לפני הכל, אני רוצה לעצור ולתת כבוד לגיבורים האמיתיים של הערב הזה – מחלקת הפרומו של קשת. כמו מקגיוור של דרמה, הם לוקחים בכי קטן, רגע חולף של מבוכה וכמה הצהרות של יעל ודני, מהדקים הכל עם שני גפרורים ומסטיק ומוציאים הבטחה לעולם ומלואו. במציאות, הדינמיקה הקבוצתית החושפנית הסתכמה בכדור צמר לא מזיק, וכמה שאלות שנזרקו בין המשתתפים. לא קיבלנו את כל האמת בפרצוף ואולי נחסכו מאיתנו כמה טורי דעה צדקניים בעיתון "הארץ". בסוף, דני ויעל בכלל לא רצו לפוצץ את הבועה של הזוגות, אלא רק לעזור להם לראות אותה קצת יותר טוב.
עינת חשבה לרגע שהיא מלכת הכיתה. זה היה אולי סיפור "עלייתה ונפילתה" הכי קצר בהיסטוריה. ערב לפני היא ישבה בין כל הבנות עם השמלה האדומה, הבטיחה לכולן שהן ראויות למצוא אהבה כמוה. היא ניצחה בתחרות הזוגיות וחשבה שזה יקנה לה את 15 דקות התהילה שלה. היא דמיינה שהיא הכוכב הזוהר שמאיר על שאר הזוגות, אבל גילתה שבעיני האחרים היא הייתה יותר קרובה למנורה דקורטיבית. אף אחד לא זרק לה את כדור הצמר, אפילו לירון קיבל יותר עניין ציבורי ממנה. האם אני יכול לזכור מה שאלו את לירון? ברור שלא. בשבילי, הכתיבה על לירון היא כמו מסע בלשי בנבכי השכחה. אני זוכר שהוא שאל את עומרי איך יש לו אומץ לא לנסות, מכך אני מסיק שמישהו כנראה שאל אותו שאלה. וככה אני מתקדם, מפירור לפירור, וכבר איבדתי עניין ועברתי לחשוב על דני החתן, מה איתו? האם יש לו את האומץ לנסות?
הבחירה במילה אומץ כדי לתאר את דני החתן היא מעניינת, כי אני הייתי ממקם את המצב הרגשי שלו איפשהו על הטווח בין פחד ובעתה. הוא עבר שבוע מעולה עם שני, התקרב אליה והתחיל לראות אותה באור שונה. אבל כשהגיע להיכל המראות הוא חזר לבלבול החרדתי שליווה אותו בתחילת הקשר. הוא העלה את הספקות שלו מול הגברים, והם הזינו אחד את הספקות של השני. בזמן ששני שמרה על שפתיים חתומות, דני התחיל להיכנס לתוך המחשבות של עצמו. בבוקר הוא הסיר בדרמטיות את הפליז הזוגי ונכנס לפאניקה שקטה כששני אמרה שלא חשבה שתמצא גבר כמוהו.
כשהתחילה הדינמיקה הקבוצתית הוא כבר נראה כמו חשוד שעומד להישבר בחקירה, עד שמנו שאל אותו את השאלה הכי פשוטה: מה מפחיד אותך? דני הוציא את המילים מהפה, ופתאום השד לא נראה כל כך גדול. מפחד לאכזב אותה, בסדר, שני ילדה גדולה. היא ספגה את הרמיזות שדני מסתיר ממנה משהו, הפגינה בגרות ואמפתיה, ועד סוף היום דני שוב נזכר כמה היא מדהימה ואיזה מזל יש לו. רכבת ההרים הרגשית לקחה אותו למסע מסביב לעולם ובחזרה לאותה נקודה. אפשר לקוות שהעימות עם הפחד יעזור לו להניח אותו בצד ולהמשיך להתקרב לשני. כמו שהיא תמיד אומרת, פשוט לחיות.
גם מנו השתמש במפגש עם הגברים בעיקר כדי לבסס את הספקות שלו. אבל ברגע שחזר לניצן הוא נזכר כמה הוא מת עליה. היא התמודדה בקלילות ואהבה עם השטויות שלו והשתייה שלו, התנהלה בכל הסופ"ש עם המון טאקט ורגישות ואפילו שמרה על הטבעת שהוא ניסה בכל כוחו לאבד. בניגוד לעינת ולירון שהגיעו להתגאות בקשר המושלם שלהם וגילו שאיש לא מתעניין, מנו וניצן ראו אחד את השנייה בעיני המשתתפים האחרים וגילו שיש להם במה להתגאות.
סוד נסתר? הבדל סמנטי
גם קארין ניסתה להתגאות בקשר שלה עם איתמר. היא אמרה לעצמה שהם הכי קרובים, שכולם משקרים ורק היא כנה, ואז בכנות הסבירה להדס שהיא צריכה לגעת בשי כדי לפתח קירבה. קארין סירבה לשאול שאלה במשחק הצמר, אבל השאלה שהיא נשאלה גרמה לאיתמר להעלות שוב את סוגיית הבידוד. הוא רצה לברר אם היא באמת מאמינה שהוא רצה להתגעגע, היא ענתה מיד שהיא מאמינה והסירה את הנושא מהשולחן. היא לא עשתה את זה בצורה אמינה, אבל לאיתמר זה הספיק. בכל מקרה, אני לא מבין את ההבדל בין שני ההסברים. כשמישהו אומר שהוא רוצה להתגעגע, ההצהרה המובלעת היא שהוא רוצה קצת זמן לעצמו. השניים לא נפרדים, הם שני הצדדים של אותו מטבע. אז לא ברור לי למה הזוגות האחרים התייחסו להבדל הסמנטי הזה כאל איזה סוד נסתר.
על שי והדס אין לי באמת מה לומר, הם היו חמודים. גם עומרי לא חידש יותר מדי. יש לנו יותר מדי זוגות לדבר עליהם אז ברשותכם נדלג לכלה היחידה שהגיעה למפגש כדי לדבר בכנות ולנסות ללמוד משהו. אני ונועה פילטר עברנו דרך לא קלה מתחילת העונה, אבל היום אני יודע להעריך את הכנות שלה, ועל זה שהיא שמרה עליה לאורך כל הדרך. בזמן ששאר הזוגות התגמשו בניסיון לנצח את התהליך, היא הרשתה לעצמה להתלבט ולהתרחק, גם אם זה לא מוציא אותה טוב. מצד שני, היא שוב הראתה את חוסר המודעות העצמית שלה כשהסתכלה על הזוגות היציבים וחשבה לעצמה "איזה באסה שהוא היה כל כך לא יציב בתהליך". היא ממש הכינה את המשפט כדי להגיד "אנחנו" ומיד הרחיקה מעצמה את האחריות.
כל העונה תהיתי איך מעיין יכולה לתת כל כך מעט ולצפות לכל כך הרבה, ואמש קיבלנו סוף כל סוף את התשובה. היא סיפרה שהגיעה לתכנית בתקווה לשחזר את הדינמיקה של ניר והגר. יתאימו לה גבר כזה שלא יוותר ולא יפסיק לחזר, והיא תוכל להתלבט עם עצמה עד שתחליט לבסוף להיענות לחיזוריו. אם הציפייה ממנו היא להיות ניר והציפייה ממנה היא להיות הגר, ברור שהוא מקבל נכשל והיא עומדת בציפיות בגבורה. מה לעשות שהיא נפלה לדינמיקה קצת יותר הדדית, שהיא לא קיבלה מתאבד שיעי של אהבה אלא בחור רגיל, שמצפה לקבל קצת מהצד השני לפני שהוא נותן בחזרה. לא פלא אם כן שהתובנה שהצליחה להוציא מהמפגש היא שוב שעומרי לא מנסה. סוף העונה מתקרב ואני מתחיל לאבד תקווה שהיא אי פעם תתמודד בכנות עם השאלה שעומרי שאל אותה בפרק שעבר: האם היא בעצמה באמת מנסה?