אם הטלוויזיה הייתה יכולה להעביר ריח, ניצן לא הייתה צריכה להגיד שום דבר. הריח הזה כש-15 איש נדחסים בדירה תל אביבית מוזנחת, שותים ומעשנים. ריח של מאפרה ובקבוקי בירה שפוכים, ריח שלא יעבור כמה ימים. אם הייתם מריחים את זה הייתם מבינים מיד את הבעיה. זה ריח של גיל 22, זה לא מקום שאת רוצה לחזור אליו כבנאדם מבוגר. ניצן ויתרה על הסאבלט והחליטה לנסות לגרום לזה לעבוד בדירה של מנו. זאת כנראה תיזכר כהחלטה שהפילה את הקשר הזה, אבל היא הייתה הכרחית. ניצן חייבת לחוות את החיים איתו באמת, ולא לברוח שוב ללוקיישן נייטרלי. למרבה הצער, די ברור שהחיים האלה לא מתאימים לה.
הוא משחק איתה בפלייסטיישן, משתמש בכוסות פלסטיק בבית ביומיום, יש סקוצ'ים מסריחים בכל פינה, ג'וקים מתים שמנו לעדותו לא טורח יותר מדי לאסוף. הוא גם כל הזמן מעשן עליה, אני לא יודע אם זה מפריע לה אבל אני מעשן וזה עדיין דוחה שמישהו יושב עליך עם הסיגריה שלו. הכל שטויות לכאורה, אבל תחשבו איזה דיכאון זה לראות כל יום את הבקבוק הזה עם כוסות הפלסטיק עליו. רבאק, אתה בנאדם מבוגר, לך לחנות ותקנה כוסות. מנו כל הזמן מסביר למצלמה כמה הוא מבין את הקושי שלה, אבל לא עושה שום מאמץ להקל עליה. אפשר לשמוח שניצן עוברת את החוויה של מנו במלואה, חבל רק שזה שם אותה בעמדה שבה היא לא יכולה לעשות כיף ולהיות כיפית. היא לא נכנסה לסיפור הזה כדי להיות המבוגר האחראי.
ואם כבר מדברים על מבוגרים אחראים, מעיין ממשיכה ללבוש את הוואנזי ולהדגים את חוק ג'נה מרוני מ-"30 רוק" – להתלבש כמו ילדה קטנה זאת דרך בטוחה להיראות מבוגרת בעשר שנים. אחרי שהתוודו מול דני על הרצון ההדדי שלהם, הרוחות נרגעו באחוזתו של הלורד. הם ביקרו את אמא של מעיין, גושגיצה כרגיל הרגיש בנוח והסתדר איתה מעולה. מעיין התרגשה מההתרגשות של אימה ואמרה את הדברים הנכונים על עומרי, אבל כשהיא איתו היא עדיין נראית מרוחקת, תקועה בראש של עצמה.
שניהם מדברים על התקרבות ולא מתקרבים יותר מדי, לפחות פיזית. גושגיצה התוודה בפניה על אהבתו האפלה לפתיבר והסביר שרותם סלע יותר מגניבה משווה, ומעיין הופתעה לגלות שהוא לא פגש את הצד הפרוע והכיפי שלה עד שראה את נועה פילטר. היא עדיין לא קולטת כמה היא הייתה קודרת בזמן שלה עם עומרי, לא רואה איך היא מתנהגת ומה היא משדרת כשהיא נמצאת במחשבות שלה. נראה שהעמדה הפנימית שלה במגמה חיובית, אבל זה לא יוצא מספיק החוצה. היא ממשיכה להבין ולהבין ולא לעשות יותר מדי. היא סימנה לו בהתחלה להיות סבלני, הוא לקח צעד אחורה ועכשיו הוא מחכה לסימן ממנה. הצעד הבא קדימה צריך להיות שלה.
מי שממשיכה לצעוד קדימה בנחישות מרשימה היא קארין, שלקחה את הריב הקטן עם איתמר ומינפה אותו להתקרבות משמעותית. היא קנתה לו מתנה לאו דווקא כדי להתנצל, אלא כדי להראות שאכפת לה ממנו ושהיא רואה אותו. היא הפגינה יכולות ניהול ברמה הכי גבוהה כשגייסה את חבריו של איתמר לארגן להם מסעדת פופ אפ לדייט נייט אחד. זה לא מפחיד אותה שיש לו צד נהנתן (מי אמר שזה מפחיד אותך, מה את כועסת?) והיא שמחה להפגין את היכולת שלה להשתלב בחייו.
איתמר קצת הופתע שהיא לוקחת את המושכות ויוצאת המענטש, אבל אולי זה בדיוק מה שהוא היה צריך כדי לחזור למאמצים שהפגין בהתחלה, גם אם רק כדי לנצח אותה בתחרות הבנזוג המושלם. איתמר הגיע לשלב שבו הוא מתחיל לבחון את קארין ואת הזוגיות בעין יותר ביקורתית, הוא צריך להרגיש שאפשר לעבוד על הדברים שמפריעים לו. קארין מרגישה שהיא עומדת למבחן וזה דווקא גורם לה להצטיין. מצד שני, היא ממשיכה לא לבטא את מה שמפריע לה, לא רוצה להיתקע על שטויות או לעשות בלגן. מערכת יחסים זה לא מסע שכנוע דו צדדי, ההתקדמות האמיתית תגיע רק כשתפסיקו לנסות לנהל את הזוגיות הזאת ותתחילו לחיות אותה.
ונקנח עם שמנת צמחית דלת שומן, כי כנראה שאנחנו בעונש. אח, עינת ולירון... מה אפשר לומר על הזוג שלא אומר שום דבר? זוגיות שהרגע הכי מעניין בה היה שוט ארוך במיוחד של קפה נמזג לכוס. עינת מודאגת מכך ששניהם טיפוסים מרצים, אני יותר מודאג מכך ששניהם לא מסוגלים להחזיק שיחה בסיסית. שמעתי אותם מדברים לא מעט ולא שמעתי שיחה אחת, רק תפזורת אוורירית של הצהרות כלליות ושאלות סתמיות על התהליך שהם נמצאים בו. איך הרגשת? מה דמיינת? מה ביקשת? מה קיבלת? אלוהים שישמור, די כבר. תמצאו לכם איזה שטות לריב עליה, משהו שיספק לכם נושא כלשהו לשיחה, או שאני אישית בא אליכם הביתה ומכבה את המצלמות.