסרט "ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת" שייצא בחודש מרץ ובנוסף להופעתה של הדמות גם ב"יחידת המתאבדים 2" שייצא ב-2021. כי מה לעשות, מרגו רובי הטריפה לכולם את המוח בתפקיד הקלולסי אך חדור כוונות טובות שעשתה ב"יחידת המתאבדים" הראשון, והצליחה להפוך את נבלית הקומיקס הזו גם לאייקון אופנה, לתחפושת מבוקשת לפורים ולאייקון פמיניסטי בזעיר אנפין.
וזה אחלה, רק שהארלי קווין היתה במשך תקופה ארוכה הדבר הכי רחוק מאייקון פמיניסטי. דמות הליצנית הפסיכופטית והאלימה הופיעה לראשונה ב"באטמן", הסדרה המצוירת משנות ה-90 שנחשבת גם היום לאחד העיבודים הכי מוערכים ומדויקים לדמותו של האביר האפל. היא החלה את דרכה כהארלין קווינזל, פסיכיטארית עם התמחות בטיפול בפושעים מסוכנים, שהתאהבה בג'וקר (בעצמו, נבל מיקום הקומיקס של באטמן שזכה השנה לעיבוד המאתיים בסרט "ג'וקר") בזמן שטיפלה בו. הוא הפיל אותה למיכל חומצה כדי להעניק לה את גוון העור החולני שלו והכתיר אותה למלכתו ולנסיכת פשע צחקקנית שמשליטה טרור בעיר גות'האם. אתם יודעים, הסיפור הקלאסי הזה.
אבל "הארלי קווין" סדרת הטלוויזיה מתנערת מהנרטיב הזה. זאת אומרת, היא לא מוותרת עליו, אבל היא שואלת (ועונה) מה יקרה ביום בו הארלי תבין כמה הג'וקר הוא גבר רעיל שמתמרן אותה לעשות כרצונו בלי להתחשב ברצונות שלה. ועל פי הסדרה המצוירת החדשה מבית אולפני האנימציה של וורנר ודי. סי., הרצונות שלה הם להפוך לנבלית עצמאית, שאנשים יזהו לא רק כסייד-קיק של הג'וקר. עד שזה יקרה, היא מתנחלת לחברתה הטובה פויזן אייבי (גם היא נבלית קלאסית של באטמן, בעלת יכולת לשלוט בצמחים) בדירה, מגייסת כנופיית עוזרים על ספקטרום הרוע העל-טבעי ובעיקר נכשלת.
כי גם ביקום צבעוני שהדמויות בו לא מצייתות לחוקי הפיזיקה, זה עדיין מחורבן להיות אישה. ומחורבן שבעתיים להיות אישה שרוצה לתבוע לעצמה חלקה בטריטוריה גברית למהדרין. הנה בוחן: כמה נבלות קומיקס אתם יכולים למנות? כמה מהן מתועדות בסדרות ובסרטים פופולריים? מעט מאוד, ובדרך כלל ככינורות שניים לנבל מרכזי יותר, חזק יותר, גברי יותר. הארלי קווין המונפשת דומה במובן הזה יותר לרייצ'ל בעונה הראשונה של "חברים" מאשר, נאמר, לוונדר וומן. היא אישה שאפתנית וחמומת מוח שצריכה להבין איך מבוגרים מתפקדים מבצעים פעולות בסיסיות. רייצ'ל למדה לשלם חשבונות ולעשות כביסה, והארלי לומדת איך לשדוד בנק או איך לחטוף משדר חדשות כדי שכולם ידעו את שמה.
הטייק המקורי הזה מקבל חיזוק הודות לדמויות המופרעות שמאכלסות את "הארלי קווין". פויזן אייבי היא משהו בין החברה החכמה והמכילה לסטלנית בתפקוד גבוה, הג'וקר הוא לוזר פריבילגי שלא מפרגן לאקסית, וצוות העוזרים של הארלי הם באמת משהו שצריך לראות בשביל להאמין. נאמר בקצרה, אחד מהם הוא טלפת מסוכן עם פה ג'ורה והשני הוא שחקן מתוסכל ויומרני שבמקרה עשוי מבוץ. אחרי 12 עונות של "המפץ", נראה שקווקו מצאה סוף-סוף תפקיד קומי שהיא אשכרה טובה בו, ושאר המדבבים (כולל שמות שראיתם באינספור סדרות כמו לייק בל, אלן טודיק, טוני הייל, וונדה סייקס וג'יי. בי. סמוב) עושים גם הם עבודה מצוינת. הקצב של הסדרה מאוד קארטוּני והיפר-אקטיבי, אבל לרגע לא מתיש.
ואולי החלק המפתיע מכל: זו סדרה ממש רגישה, לפרקים. הארלי היא הרי דמות פגועה, והסדרה לא חוששת לשאול מה פגע בה ולהכריח אותה להתמודד עם הפגיעה הזו. כן, היא ליצנית פסיכוטית עם חולצת בטן שחובטת באנשים למוות עם אלת בייסבול (אה, זו גם אחת הסדרות האלימות שזמינות כרגע - מצוירת או מצולמת), אבל היא גם שורדת שנמלטה מקשר זוגי אביוסיבי. ודווקא במקומות שהסדרה היתה יכולה לעשות את המהלך על שם "איש משפחה" ולהחליט שלשום דבר אין משמעות ושום דמות לא מתפתחת אף פעם בשם קדושת הקומדיה, "הארלי קווין" היא סדרה טיפולית כמעט. שוב, זה לא בשביל לומר שהיא לא מהנה בצורה יוצאת דופן, אלא כדי לומר ששווה מאוד לתת לה צ'אנס. זו לא רק אחת ההפתעות של התקופה, אלא אחד המוצרים הטלוויזיוניים הכי טובים, מתוקים ומקוריים שמשודרים כרגע.