לדעת להתמסר

אחרי ערב של קצת יותר מדי צ'ייסרים, משתתפי חתונמי התעוררו ליום חדש; עכשיו, כשההתרגשות הראשונית מהמפגש קצת נרגעה, הם למדו להכיר את הזוגות האחרים קצת יותר לעומק, וגם קיבלו פרספקטיבה חדשה על הזוגיות שבה הם נמצאים. ואומנם קצת יותר מדי דקות מסך הוקדשו לאמבטיות הקרח, אבל בסך הכל, חלק ב' של סופ"ש הזוגות היה מלא בהתרחשויות שצריך לדבר עליהן. אז, שאל ווי?

נתחיל מהזוג שגם פתח את הפרק: רוני ושקד, שפתחו חזית מול שחר כבר בליל אמש, וקמים בבוקר כשהם עדיין במוד השחרות. אני, אגב, בכלל לא חושבת שמה ששחר עשה היה כל כך גרוע. כלומר, הוא עשה כל מיני דברים גרועים לאורך הערב, אבל המשפט שהוא אמר על שקד לא היה אחד מהם. הנסיבות מזמינות רכילות, אז הוא ריכל. זה הכל. ובחזרה לשקד: הוא מתנהג קצת כמו הייטר (סליחה) בסופ"ש הזוגות - קודם כל של שחר, הנמסיס, שלו הוא נתן את הסיילנט טריטמנט במשך כל הבוקר (והפקיד בידי רוני, איך לא, את מלאכת שיחת החולין). אבל לא רק שחר בא לו ברע.

נראה היה ששקד מתבונן מבחוץ על הזוגות, שומר על מרחק, כאילו הוא אחד מצופי חתונמי ולא אחד המשתתפים. הגישה הכללית שלו הייתה סרקסטית, שלא לומר טיפה מתנשאת; או בקיצור, הוא לא הסכים להיות סחי. זה ניכר, למשל, באמבטיית הקרח: בעוד שאר המשתתפים (אפילו איזבל) התמסרו לחוויה הרגשית שהיא מציעה, שקד הפך את השהות בה לקומית בטענה ש"כואבת לו הביצה". וכל זה מתחבר גם לחסך שרוני מרגישה, חסך ש - אם יורשה לי לציין - חזיתי שיורגש כבר לפני כמה וכמה פרקים. שקד נשאר בתחום הפאן והצחוקים, בזמן שרוני כבר מדמיינת אותו כאב ילדיה. השורה התחתונה היא כזו: רוני אמרה שהיא מבולבלת לא כי היא לא בעניין של שקד. להפך - היא רוצה שהוא יראה לה שהוא רציני לגביה, ושהוא רציני באופן כללי. כמו כן, ההפתעה המוחלטת של שקד מהאמירה שלה מוכיחה ש-א. הוא לא מבין אותה נכון, וב. הוא לא טורח מספיק לבדוק מה שלומה בחיי היומיום.

עוד זוג שיוצא מסופ"ש הזוגות עם מטענים חדשים: מינדי ואסף, שבמשך 90% מהזמן הסתגרו בחדר החשוך (וילונות מוגפים ואווירה כללית של סרט אימה), וכשהם כן יצאו החוצה הם ישבו לבד, בצד. זו, למעשה, הפעם הראשונה שבה מינדי חווה את אסף בסיטואציה חברתית המונית (אלא אם כן התרחש מפגש כלשהו מחוץ למצלמות) - והיא די נבהלת, ובצדק, ממה שהיא רואה. אסף הוא סוליסט, בכמה מובנים: הוא לא טיפוס חברתי, והוא צריך להיות בשליטה מלאה (והיחיד שנמצא בשליטה מלאה) על הלו"ז שלו. כל זה כמובן אומר שהוא ההפך מספונטני.

נכון, כבר ידענו שהוא כזה. אבל עכשיו האישיות ה"מוזרה" שלו באה לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר; ומעבר לזה, עכשיו מינדי מתחילה לגלות את ההשלכות של החיים עם בן זוג לא זורם. זה לא אומר שאסף הוא בן אדם רע, או שהוא לא ראוי לאהבה של מינדי - זה פשוט אומר שזוגיות איתו תהיה, עבורה, חתיכת משימה - בין אם המשימה היא לחיות לצד הקיבעונות שלו, או לנסות לאקלם אותו כל פעם מחדש. ככה או ככה, היא תידרש לעשות הקרבות.

אגב הקרבות, צריך לדסקס את גבורת הטבילה הכפולה של מור. נדמה היה שהוא וחיה יצאו מחוזקים מארוחת הערב, אבל בבוקר הוא לא הכין לה קפה, והיא המשיכה לנטור לו טינה במשך כל היום. אני לא המעריצה הכי גדולה של מור, זה ידוע, אבל בפרק הזה לקחתי את הצד שלו. כי בניגוד למה שחיה טוענת, הוא דווקא כן הציע לה - כמה וכמה פעמים - להיכנס איתו לאמבטיית הקרח. בשלב מסוים הוא הפסיק להציע כי הוא לא רצה לדחוק אותה לפינה. בסופו של דבר הוא נכנס לאמבטיה עם אסף. האם הוא לא שם לב שחיה כבר התחילה לשקול בחיוב, או שהוא בחר להתעלם מזה? זה לא כל כך משנה, כי הכוונה שלו לא הייתה רעה. הוא פשוט הבין שיש אישיו בתחום הביקיני ורצה לאפשר לחיה לקבל החלטה בעצמה, בלי עוד עידוד מהצד.

ואם להתייחס רגע לצד של חיה בעניין, מעניין לראות שדווקא האירוע הזה הוציא אותה מכליה, אחרי שהיא ספגה ממנו ייבושים הרבה יותר רציניים בעבר. נזכיר שמדובר באותה אישה שהמשיכה להשתמש באובססיביות בכינוי "מאמי" בפנייתה לאיש שנטש אותה בערב הראשון של ירח הדבש בשביל משחק כדורגל. אז למה דווקא עכשיו היא עושה פרצופים? אני חושבת שדווקא בשל ההתקרבות ביניהם היא מרגישה בנוח לבדוק את הגבולות. היא מנסה לסחוט ממנו גילויים של רגש; היא רוצה לראות אם הכעס שלה יפחיד אותו, או יגרום לו להבין שהוא צריך (ורוצה) להילחם עליה. בכל זאת, זה היה קצת לא פייר, בהתחשב בזה שהפעם מור באמת עשה כל שביכולתו כדי לגרום לה להרגיש בנוח.

ואם כבר מדברים על להילחם, אולה ואופיר צריכים להפסיק לעשות את זה. נהיה לי קצת קשה לראות אותה כועסת עליו בכל פעם שבה הוא חושב באופן עצמאי (כזכור, מה שהיא ביקשה ממנו לעשות), ואותו ממשיך פרקטית להיענות לכל גחמותיה. בכל מקרה, האנרגיות המתוחות קצת נרגעו באמבטיית הקרח, שאליה הם היו הראשונים להיכנס. אני דווקא רוצה להתנחם ברגע הקטן שבו אולה הסתכלה על אופיר ונזכרה שהוא בן אדם. גם איזבל ונועם, בסופו של דבר, חלקו רגע מרגש באמבטיית הקרח. עליהם אני רוצה לדבר קצת יותר בהרחבה, ויש לי טייק שאולי ירים כמה גבות.

ובכן. לדעתי, הרגע שבו הם החזיקו ידיים באמבטיית הקרח הוכיח שאיזבל, בניגוד לרצונה ואולי שלא בידיעתה, זקוקה לנועם. לא באופן כללי בחיים, כמובן, אבל בתוך התהליך של חתונמי - הוא הפך עבורה, עם הזמן, מעול למשענת (אם הוא היה רק עול, היא כבר הייתה עוזבת מזמן). זו גם עשויה להיות אחת הסיבות שבגללן היא נרתעה מהגישה האקסטרה-חברמנית שלו בערב, או תהתה על הכובע והמשקפיים שלו בבוקר. זו הדרך שלה להגיד שלפעמים היא צריכה אותו איתה (היא גאה מדי, או מודחקת מדי, בשביל לומר את זה מפורשות). הנוכחות שלו, בסופו של דבר, מאזנת אותה, ובהתאם הנוכחות שלה מאזנת אותו. קצת חבל שזה אף פעם לא יהפוך לרומנטי.

בגזרת הצמדים שסופ"ש הזוגות היטיב עמם אפשר לכלול, קודם כל, את בר ואור - שאיכשהו היו הכי פחות פרובלמטיים, ובהתאם סיפקו משהו כמו דקה וחצי של תוכן. צריך לומר שבר הייתה משוחררת ונעימה הרבה יותר מהרגיל, ועל זה מגיעה לה מחיאת כף. גם שחר ואיילה יצאו מהגלבוע מחוזקים, אבל אולי זה רק לכאורה. לאורך סופ"ש הזוגות הם שידרו לסביבה שהם מכירים אחד את השנייה טוב מאוד (וזה באמת נכון). ובכל זאת, ההתנהגות שלהם הייתה ילדותית במידת מה - כמו שני חברים טובים שיושבים בקבוצה גדולה יותר, נחושים להראות לכולם שיש להם בדיחות פנימיות ורפרנסים פרטיים שהאחרים לא מכירים. מעבר לזה, אומנם שחר ואיילה סימנו וי משמעותי (נשיקה בפה), אבל הם לא דיברו על זה בשום שלב. יש לי תחושה שאיילה דווקא רוצה לדסקס את הנושא, אבל יודעת שהיא עשויה להתאכזב מהתגובה האפשרית של שחר.

נסיים עם חן וברק, שלא היו חלק מהתמונה הקבוצתית - היעדרות שאפשר להמציא לה כמה הסברים אופציונליים: א. היה ביניהם רגע אינטימי, אתם יודעים למה אנחנו מתכוונים, אם לשפוט לפי התגובה המרוסנת-בקושי של חיה, אחרי שהיא התדפקה על דלתם ונתקלה בקריאות "רגע, רגע" מבוהלות. ב. חן נתקפה בהתקף בכי והחליטה לוותר על יציאה נוספת מהחדר (מה שמסביר גם את השתיקה הרועמת שלה ושל ברק בזמן שהם עזבו את המקום עם המזוודות). ברשותכם, אני רוצה להקדיש עוד רגע לדבר על הבכי שלה, שבולט הרבה יותר כשסביבה נמצאים קבוצת אנשים שזו לא התגובה הרגשית האוטומטית שלהם במצבי לחץ. בתור בכיינית לא קטנה בעצמי, אין לי שיפוטיות כלפי חן (אולי קצת דאגה); אני פשוט חושבת שהיא צריכה פרטנר שיידע להתמודד עם הבכי שלה. ברק בהחלט מנסה, וזה מוערך, אבל הוא בא מבחוץ. הוא מתייחס לבכי כמו לאירוע שצריך לתפעל, תקלה שצריך לתקן. הוא לא מנסה להבין אותה.