מעין ובן: אי אפשר בלי אמונה
לא רק שמעין מאוהבת בבן, אלא שהיא רומנטיקנית בלבה: מעין, כמוני, נוהגת לצקת משמעות סנטימנטלית למחוות אגביות ולהתרפק עליהן בעתות יובש. הסדרה (המצוינת) "האקסית המטורפת" הקדישה שיר לתופעה הזו, הוא נקרא "Love Kernels" ובמרכזו בחורה שלא שומעת מהקראש שלה את מה שהיא רוצה לשמוע, ועל כן היא מפרשת את מילותיו כמילות חיבה. אבל בדרך כלל במקרים האלה, הבחורה לא מפנטזת על ריק: מהצד השני של המתרס בדרך כלל עומד גבר שאולי לא התכוון לעשות הצהרה במקור, אבל הוא מיתמם, מסרב לקלוט את ההצהרות שכן עשויות להשתמע ממעשיו.
כך, למשל, כשבן השמיע את השיר הרומנטי "אח מילת מפתח" של אריק איינשטיין ושם טוב לוי בירח הדבש, מעין הייתה משוכנעת שמדובר בהקדשה אישית. הגיוני מאוד, תסכימו איתי. אבל בן, מצידו, מספר היום שהוא בכלל לא זוכר שהוא השמיע את השיר הזה, ובטח לא זוכר שהוא הקדיש אותו למעין. דייט הסיום שלהם היה התזקיק המושלם של היחסים: בן נבהל מהנטייה של מעין לרומנטיזציה של סיטואציות. זה בא לידי ביטוי גם בעת האריזות, שעבורה הן אקט סמלי שאולי מבשר את הבאות ועבורו הן לא יותר מאשר אריזות. מעין נאחזת, מנסה לתחזק משהו שבתוכה היא יודעת שאבד, וככל שהיא מתקרבת יותר - בן נחוש יותר להשתחרר מאחיזתה. היא מסתכלת עליו בעיניים בורקות, אוהבות, והוא ממש נמנע מלהביט בה.
אצל דני ויעל, אחרי 48 השעות שהעביר ללא מעין, בן טוען שמעין ניגשה למערכת היחסים כמו אל טיול קצר – להוטה לעשות הכל ולהספיק הכל – והוא ניגש אליה כאל טיול ארוך, שבו אפשר לקחת את הזמן ולהתקדם לאט יותר. זו אנלוגיה יפה, מאוד אפילו, אבל אני לא בטוחה שהיא מתאימה לזוגיות הספציפית הזו. בן לא העניק למעין ביטחון, ומשם הגיעה הלהיטות שלה; לא מתוך רצון להסתער ולשעוט קדימה, אלא מתוך חרדה אמיתית שאם היא לא תחזיק אותו בזרועותיה הוא ילך. במעמד ההחלטה, בן אמנם מכריז שהוא מעוניין לתת הזדמנות אמיתית לזוגיות שלהם, אבל ההשערה שלי היא שהוא עשה את זה בעיקר כי הוא לא רצה לצאת דוש בטלוויזיה (ובכן, מאוחר מדי בשביל זה).
כפי שכולנו כבר יכולנו לצפות, הזוגיות הזו לא החזיקה מעמד הרבה זמן. שבעה חודשים אחרי, בן מגיע לפגישה מחודשת עם הפסיכולוגים ומסביר שכבר במעמד ההחלטה משהו לא הרגיש שלם. מעין מספרת שחרף ניסיונותיה להרגיע אותו, הוא לא נרגע; לא משנה מה היא עשתה או לא עשתה, בן כבר לא היה שם. לתחושתה מדובר היה במשבר שאפשר לפתור, אבל צריך שניים לטנגו, והיא הייתה לבד במערכה. כחודש אחרי סיום התוכנית, הוא נפרד ממנה; לפסיכולוגים היא מספרת שהוא התנהג כמו אדם זר כשעשה זאת. הוא, מצידו, מסביר שהוא פשוט לא יכול היה להכיל את המורכבות, ומשתמש בעצמו במילה "ברחתי" (סוף סוף, קצת מודעות עצמית). עכשיו, כשהם נפגשים על ספת הפסיכולוגים, הם יושבים הכי רחוק זה מזו שרק אפשר, וגם מילות הניחומים של יעל לא מצליחות לטשטש את המבוכה.
עזבו טיול קצר או טיול ארוך, ההבדל בין מעין לבן היה באמונה: היא האמינה בהם, היא הייתה נחושה להילחם, אבל הוא הפסיק להאמין ובעצם הספיד את הקשר הזה כבר מזמן. הרי בעולם מושלם הזוגיות של מעין ובן יכולה הייתה לעבוד: הם מתאימים, עם זה אי אפשר להתווכח. כבר בירח הדבש, יממות ספורות מיום ההיכרות שלהם, הם הספיקו ליצור לא רק כימיה מינית מדהימה אלא גם שפה משותפת של ממש. למה זה לא עבד? ממגוון סיבות. נכון, היה אישיו סביב הגזרה של מעין ואישיו סביב המסירות שלה, אבל יש כאן עניין אחר. כל הטלטלות בקשר של מעין ובן החזיקו בתוכן את הבעיה האמיתית: המעמד הסימבולי "בני זוג". ברגע שהעול הזה הונח על כתפיו של בן, ממש אחרי ירח הדבש, הכל התחיל להשתבש.
בריקאפים הקודמים התבדחתי לא מעט על כך שבן בעצם רוצה להיות רווק. אולי זה לא נכון. בן רוצה זוגיות, אבל הוא לא לגמרי מבין מה זוגיות דורשת. הרעיון שלו לזוגיות הוא לא רעיון שיכול להתקיים בעולם האמיתי: הזוגיות המושלמת עבורו היא כזו שבמסגרתה הוא לא יאלץ להתגמש, ובזוגיות צריך להתגמש. במילים אחרות, הפנטזיה של בן היא המחבלת האמיתית שחירבה את הקשר שלו עם מעין. כשמעין עוד לא הייתה בת הזוג שלו, הוא נהנה איתה באמת; כשהיא כבר כן הייתה, היא הועמדה למבחן שמראש לא היה לה סיכוי לעבור. ותכלס, כל עוד בן נצמד לאידאל הלא ריאלי הנ"ל, כל אישה שתיכנס למשבצת בת הזוג שלו לא תהיה מספיקה עבורו. אני באמת מקווה בשבילו שהוא ילמד לזהות את הבאג הזה ולתקן אותו, לטובתו ולטובת נשות תל אביב באשר הן.
ומעין? ניכר שהיא עדיין אוהבת את בן, וזה עצוב. זו פרידה עצובה מאוד, אבל לטווח הרחוק עדיף כך: זוגיות עם בן, בגרסתו הנוכחית, הייתה מספקת לה רגעים של ריגוש אבל בהכרח הייתה דורשת ממנה לבטל את עצמה – ולכן מוטב היה שהיא תסתיים. למעין יש עולם ומלואו להציע, ואם אתחיל למנות את תכונותיה החיוביות כנראה שלא אסיים בשעה-שעתיים הקרובות. אני מאמינה שבקרוב מאוד היא תמצא גבר שירצה לקחת את כל הטוב שיש לה לתת, וכמובן - יעניק לה ארגזים של טוב בחזרה.
ליאור וקטיה: יותר מהכל, הם אוהבים את הקונספט
בפרק ששודר אתמול אנחנו נחשפים לעדות של קטיה שצולמה עוד בשלבי המיונים לתוכנית: היא מספרת במהלכה שבזוגיות שלה היא רוצה להרגיש שהיא יכולה להישען. עכשיו, ברור מתמיד למה היא וליאור כל כך מסתדרים – ליאור הוא בעצם ספה אנושית: הוא יציב מספיק בשביל לשאת את כובד משקלו של אדם אחר.
ובאשר למצבם של ליאור וקטיה היום, נעשה את זה קצר ולעניין. למזלי, גם בפרק עצמו לא הייתה שום מריחת זמן מיותרת: התבשרנו די מהר שליאור וקטיה אמרו כן בשלב ההחלטות, נשארו ביחד עד עתה ואפילו הספיקו להתארס - ליאור כרע ברך במלון שבו הם בילו את ליל הכלולות (הראשון) וקטיה, איך לא, פרצה בהתקף צחוק בלתי נשלט. ואני שואלת, איך היא לא חשדה בכלום כשראתה את צוות הצלמים?
בכל מקרה, מדובר באירוע שכמוהו עוד לא נראה בתוכנית. התיעוד של ליאור וקטיה ממרפסת המלון באמת מרגש, אבל הוא מרגש כמו שכל הצעת נישואים היא מאורע מרגש. כלומר, הייתי מתרגשת גם אם לא הייתי יודעת מי אלה ליאור וקטיה - ההיכרות המוקדמות עם הנרטיב הזוגי שלהם לא באמת שינתה שום דבר. מבחינתי הם כמו כל שני אנשים שאינני מכירה ושמצאו שידוך מוצלח: אני שמחה בשבילם כי זוגיות זה כיף, אבל פשוט לא ממש אכפת לי ברמה האישית.
אני מאמינה שליאור וקטיה באמת יזדקנו יחד. ליאור אוהב את קטיה כי היא רוצה להיות איתו, ולהפך, קטיה אוהבת את ליאור כי הוא רוצה להיות איתה. יותר מהכל הם אוהבים את הקונספט, וזה ניכר עוד במעמד ההחלטה, כשקטיה מתחייבת להיות תמיד "שלו" (כל מה שהיא רצתה זה להיות שייכת למישהו, להרגיש נתמכת) וליאור מאחל - ספק פוקד - "שאף פעם לא תפסיקי להסתכל עליי ככה" (כל מה שהוא רצה זה מישהי שתתלהב ממנו). נתראה בשמחות!