בחדר המומחים שמחה והמולה, יעל שמה את העקבים הגבוהים, דני הכין את הדמעות ואפילו ד"ר ליאת יקיר הוצאה מהנפטלין. זה הזמן הזה בשנה, רגע ההחלטה. כמה ציפינו, שיערנו, הימרנו ועכשיו כשהאבק שקע אני חייב להגיד שאני מרגיש קצת מרומה. במקום החלטות משמעותיות בסיום התהליך הארוך, קיבלנו שקופית "ייקבע במועד מאוחר יותר". כצפוי, שלא לומר כמובן מאליו, דובי ואריק אמרו לא, הדר ודניס אמרו כן ורוני ונעם עדיין לא הפסיקו לצחוק. שני הזוגות שעמדו בפני התלבטות אמיתית - ניר והגר ואמיר ודנית - החליטו פשוט שלא להחליט. אם היינו רואים אותם עוברים תהליך משמעותי שדורש עוד זמן להשלמה, הייתי מקבל את גישת "נמשיך לעבוד על זה בלי המצלמות". במקום זאת נוצרה התחושה שהם לא ניצלו את 42 הימים כדי להתמודד עם המכשולים ושהם מתחילים עכשיו מאפס.
למרות המילים החמות בחדר ההחלטות, אני לא מצליח לדמיין איך הקשר של ניר והגר ייראה אם הם אי פעם יצליחו לגרום לזה לעבוד. לכל אורך התהליך לא ראינו רגעים של חיבור אמיתי, של כיף טהור או אפילו של הבנה הדדית. יכול בהחלט להיות שהם ימצאו ביניהם דינמיקה טובה ומפרה, אני פשוט לא יודע איך זה נראה. הגר חזרה מיומיים בלי ניר מאוהבת בטירוף, אבל הבעיה אף פעם לא הייתה הרעיון של ניר, או הפוטנציאל שלו כאבא, אלא ניר האמיתי, הפיזי, האיש הזה שכל הזמן גורם לה להתעצבן. גם ניר חזר וסיפר על הרגע שראה אותה מתחת לחופה, "הנה הגר". שניהם מאוהבים ברעיון של השני, אבל פחות מסתדרים איתו במציאות. אני לא יודע אם זה יעבוד בסוף, אני רק יודע שאני עוד לא מצאתי סיבה מספיק טובה לקוות שזה יצליח.
שיקול אחד הגיוני שהנחה את ניר היה הרצון לא להביך ולפגוע בהגר. למה לסרב עכשיו מול המצלמות וליצור דרמה מיותרת, אם אפשר לחזל"ש את זה אחר כך בנעימות ובעיקר בפרטיות? אבל אם אצל ניר זה היה רק שיקול אחד בדרך להחלטה, במקרה של אמיר מדובר כנראה בסיבה היחידה שבגללה אמר כן. זה נכון שהם מסתדרים מעולה, אבל הוא עדיין לא קידם במילימטר את בעיית המשיכה, שבכלל לא בטוח שניתנת לפתרון, ושוב גרם לנו לייחל ליום שנפסיק לשמוע אותו אומר את המילה "משיכה". דנית הייתה נחושה בהחלטה שלה, לא נבוכה לדבר על המכשול הפיזי ובאופן כללי נראתה חזקה ובטוחה בעצמה. יכול להיות אפילו שהיא הייתה מקבלת בשלווה את הסירוב של אמיר, אבל לו כמובן לא הייתה כוונה לבדוק את העניין. אני ממש קיוויתי שהוא יאזור אומץ וישים סוף לסיפור, אבל הוא העדיף לתת לחיים להמשיך לסחוף אותו מחוסר נעימות לחוסר נעימות. דנית אמרה שאמיר לא ריחם עליה, וזה נכון, אבל נראה לי שיותר מכל, אמיר לא מוכן לרחם על עצמו.
דובי, שלפי שיערה הפזור כנראה נשדדה בדרכה לצילומים, ניצלה את הפרידה ההדדית כדי לפרוק את התסכולים מהתהליך רווי הקונפליקטים ולהכריז: "אני בן אדם יוצא דופן, אריק". אריק, שכבר פרק את התסכולים שלו במשך 42 יום הגיע לפרידה מפויס ומחויך, מלא תקווה לחברות שתצמח ביניהם ואפילו לא שם לב לעקיצות הלא כל כך מרומזות שדובי פיזרה בנאום שלה. אין צורך לחזור לחופה המפוספסת ולכל הפספוסים האחרים בהמשך, כי אריק סיפק סוף כל סוף את ההסבר האמיתי לחוסר ההתאמה: היא לא אוהבת קניות, לא רואה ריאליטי ולא "קוראה" עיתונים, אז באמת על מה עוד נשאר לדבר?
רוני ונעם אמנם מפחדים ששניהם יהיו בטלנים וזה יפגע בהמשך הקשר שלהם, אבל לא היה שום סיכוי שיצאו מהתהליך הזה בנפרד. כרגיל, הם לא הפסיקו לצחוק, תרגלו את שפת העיניים המוכרת, נראו מאושרים עד הגג ולא ממש קשורים לתכנית. נעם הודה למומחים שמצאו מישהי כמוהו, רוני הודתה לדני שעזר לה להתגבר על מחסום הגובה. האהבה פורחת, האנרגיות טובות, דני הזיל את הדמעה המתבקשת. אפשר רק לקוות שהם ימשיכו לצוף באוויר הנעים ולא ינחתו על הקרקע אחרי שההתרגשות מהתהליך תעלם.
נקנח עם הממתק של העונה: דניס הנרגש עד דמעות והדר שעוד תקועה עם החיוך הרחב מלפני כמה תכניות. כל הבנות (ודניס) הגיעו למפגש עם מכתבים מרגשים שכתבו, אבל זה של הדר נגע בי יותר מכולם. "אני אחמיא לעצמי ואגיד שאתה החצי השני שלי" זאת שורה שצריכה להופיע בסוף של קומדיה רומנטית טובה. היא דיברה בכנות ונראתה מאוהבת לחלוטין. דניס, כך מתברר, מאוד רוצה להקים עסק עם הדר. אולי הם יגיעו לשם אם הוא יצליח יום אחד להתגבר על המחנק בגרון ולסיים להקריא את המכתב. מי יודע, אולי הם יתמודדו בהצלחה עם המעבר לחיים הרגילים, יישארו ביחד, ואחרי זמן מה הוא יכרע ברך ובעיניים בורקות יציע לה להיות סמנכ"לית הכספים שלו, והם ייו בעושר ואושר עד עצם היום הזה.