העונה הקודמת של "חתונה ממבט ראשון" נחתמה בכמה וכמה כישלונות זוגיים צפויים מראש ובהחלטה של מנו וניצן, היחידים שבאמת התאימו זה לזו, לנסות להישאר יחד גם בעולם האמיתי. כל עם ישראל התרגש בשבילם (באמת, מעולם לא ראיתי קונצנזוס רחב כזה בנוגע למשהו); בהתאם, כל עם ישראל התאבל כשנודע שהזוגיות הזו לא צלחה את מבחן המציאות. אני, שראיתי בקשר של מנו וניצן את התגלמותה של האהבה הזוגית שכולנו רוצים, איבדתי תקווה, ואני מניחה שאינני היחידה שהתאכזבה.
אולי הסנטימנט הזה הוא שגרם להפקה לפתוח את העונה החמישית של חתונמי בלקט ניר והגר, הזוג היחיד שיצא מהתוכנית ונשאר יציב עד ימינו אנו. מודה, השתעממתי. המעברים החדים בין הריבים במכונית של פעם לבין המזמוזים בחוף הים של היום לא עוררו בי תגובה רגשית מיוחדת. אבל מעניין או לא מעניין, ברור למה נבחר לעונה החמישית הפתיח המתקתק הזה: ההפקה נחושה להפיח בנו מחדש את התקווה שדעכה (וגם עושה את זה בצורה יעילה יותר בסוף הפרק, אבל לזה נגיע בהמשך).
בנימה האופטימית הזו - ואחרי שקיבלנו הצצה קטנה לפרצופיהם של משתתפי העונה הנוכחית (ושכחנו אותם מיד) - אנחנו מכירים את מעין דורי. למקרה שפספסתם, מעין היא אישה במידה 44. את הפרט הזה עליה גילינו כמובן כבר בפרומו לפרק, שעוסק מתחילתו ועד סופו רק בסוגיית גזרתה: כדי שנבין שמעין היא אישה מלאה, בדקה אחת הספקנו לראות אותה אוכלת כדור שוקולד (או, כדור הרגעה), מכנה את עצמה "בוטילישס", מקשיבה לדני מסביר לה שהבחור שלה לא יאהב אותה "למרות" אלא יאהב אותה "בזכות" - וכל זה על רקע השיר הלכאורה-מתבקש ביותר, "All About That Bass" של מייגן טריינור. כן, מעין היא בחורה גדולה (כלומר בחורה במידה הממוצעת בישראל) ואוהבת את זה, וזה מושלם, אבל זה בעייתי לייצר תמונה לפיה המלאות של מעין היא הקרקטריזיישן היחיד שלה כאדם בעולם.
בפרק עצמו האזכורים של משקלה של מעין לא דחוסים בגסות כמו בפרומו, אבל בהחלט מלווים אותו לכל אורכו, בדמות הדיון של הפסיכולוגים בנושא "האם הוא יימשך אליה????", סשן מדידת שמלות הכלה אצל דרור קונטנטו (שמלות שלא אהבתי, הופעת אורח שחיבבתי פלוס) ועוד ועוד. ניכר שמעין עצמה – שהמציאה את השוביזם, שם חדש לאהבה עצמית (אימצתי) ומדגמנת בביטחון – מושקעת מאוד בעולם הבאדי פוזיטיב, מה שעשוי להפוך את הפרומו ההוא לקצת פחות צורם בדיעבד. כך או כך, עולה כאן סוגיה מעניינת לדיון: האם כדי לנרמל שומן כדאי לדבר עליו או להפוך אותו לנון אישיו?
אבל האמת היא שמתחשק לי לזנוח את הסאגה הזו - כי חלאס - ולדבר על התכונות האחרות של מעין (כן, יש לה כאלה). האמת היא שעוד לפני שהכרתי את שאר המשתתפים בעונה כבר בא בי לקבוע שהיא החביבה עליי מביניהם: היא פצצת כריזמה, היא טורפת את המצלמה, היא חייכנית ומתוקה, היא אינטליגנטית. בהתחשב בכל זה קצת קשה לי להבין איך היא לא מצאה אהבה עד כה, אבל אניווייז - מעין מחפשת בחור שיהיה בקנ"מ שלה (מי שצפה יודע), שיהיה חם ומצחיק אבל גם חכם ועמוק. בשלב זה היא עוד לא יודעת את זה, אבל הבחור שייעדו לה המומחים ובתקווה יענה על הציפיות הנ"ל הוא בן אביבי, בחור שאוהב לבשל (כי... וול).
בן: כל כך הרבה לחץ, כל כך מעט פרטים
מעין היא ספר פתוח; אחרי פחות או יותר שעה של זמן מסך ואנקדוטה אחת מרגשת מהעבר אני כבר מרגישה שאני מכירה אותה כמה פרקים טובים. בן, לעומת זאת, הוא סוג של אניגמה עבורי. אולי זה בגלל שבמהלך הצפייה בפרק הייתי מרוכזת מדי בגירל-קראש שלי על מעין, אבל התחושה היא שדמותו של בן עוד מעורפלת-משהו. הוא נראה כמו בחור רגיש ומחובר לעצמו כשהוא מדסקס בפתיחות מול המצלמות את הלחץ הנורא שהוא חווה, אבל בו בזמן מתעקש להכריז על עצמו כגבר שלא יודע לדבר על רגשות ובכך, ובכן, להפוך את עצמו לכזה (כמה טיפוסי). האמת היא שבן כל כך עסוק בלדבר על כמה שהוא בלחץ, שהוא בקושי מספר לנו פרטים בשרניים על העבר שלו. אבל גם בלי לרדת לעומקם של דברים, הפרטים היבשים שקיבלנו על בן מתחברים יחד לתמונה די משעשעת: מדובר במסעדן לשעבר שאוהב פעילויות אקסטרים, מתגורר בקופסת נעליים תל אביבית (חשבתם שהדירה של מנור הייתה בלתי אפשרית? תחשבו שוב) ועובד כמנהל מפעל צ'ורוס. אם הייתי מקבלת את האינפו הזה בלי האישיות שמחוברת אליו, כנראה הייתי מדמיינת בנאדם אחר לחלוטין (ואני די בטוחה שהיה לו קוקו וזקן תיש).
למרות שעוד לא הצלחתי לפענח אותו, בן הצליח לשבות אותי בקסמיו עם ההכרה המבואסת והביישנית בשבריריות שלו. "ככה זה אמור להרגיש?", הוא שאל בפאניקה מהולה בהתרגשות את הצלם כשהתהלך חסר מנוחה בחדרו ברגעים האחרונים שלפני הטקס, מתקשה לדמיין מי הבחורה שאיתה יבלה את 42 הימים הקרובים (ואולי יותר). אם לשפוט לפי הניצוצות שעפו בינו לבין מעין בחתונה דקות ספורות לאחר מכן, אז כן, ככה זה אמור להרגיש.
ההבעה של בן כשראה לראשונה את מעין הייתה מהוססת, אבל ככל שהיא התקדמה לכיוונו העיניים הפעורות שלו נרגעו והחיוך גדל. הכימיה ביניהם התהוותה כבר במעמד החופה; כשהם קרעו יחד את הרחבה והתרפקו זה על זו, שפת הגוף שלהם חופשית כאילו הם מכירים כבר כמה ימים לפחות, התמוגגתי כמו הרומנטיקנית חסרת התקנה שאני ושכחתי שכעסתי על המסגור הבעייתי של מעין לאורך הפרק; אבל הרגע הכי יפה ללא ספק היה במהלך סשן הצילומים הזוגיים, כשבן אסף את מעין המיוזעת לחיבוק חזק והזיז את השיער שלה כדי ללטף לה את הגב באצבעותיו. מפגן הקרבה הזה היה מרהיב כמו זה שראינו בחתונה של עינת ולירון מהעונה הקודמת, רק שהפעם יש כאן בונוס כיפי בדמות אישיות אמיתית של המתחתנים. איך מעין אומרת, "יהיה טעים".
בפרק הבא נכיר את הזוג השני של העונה, שבהחלט הוצב לו רף גבוה למדי של חמידות לעמוד בו. עד אז, אמשיך לתהות מי לעזאזל היא רחלי, האישה המסתורית מהקהל שהתרגשה ופרצה בבכי בלתי נשלט עוד לפני שהחתונה התחילה. רחלי, אם את קוראת את זה - יו גו גירל.