אולי תתקשו להאמין, אבל אני אוהב לטעות. בחיים הרגילים אני כמובן אוהב לצאת צודק, כמו כולם. כשכותבים את הריקאפ לעומת זאת, אין הרבה מה לעשות אם מכל פרק אני יוצא עם אותה מסקנה. בכמה דרכים עוקצניות אפשר להגיד שמנו עצלן. בכמה מילים מכובסות אני יכול להשתמש כדי להגיד שמעיין אנטיפתית. זה מתחיל להלאות בשלב מסוים. הבעיה (מעבר לעובדה שאני תמיד צודק) היא שלנו כבני אדם יש נטייה להתמקד במידע חדש שמאשש את ההנחות שלנו, אז אנחנו רואים כל סצנה חדשה במשקפיים שמוטים לחזק את דעתנו המוקדמת. אני לא אגיד שאני מתאמץ יותר מדי להילחם בהטיה הזאת, אבל כשהמציאות מוכיחה אותי באופן ברור, אני יותר משמח לעצור ולהגיד: טעיתי.
מיהרתי לשפוט את מנו. אין לי כוח לבחורים עצלנים שעושים רושם עמוק, אולי כי אני בעצמי קצת כזה. הנטייה הראשונית שלי היא לחשוד שמאחורי השתיקה לא מסתתר יותר מדי עומק. חשבתי שמנו רגיש וחכם מספיק כדי לגרום לניצן לדמיין שיש שם עוד, שצריך רק לגרום לו להיפתח. אז מסתבר שניצן צדקה, זה לא היה מקרה קלאסי של נשים שמשליכות תכונות מסתוריות ורומנטיות על גברים בינוניים. מנו רק היה צריך קצת זמן להיפתח, והוא באמת הראה שיש שם הרבה יותר. זאת הפעם הראשונה שראינו את מנו מפסיק להתחמק ומתחיל לדבר מהלב. ומה אני אגיד, אותי הוא קנה.
זה התחיל כשהוא סיפר על הילדות שלו, נחשף ופתח צוהר להבין אותו יותר. זה המשיך בברכת יום ההולדת המשתפכת שהקדיש לאביו, ובעיקר במבוכה שובת הלב שבה דיבר. גם כשלא הצליח לפרגן לניצן כיאות במשחק הכרטיסיות, הלב יצא אליו. ברור למה היא נפגעה אבל אני ממש מבין אותו, זה נורא מביך. בשביל אנשים שנבוכים מדיבור רגשי שכזה, "את חכמה, יפה ויש לך טעם טוב" זה באמת לא מעט. כמו רבים אחרים (וכמוני), קשה לו ברגעי הכנות המביכה הזאת. אז סבבה שאת הצלחת בקלות להגיד, את זאת את ואותו זה נורא מביך.
מסע הגאולה של מנו נמשך בחדרה של יעל. להיפתח זה יפה, אבל שום גאולה אינה שלמה בלי אויב ראוי. בגלל שניצן רגישה ומתחשבת מדי, יעל לקחה על עצמה בשמחה את המשימה. יעל ראתה את המלכוד שתוקע אותם, הבינה שהם לא יפסיקו לשמור אחד על השנייה, והחליטה לטלטל בעצמה את הסירה. היא תקפה אותם כזוג, תקפה את כבודה של ניצן (רוצה יותר? אני?) ואז מיקדה את כל הכוונות על מנו. הוא התכווץ תחת האש, ניצן הרגישה אותו וניסתה להיחלץ להגנתו ולעצור את הדיון. אחרי ההלם הראשוני, החוויה הקשה אפילו קצת קירבה אותם. כשהוא התעצבן בסוף על המצלמות והביע קצת רוח התנגדות מרעננת, זה נחתם - אני מת על מנו. מה אני אגיד, מתברר שאנשים הם יותר מורכבים ממה שאפשר לראות בהתחלה.
והגענו לפניית הפרסה הגדולה ביותר שלי העונה, מה אני יכול להגיד, אולי מעיין צדקה כל הזמן? יכול להיות שהפרצופים הזועפים שלה מנעו ממני לראות את האמת, שעומרי הוא באמת בלתי נסבל? בניגוד למנו, ההארה הזאת הגיעה ברגע אחד. עומרי ומעיין סיימו יום של התקרבות וצחוקים, ורצו לקנח אותו בערב רגוע על הספה. מעיין הלכה רגע לצחצח שיניים לפני שיישבו לראות את הסדרה שלהם (לה הם קראו פשוט "הסדרה"). בשלוש וחצי הדקות שהיא הייתה בחדר האמבטיה, הוא החליט ללכת לישון ופשוט נכנס למיטה בלי להגיד כלום. היא יצאה וגילתה אותו עם כבר ראש קבור בכרית. כשהיא ניסתה להבין מה קורה, הוא הודיע לה שהלך לישון ושהיא תראה את הסדרה בסלון.
זה כל מה שהייתי צריך לראות. מעיין צדקה כל הזמן! איך אפשר לחיות עם בנאדם שפשוט עושה פעולות בניגוד לסיכום בלי להודיע או להסביר את עצמו? מעיין כרגיל קישרה את ההתנהגות שלו לחרדות שלה וראתה בה סימן לחוסר עניין רומנטי. בעיני אין לזה שום קשר אליה, יש לו איזה באג בינאישי, אבל אפשר להבין למה היא חווה את זה כדחייה. המתג נכבה ופתאום הוא עובר להתנהל כאילו אין איתו עוד בנאדם. כשאתה חי עם מישהו אתה לא יכול לעצור את הדינמיקה הזוגית בלי התראה ולעבור להיות עם עצמך. זה לא כזה מסובך, פשוט תחכה שנייה בסלון ותגיד לה שאתה הולך לישון. תתקשר ותגיד שאתה הולך לקנות ספה אחרת. מתברר שמיהרתי לחלק אשמה. מה אני אגיד, יחסים הם מורכבים יותר ממה שנראה בתחילה.
ונקנח עם טעות שאינה באמת טעות, סתם כדי לשמור על התמה היפה. אני התמקדתי במהפכת המי-טו של דני הפסיכולוג, אבל מסתבר שצו ההרחקה הזמני באמת מקדם את הקשר של הדס ושי. אי אפשר להכחיש ש"דיאטת המגע" קירבה ביניהם. אולי בגלל שהיא גדלה כדתייה, הגבולות שלה והיחס האינסטינקטיבי למגע שונה מזה של שי. אולי שמירת הנגיעה נתנה לה את הביטחון שהיה חסר לה. עכשיו היא יכולה להירגע. כשהיא יותר משוחררת, היא גם רואה אותו באור יותר חיובי. פתאום אפשר לראות משהו נוסף בעיניים שלה כשהיא מסתכלת עליו, הם נראים לראשונה כמו זוג בדייט. דייט של דתיים אמנם, אבל יכול להיות שזאת בדיוק הסביבה הרומנטית שהדס צריכה, ועצם העובדה שהזכרתי את המילה רומנטיקה בקשר לשי והדס זאת כבר מהפכה לא קטנה. מה אני אגיד, אהבה היא באמת דבר מורכב.