החתונה של גיא ומתן לא הייתה רק החתונה של גיא ומתן, אלא פרק משמעותי בספר ההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית. ברור שלמדינה שלנו יש עוד הרבה עבודה לעשות (ובכן, בתור התחלה, להתיר נישואים של להט"בים), ויותר מזה - אסור לנו לאפשר לפרק של חתונמי ששודר אתמול לגרום לנו להתפתות להרכיב משקפיים ורודים. אבל יחד עם כל הדיסקליימרים, מותר ורצוי להתרגש מהעובדה שזוג הומואים התחתן אתמול בפריים טיים. מותר להתרגש מההתרגשות של המשפחות משני הצדדים, מהנרמול ההכרחי של האירוע הכל כך נורמלי הזה.
בהזדמנות זו שווה להקדיש רגע ולהרים לעריכה של הפרק, שעשתה את מלאכת הנרמול בדיוק כמו שצריך. הפרק הזה מצא את האיזון הנכון בין אישיו לבין נון-אישיו. הוא נתן מקום ראוי לתפקיד ששיחקה הנטייה המינית של גיא ומתן במהלך החיים שלהם אבל בלי לצמצם את כל מהותם של השניים לכדי נטייתם המינית בלבד.
ואחרי שדיברנו על החברתי, נריץ אחורה לתחילת הפרק ונדבר על האישי. גיא דלאל - כמו גברים רבים וטובים שהגיעו לתוכנית לפניו - הוא תותח שמדכא, וכמוהם גם הוא זנח את המרדף אחר האהבה לטובת התפתחות מקצועית. בזמן שאני מספרת לעצמי שאתחיל לעשות פילאטיס אבל מתקשה להיפרד מהספה, האיש הזה מצליח למקבל משחק בקבוצת כדורעף, עבודה כמאמן ריצה וקריירה כרואה חשבון בחברת הייטק. התחרותיות שבו, הוא מסביר, נובעת מתסביך שקיים בו משכבר הימים: הדחף שהיה לו לפצות על היותו גיי באמצעות הצטיינות בשאר תחומי החיים.
לא ברור מתי נשאר לו זמן לזה, אבל גיא, שכבר מצטייר כטיפוס פדנטי למדי, גם מקפיד לשמור על הבית שלו מסודר ומצוחצח תמידית ברמה של מינימום קטלוג של איקאה. גיא הוא כנראה האדם היחיד בעולם שמצדיק את קיומן של יותר משתי כריות על מיטה זוגית, הוא החלופה המודרנית לאפליקציית פינטרסט; בקיצור, גיא, עזוב אותך מקריירה בהייטק – בבקשה תמנף ותהפוך ליוטיובר. גם שם יש כסף טוב, ואני זקוקה לטוטוריאל שיסביר לי איך לעזאזל מקפלים טישירט.
גם המיטה של מתן וייס די מסודרת, אבל אחרי שנחשפתי לסדינים המתוחים והמגוהצים ולכריות התפוחות של גיא, אף מיטה אחרת לעולם לא תיראה מסודרת מספיק. מתן, אגב, הוא רופא שיניים בצה"ל (ובתקווה גם יתקן את תדמיתם של רופאי השיניים, אחרי מה שעומרי קראוס עשה להם בעונה הקודמת); בניגוד לגיא, שעוטה את אותה הבעת פנים שלווה לאורך כל הפרק כמעט, מתן מתחיל לבכות בערך עשרים שניות מהרגע שהמצלמות נכנסות לראשונה לדירה שלו. אחרי שדמע כשנזכר בתסמונת המתחזה שדפקה אותו, הוא יתעצב גם כשיספר על הנטייה שלו לבטל את עצמו במערכות יחסים וכשיהרהר בפחד המשתק שלו מדחייה.
האם ענף ברוח יכול לחיות עם גזע עץ?
גיא הוא הביישן, כך טוענים הפסיכולוגים, ומתן הוא זה שישלוף אותו מההתכנסות שלו; מתן, לדבריהם, נוהג להיכנס למשבצת הטיפולית במערכות יחסים – וגיא היציב הוא האדם המושלם לשבירת הדפוס ההרסני הזה. ההיגיון ברור, אבל ככל שהפרק מתקדם, אני מתחילה להרגיש שההתנהלות של גיא מקורה לא באינטרוברטיות אלא במזג. כלומר, גיא לא נראה לי כמו אדם מופנם אלא כמו אדם לא רגשי במיוחד. המזג של מתן, כפי שנראה בינתיים, אחר לחלוטין. אם מתן הוא פפריקה חריפה, גיא הוא אגוז מוסקט, ויש משהו מתסכל בלנהל מערכת יחסים עם אדם שהוא תמיד רגוע יותר ממך, להיות ענף ברוח ולחלוק את חייך עם גזע עץ. זו לא דינמיקה שנידונה תמיד לכישלון, אבל לא פעם היא תגרום לצד א' להרגיש שהוא מתיש צד ב' ולצד ב' להתחיל לזלזל בצד א'.
כשיום החתונה של גיא ומתן מגיע, מתן משתגע מההתרגשות (או כפי שאפשר לכנותה, חרדה): עד כדי כך, שכשהוא מקריא את המכתב שכתב לו גיא, המוח שלו מחליף את האות ח' שבמילה "חתן" באות מ'. בגזרת התמנגלות האורחים, בינתיים, נרשמת דרמה של ממש כשמתברר שמתן וגיא כבר היו אמורים להשתדך בעבר. נכון לעכשיו, לא ברור למה זה לא עבד (אבל אל דאגה, תכף נגלה). רגע החשיפה מתנהל אחרת הפעם, כזכור מהפרומו היפהפה: שני החתנים מתקדמים זה לכיוון זה בו זמנית. הם נפגשים בחיבוק גדול, ספק בגלל ההיכרות המוקדמת ביניהם וספק בזכותו של כוח האינרציה. לאורך הטקס, מתן מחפש את העיניים של גיא, אבל גיא לא ממש צריך את המבט של מתן. ואין פה קשר לרמת המשיכה או האכזבה; זה פשוט הביטוי הראשון (אולי מיני רבים) לפער בין האישיויות שלהם. גיא ומתן אמנם מסונכרנים בדקלום "אם אשכחך" ובשבירת הכוסות, אבל זה לא אומר שום דבר - מעתה והלאה בפרק, הם ימשיכו להיות מסונכרנים במובן הפיזי ולא במובן הרגשי.
כלומר, זה לא שמתן וגיא לא מסתדרים. נראה ששניהם די מרוצים מהגבר שהתאימה להם ההפקה, גיא אפילו שמח שהאדם שעומד מולו אינו אדם זר, וכפות הידיים שלהם כבר מוצאות בקלות ובטבעיות את דרכן לברכיו של האחר. ובכל זאת, מתן סוחב עליו מועקה. לדבריו, הסיבה לכישלון ניסיון השידוך הראשון היא כושר המסמוס של גיא, שדחה אותו עוד לפני שפגש אותו והתיישב בדיוק על הטריגר שלו. את הקושי הזה מתן מציף גם בפני המצלמות וגם אל מול גיא, שלא ממש מבין את המשקל שהיה לנפנוף האקראי שלו על הבחור הרגיש אותו הוא נפנף. יצליחו או לא יצליחו, העיקר שהפרק נגמר בשוט אופטימי שמציג את גיא מאכיל את מתן בביצה. לפעמים באמת לא צריך יותר מבדיחה שמסבירה את עצמה.
היא תצטרך ספייס. הרבה ספייס
בינתיים, רינת ודניאל מגיעים לפגישה המשותפת הראשונה אצל דני. חצי הדקה הראשונה שלה מגלמת בתוכה את מהות היחסים, כשדני שואל "מה שלומכם" דניאל עונה "מדהים" ורינת ממלמלת "בסדר גמור". דניאל מסביר שזה ממש לא מפריע לו שהוא לא הטייפ הפיזי של רינת, והוא נשאר איתן בעמדתו גם כשדני מנסה לחלוב ממנו קצת רגש. התשובה הזו של דניאל היא אולי לא זו שדני רצה לשמוע, אבל היא מתכתבת עם ההתנהלות של דניאל בפרקים האחרונים: דניאל לא מדחיק, הוא פשוט קצת מנותק.
הם כמעט עוברים לגור בדירה של דניאל בפלורנטין, אבל על מנת לאפשר לרינת את כל הספייס שהיא תזדקק לו (והיא כנראה תזדקק להרבה, הרבה ספייס), הם מחליטים – ביוזמתו המתחשבת של דניאל – לעבור לדירה ניטרלית. ויש בה אפילו שני חדרי שינה, מה שמחסל סופית את האפשרות למין (כאילו שאי פעם הייתה כזו). המסקנה המתבקשת כאן היא שכל הזוגות של חתונמי צריכים *תמיד* ללכת על דירה ניטרלית, מהסיבה הפשוטה שתקציב ההפקה הוא ככל הנראה גדול יותר מהתקציב שהמשתתפים עצמם מוציאים על שכר דירה בחיים האמיתיים. ראו ערך הדירה הענקית של מעיין ועומרי מהעונה הקודמת במתחם נגה, שכמעט גרמה להם לחשוב שהם מעוניינים אחד בשנייה.
כמו במקרה של מעיין ועומרי, גם כאן הדינמיקה הזוגית המקרטעת מלווה בדינמיקה כלבית מקרטעת לא פחות: פונצ'ו, כלבה שוחר השלום של רינת, לא ממש יודע איך לאכול את נקנוק, כלבו הלוחמני של דניאל. עד כה רינת לא הביעה מצוקה מיוחדת ממעבר הדירה, אבל התזזיתיות של נקנוק והנביחות ההיסטריות והבלתי פוסקות שלו מכניסות אותה לאי נחת. בכל מקרה, דניאל מצליח להשתלט על הסיטואציה ואפילו מקבל ליקוקים מפונצ'ו. הוא גם זוכה לחיבוק מאולץ מרינת, שהחליפה את ה"אפשר" המסויג מטקס החתונה ב"ברור!" אפלטוני להחריד.