מעין ובן: האם בן באמת מוכן לצניחה חופשית?
זהו יום ההולדת של בן ומעין מתרגשת עד אין קץ. היא מארגנת לו שולחן גדוש במתנות, ביניהן מה שכונה בפיה "חולצות שיק" (ואכן, מעין יודעת כיצד להתלבש ולהלביש) ואריזה מסתורית שאליה צורף פתק בנוסח "מיועד לשימוש רק בלילה" (מסקרן!). אבל כשבן נכנס לדירה, מעין מתנפלת עליו בנשיקות והוא לא נמרח עליה בחזרה - ספק אם בגלל הקסדה שבידו או בגלל המועקה שבליבו. האמת, אין ספק, האפשרות השנייה היא הנכונה: זה שוב אותו הפער העצוב ביניהם. בן טובע בסימני שאלה, והמחשבה על מעין, שכולה סימני קריאה, מפחידה אותו; הוא לא רוצה להשלות אותה.
בבוקר שלאחר מכן מעין מתעוררת במצברוח עגום, והסיבה לכך נעוצה בשיחה קשה שהתקיימה בינה לבין בן בלילה, אחרי שהמצלמות כבר כבו. בפרקים האחרונים, נראה היה שבן שבוי בדפוס פחדני שהיה בא לידי ביטוי מול כל בחורה שהייתה מביעה בו עניין. אבל עכשיו, האקדח מהמערכה הראשונה חוזר בכל הכוח – מידה 44. בן, כך מתברר, פתח בפני מעין מחדש את האישיו שלו עם גזרתה, והפעם השתמש במילים פחות מכובסות. כשמעין מספרת על עוגמת הנפש למצלמות ואחר כך גם לדני, היא בוכה, הרוסה כמו שלא ראינו אותה מעולם; זה שובר את הלב. ראשית, כי מעין לא באמת מלאה בחששות כמו שהיא מתארת כל פעם מחדש; היא כולה מושקעת בקשר עם בן. ובעיקר, כי נופלת ההבנה שאין באמת דרך לדון בעניין סביב המשקל שלה מבלי לייצר צער. כשרוקדים מסביבו זה כואב, כשנוגעים בו זה כואב באותה המידה.
דני מנסה להפיח במעין תקווה, אבל בעצם, גם הוא אובד עצות אל מול הבעיה הזו, שאין לה באמת פתרון; אי אפשר להאשים את בן על תחושה שהוא לא שולט בה, שמקורה בתבנית חברתית אכזרית שגם הנאורים ביותר קבורים בה, ואי אפשר לגרום לו באופן מלאכותי להרגיש בנוח עם צורתה של זוגתו. גם בגיחה של מעין ובן למלון היוקרתי, הכל מתחרבש. הם שוכבים על שפת הבריכה בבגדי ים, משקפי שמש ופרצופים חמוצים, לא מסוגלים להניח בצד את התחושות הכבדות.
אבל בלילה, כשמעין הפגועה מפנה לו את הגב, בן דווקא בוחר לחבק אותה חזק. התחושה הראשונית שלי היא שמדובר באקט רחמני שמקורו רגשות אשם, אבל בהמשך אני מגלה שאולי אני טועה. בבוקר הם נעימים זה לזו, מנומנמים ומחובקים. המשבר טלטל אותם, אבל הוא גם חישל אותם, קירב אותם זה לזו: בן מבין שהחיבור לנפש גובר על הקושי עם הגוף, ומעין מאדה את העלבון כשהיא מכירה בכך שהיא עצמה, כנראה, הייתה מתקשה לצאת עם בחור נמוך ורזה ממנה. כל זה טוב ויפה, ובהמשך בן אף לוקח את זוגתו לבילוי שהוא גם מטאפורה בפוטנציה – צניחה חופשית; אבל אני לא יודעת אם הוא באמת מוכן לצנוח. משהו אומר לי שלא.
מאי ומשה: קרובים קרובים
הריב של מאי ומשה בנמל יפו היה בסך הכל ריב שגרתי של אנשים שהלחץ האימתני ליהנות חרבש להם את היום - שום דבר רציני לדאוג ממנו - אבל הם דווקא דואגים. במיוחד מאי, שלא זורמת עם הניסיונות של משה להקליל את האווירה ומוציאה לו את הרוח מהמפרשים כשהוא רוכש לעצמו גלגלת נוספת לאוסף (מה?). בכל מקרה, נשבר לה. גם אצל יעל היא מתפרקת, ממררת שוב בבכי – לכאורה, בגלל האינטריגה עם משה, אבל ברור שזה לא יושב רק שם. ראשית כל, זה בגלל התסביכים הנושנים שלה עצמה. למאי יש חרדה מלהמאיס את עצמה על אנשים, היא מבועתת מהמחשבה שישנאו אותה (בפרקים האחרונים מתחוורת יותר ויותר הסיבה בגללה היא כל כך זקוקה לריי – הוא היחיד שיעניק לה קבלה בלתי מותנית, שירעיף עליה אהבה גם כשהיא קשה).
הבעיה השנייה, לדעתי, היא ההבדל באופן בו מאי ומשה חווים רגשות ומעבדים אותם. מאי מרגישה את כל הרגשות בכל העוצמה, ומוציאה את זה החוצה; משה יודע לזהות את הרגשות של אחרים אבל לא בהכרח מרגיש אותם בעצמו. הריבים הטיפוסיים שלהם לא מפחידים אותי, אלא הפער בתחושות שכל אחד מהם חש בעקבות אותם ריבים: מאי מפקפקת בכל תכונותיה ומשה לא מתרגש, רק מתרגז. הפער הזה הוא, בעצם, הדבר היחיד שיכול להכשיל את הקשר של מאי ומשה.
אבל מאי ומשה לא מדברים על העניין הזה - ספק אם הם מודעים אליו - הם רק ממשיכים לחמם את עצמם על ריק. הבקשות של משה ממאי הן בדרך כלל לגיטימיות, אבל הוא אף פעם לא יודע לדברר את עצמו בצורה לא פוגענית כשהוא עצבני – והיא, מצידה, מתחילה לחשוב שהיא בלתי נסבלת וכדי להתגונן הופכת בעצמה לתוקפנית. בשלב זה הם כבר רבים על זה שהם רבים על זה שהם רבו, והשיחה כבר נודדת הרחק מהמקורות שלה – מאי ומשה פשוט צריכים לפרוק. בשלב מסוים, גם משה עצמו מבין שאין כאן עילה לפרק את החבילה ואוסף את מאי לחיבוק. אתם יותר קרובים ממה שאתם חושבים, חורצת יעל, והיא צודקת.
ושוב, מאי ומשה מגלים מחדש כמה אכפת להם זה מזו באמצעות מפגש עם הסביבה החיצונית, הפעם - עם המשפחה של מאי. סוף סוף הם מצליחים לנשום לרווחה ולצחוק עד שכואבת הבטן. אהה, וגם להתחיל לתכנן תוכניות לסופ"ש רומנטי על חשבון ההורים. למה לא, למה לא.
עידית ורפאל: יש לו פלפל, רק תנו לו צ'אנס להוכיח
מעידן רייכל היישר לעידן עמדי (וצחי הלוי, ועמוס תמם, ואביב אלוש, ואהרון פררה!): עידית ורפאל עוד לא יודעים איך לדבר רגשות, אז בינתיים הם פשוט מדברים על מפורסמים ישראלים שמחרמנים את עידית, בדגש על כאלה שאהובים בקונצנזוס. כשהם יוצאים לאכול ארוחת ערב במסעדה, עידית ורפאל אפילו מנהלים שיחה רציפה עם פוטנציאל ל... אה, לא משנה, זו רק עוד השתפכות על הצבא ועל אהבת המדינה. נראה שרפאל ועידית עדיין לא יודעים דבר וחצי דבר אחד על השני, אבל לפחות הם נינוחים זה עם זו; עדיין קשה לדעת אם זה אומר משהו, אבל זה יותר מכלום.
אגב, אמרתי בעבר שרפאל משעמם אותי, אבל הרשו לי לחזור בי. מרגיש לי שמתחת לכל השתיקות הארוכות מתחבא בן אדם מצחיק ומבריק שעוד לא הייתה לו הזדמנות להציג את הצד הזה באישיותו. אני לא יודעת לשים אצבע על מה בדיוק תפס אותי – אולי זו השיחה המבודחת עם החברה של עידית מהפרק הקודם - אבל כך או כך, אני מקבלת את התחושה שבניגוד למה שעידית חושבת עליו, לרפאל דווקא יש פלפל, ושלמעשה היא עצמה הצלע הפחות פלפלית בקשר (ואולי זו הסיבה בגללה הוא כל כך עדין איתה). נראה. עד אז, נחכה לגלות מי יהיה העידן הבא שיקבל יחסי ציבור מזדמנים בפריים טיים.
ליאור וקטיה: פונקציה, לא אהבה בוערת
האם אי פעם ראינו את קטיה וליאור מדברים על נושא שאיננו הסו-קולד-חיבור-מטורף שלהם? התשובה היא לא, ונראה לי שזו לא רק אשליה שנוצרת בעקבות עריכה. ככל שעובר הזמן והשניים האלה נותרים מונוטוניים, מתקבלת התחושה שהם בסך הכל פונקציה אחד עבור השני, והם לא מספיק מתוחכמים בשביל לגלות את זה. העניין הוא ששניהם מוכנים מאוד, בשלים לזוגיות אמיתית, ולכל אחד מהם שודך אדם בעל נתונים בסיסיים שעונים על "דרישותיו" של השני, אז זה עובד: לא כי יש שם אהבה בוערת - אהבה אמיתית מביאה איתה גם תסכול, שנאה אפילו - אלא כי ליאור זקוק לבחורה נאה שתמצא אותו משעשע וכי קטיה זקוקה לבחור שיחכה לה בבית עם יין כשהיא חוזרת מהעבודה. אבל שיבושם להם!
