טוב נו, אני מודה, אפשר היה לצפות את זה מראש. ניסיתי לתת לשניר עוד כמה דקות של חסד, קיוויתי שאולי הסיבה שבגללה הוא עשה את כל מה שעשה – שילוב ידיים הפגנתי בטקס החופה ואחר כך מנוסה מהזירה - היא פשוט הסטרס שלו מהאירוע. הפרק של אתמול הבהיר לי שאני נחמדה מדי. שניר ברח לא בגלל לחץ כללי מהמעמד אלא בגלל לחץ קונקרטי מהכלה. או באופן יותר ספציפי, כפי שהוא לחש לאחד החברים שלו בתקווה שאף אחד לא ישמע - הוא חושב ש"היא לא נראית מספיק טוב".
הניסוח הזה פשוט מרתיח. זה בסדר להגיד "היא לא הטעם שלי", אבל "היא לא נראית מספיק טוב" זו קביעה אובייקטיבית בנוגע למראה החיצוני של מור, וזה דבר מאוד יומרני ודי דוחה לעשות. כי באמירה הזו שלו, שניר לא משייך את החששות אליו ולהעדפות האישיות שלו, אלא הוא מייחס את הבעייתיות למור עצמה. אגב, בעיניי מור נראית מעולה, אבל גם אם שניר לא שותף לדעתי - היא בוודאי ובוודאי לא, אובייקטיבית, "לא נראית מספיק טוב". זו אמירה מכעיסה נורא. אגב, גם החברים של שניר לא יצאו מדהים בפרק הזה, ואחד מהם גם העיד ש"נראה לי באופי אחי... היא אחלה". אלוהים אדירים. נעלבתי בשביל מור והתפדחתי בשביל שניר שהדבר הזה שודר בטלוויזיה.
עוגת הקצפת מור דווקא פחות פסימית ממני. היא מודה שכרגע אין לה סטנדרטים ביין אבל למעשה אין לה סטנדרטים גם בעוד כמה דברים, ביניהם החתן, אותו היא מקבלת בעין יפה. אולי זה היין הזול. בזמן ששניר "מטפטף לחץ", מור היא תצוגת תכלית יוצאת דופן של איך עושים את זה נכון: היא קשובה ותומכת, חייכנית ומצחיקה, מרגישה בנוח, עושה שמח. היא מעידה על עצמה שהיא בחורה זורמת - זורמת על יין, זורמת על להיות קוגרית, זורמת על להיות מרכז תשומת הלב - ועושה את זה באהלן-אהלן, בנונשלאנט, "זרקתי על עצמי אחלה אופי ובאתי".
ההימור שלי הוא שכל האטיטיוד הזה קצת מאיים על הגבריות של שניר. מור לא קוקטית ולא ענוגה, היא לא "נשית" במובן המיושן והשוביניסטי של המילה. היא לא מצמצמת את עצמה כדי שהגבר שלצידה יוכל "לנהל את האירוע", אלא לוקחת את המושכות בלי פחד ומוותרת על גינוני הטקס המסורתיים. גם שניר מעיד בטסטה שמור "הרגישה לו חזקה ואסרטיבית", ואמנם הטון שלו נשמע חיובי, אבל לדעתי הוא דווקא נרתע מהתכונות האלה. מי שמחריף את כל הדינמיקה הזאת זה צלם החתונה, שרק מלבה את האש: הוא כל הזמן מפעיל את מור לתמוך בשניר, מעודד אותה להחזיק לו את היד ולייצב אותו, במקום להפוך את היוצרות ולהציע לו להחזיק את היד שלה. הוא מקטין אותו בסיטואציה שהוא גם ככה מרגיש בה קטן, ואיך נאמר, זה לא ממש עוזר.
לוקח ימים עד שהדינמיקה הזאת מתהפכת. רק בירח הדבש בוואל טורנס, בחופשת סקי בה שניר מנוסה ומור טירונית, הוא מקבל את המושכות ויכול לתפוס את פוזיציית התומך. פתאום הוא זה שמבין, שיודע, שיכול להנחות את מור ולא צריך לקבל הדרכה ותמיכה ממנה. הם גם עברו כמה ימים ביחד, ושניר כבר מבין שהם די דומים, שניהם מאותו הכפר, ובסך הכל הם מסתדרים לא רע. וצריך להודות: ניכר ששניר באמת מנסה לתת לקשר הזה צ'אנס למרות שלא התלהב מלכתחילה, ואין ספק שמגיע לו קצת קרדיט על זה, בדגש על "קצת". בכל מקרה, זה עדיין לא משכנע אותי שיכול להיות שם מהפך.
הרי כל מה שקורה בין השניים האלה אפלטוני להחריד. נראה שמור בקטע של שניר, ומנח הגוף שלה גם הוא מעיד זאת - היא אמנם לא יוזמת מגע אבל הידיים שלה רפויות, מחכות שהחתן שלה יתפוס אותן. אבל עוד בחופה שניר עורר את זעמם של האורחים כשלא החזיק למור את היד, ומאז הוא ממשיך באותה הימנעות. במונית בדרך לבית המלון הוא התיישב הכי רחוק ממור שרק אפשר, וגם בירח הדבש הוא לא יוזם אף מחווה פיזית, ולו הקטנה ביותר. מור בעצמה כבר שמה לב לעניין הזה, וגם לעובדה ששניר לא אמר לה, אף לא פעם אחת, שהוא חושב שהיא יפה. כשזה המצב, קשה להיות אופטימיים לגבי השידוך הזה.
זוג טוב וזוג רע
מלבד העניין הזה, הפרק אמש לא נתן לנו יותר מדי מידע חדש על הזוגות האחרים. יואנה ותומר ממשיכים להיות מתוקים, מפזרים מחמאות ונשיקות וגם צולחים את מבחן המשפחה של תומר, אבל זה באמת לא מפתיע אף אחד. הם מסגלים לעצמם בדיחה חדשה – "היום שאחרי" – ואני צריכה להתוודות: לקח לי כמה דקות טובות להבין שהם מדברים על היום שאחרי התוכנית ולא על הבוקר אחרי שהם שכבו לראשונה. חבל, אהבתי את הפרשנות שלי יותר.
כשיואנה ותומר מגיעים לקליניקה של יעל הם אמנם מציפים את החששות שלהם מהיקשרות, אבל אני מאמינה הרגע שבו מתחילים לדבר על הפחד להתאהב, בעתיד, זה הרגע שבו ברור שזה כבר מאוחר מדי. יואנה ותומר מדברים במילים כלליות וזורקים משפטים עמומים כי הם מפחדים לומר את האמת הפשוטה, והיא ששניהם כבר מאוהבים זה בזו. אצל יעל הם מוכיחים פעם נוספת כמה שהם באמת דומים בצורה יוצאת דופן, ומזכירים לנו שכשהם באמת רוצים, הפסיכולוגים יודעים לשדך כמו שצריך. לא יאמן שהמוחות שהביאו לנו את יואנה ותומר הם אלה ששידכו את שניר ומור.
ומדירה אחת ברמת גן לאחרת, סופה מתרגל לסיטואציה החדשה בבית של נעם וכך גם משה, שבמקום לדפוק את הראש בקיר דופק בו מסמרים שלא עשו רע לאף אחד. הוא מתעודד מגבעת נפוליאון שמזכירה לו שגם במרכז העיר יש לפעמים קצת טבע פראי, וזה טוב כי הוא לא ימצא פראיות במערכת היחסים החדשה שלו. לנעם, בחורה מתחשבת שכמוה, אין עניין שאנחנו נתייבש ונצפה באנשים צופים בטלוויזיה; אז במקום לתת למשה להנות ממשחק של פורטוגל-מרוקו, היא יוזמת סדנת הקראת מכתבים משותפת. משה לא מעוניין, והיא לא מוותרת ויוצאת נודניקית לא קטנה.
אם להקביל את מערכת היחסים של השניים האלה לעולם הקולינריה – בלי כיריים, מים עם ירקות לעולם לא יהיו מרק. בלי הלהבה שתחמם את הסיר, גם אם תוסיפו את כל התבלינים בעולם, עדיין תקבלו רק מים בצבע. לנעם ומשה אין ניצוץ, והם יכולים להמשיך לדבר, לקרוא מכתבים ולקרוא אחד לשני מאמי עד המונדיאל הבא. רמת גן או רינתיה, זה פשוט לא זה, וכמה שהם ימהרו להבין את זה – יותר טוב. אנחנו יכולים להמשיך לצפות בנעם מתרגשת מזה שמישהו קם להביא לה בירה, אבל אישית אני מעדיפה לבלות את הזמן שלי עם סרטונים של ניקיון שטיחים מטונפים, תודה רבה.
ועוד כמה נקודות:
*אם אוניברסיטת בן גוריון לא שילמה חסות על הפרק הזה, מישהו לא עשה את העבודה שלו מספיק טוב
*אמא של שניר אמנם לא מבשלת אוכל תימני אבל היא מפצה על זה בתשובות לא פחות אייקוניות
*ואגב תגובות מושלמות. "טבעות זה מפחיד" – "נראה לי אתה בפורמט הלא נכון" זו תשובה לפנתיאון
*כבר הזכרתי שתקווה, סבתא של תומר, צריכה סדרה משלה? כי היא צריכה לקבל סדרה משלה
*הנה מסר לגברי ישראל: כשבחורה שרק הכרתם מחמיאה לכם על המראה, זה הזמן להחזיר מחמאה, גם אם לא אהבתם איך שהיא נראית. אני לרוב נגד לשקר, אבל יש רגעים שיוצאים מן הכלל, וזה אחד כזה. גם שקר לבן קטן ולא מזיק יעבוד, או "אהבתי את הוויב שלך" פושר. בברכה, המערכת
*אחת מהחברות של מור נראתה לי מוכרת, ולא הבנתי מאיפה. כמעט התייאשתי, ואז זה הכה בי. עשיתי תחקיר קטן ואיששתי את חשדותיי: קוראים לה זיו ברזני והיא הייתה אחת ממארגנות החתונות שהופיעה קבוע בחתונמי. אין בעד מה
