אם זיעה קרה הייתה יכולה לעבור דרך המסך, זאת בערך הייתה התחושה. התמוטטות העצבים של אמיר הייתה צפויה, אבל אפילו אני לא דמיינתי שהיא תתפרץ בכזאת קלות ותגיע לשיאה כל כך מהר. אחרי שהרעיף על כלתו מחמאות והתענג על ההתאמה המושלמת בערב החתונה, בבוקר למחרת הוא קם עם ספקות בקשר למידת המשיכה ולפני שהספקנו למצמץ החשש הקל הפך לפאניקה מוחלטת. הוא החליף צבעים, השתתק, הזיע, לגם מהבקבוק בלי הפסקה ובאופן כללי הקול שלו נשבר והעיניים הפכו מבוהלות.
המשבר היה כל כך מהיר ועוצמתי שזה היה כמעט קומי, אבל השתלשלות העניינים הייתה צפויה כמו טרגדיה יוונית. אמיר הוא בחור ביקורתי עם דרישות גבוהות ומודעות עצמית משתקת. לא משנה מי היה מוצא מתחת לחופה, היה ברור שהוא ימצא בה איזה פגם חסר תקנה, וברגע שימצא ייכנס למערבולת לחץ חסרת שליטה. הוא לא רצה לפגוע בה, לא רצה לצאת רע בטלוויזיה, והפחד הזה תרם לסחרור הרבה יותר מחוסר המשיכה. הפחד לפגוע זה מה ששיתק אותו, המשיכה הייתה רק תירוץ.
דנית, מצדה, התמסרה לתפקיד הדמות המצוירת שלא שמה לב שהיא רצה על אוויר. היא דיברה על הקשר המלבלב בחוסר מודעות מוחלט למצבו של בן זוגה, קיבלה בהתרגשות את המחמאות שמלמל מבעד לערפל הלחץ וסיפקה להפקה אינספור ציטוטים שינגדו באופן מושלם את החרדות שאמיר הביע. היא כל הזמן ניסתה להתקרב, לא הפסיקה להניח עליו ראש ואיכשהו באורך פלא הסערה חלפה מבלי שהיא תרגיש שהייתה כל בעיה. אמיר נרגע טיפה והצליח להאט את אוטוסטרדת המחשבות. אבל גם אם הגענו לנקודה מתונה ברכבת ההרים הרגשית של אמיר, קשה להשתחרר מהחשש שהוא פשוט לא בנוי להתמודד עם הפורמט המלחיץ.
בינתיים, אחרי שעצר את עצמו במשך כמעט שבועיים וניסה להתנהל באיפוק והבנה, אריק שפך את כל המרמור שלו על דובי בנסיעה חזרה מארוחה משפחתית נחמדה. הוא רק חיכה לרגע שהיא תתמרמר בעצמה כדי להוציא את כל מה שאגר, ושבוע של נסיעות ארוכות בחמש וחצי בבוקר סיפקו את הסחורה. דובי פרקה כעסים, אריק ניסה להשתיק אותה, היא הגיבה במידה של אגרסיביות והוא החליט לשבור את הכלים. הוא התכוון להגיד שהיא לא עושה מאמצים להתקרב אליו ומה שיצא לו זאת מתקפה לא נעימה. דובי בצדק רתחה והחליטה לחתוך הביתה.
לבי יצא לדני שנאלץ לפשר בין שני האנשים העקשניים האלה, שניהם מבינים שטעו באיזשהו שלב בדרך, שניהם לא יודעים לבקש סליחה. דובי הסבירה את התנהגותה בחתונה כמה פעמים, אבל אף פעם לא באמת התנצלה. גם אריק חזר בתורו לגנון והסביר שכשפוגעים בו הוא פוגע בחזרה. אחרי שהתבצרו בעמדותיהם כהלכה, הם נרגעו קצת, התפייסו וחזרו לתהליך עם מידה של מחויבות ורצון טוב, גם אם בלי הרבה אופטימיות. מיום ליום נראה שהטמפרמנט שלהם פשוט שונה מדי, הוא רגיש ושקט יותר, לא עומד בקצב שלה, נפגע ונסגר מהציניות הקלילה שלה. מהצד השני הוא מחפש אינטימיות מהירה שהיא עדיין לא מוכנה לה. בקיצור, אין היבט בקשר בו הם מצליחים למצוא סנכרון אמיתי. אבל גם אם הקשר לא יעבוד, אני מאמין שלשניהם יועיל ללמוד משפט קטן שיכול לעשות הרבה טוב: "אני מצטער, לא הייתי צריך לעשות את זה, סליחה".
מי שלא צריך שיעור ברגישות ונימוסים הוא דניס, שגם אם תדרוך לו על הרגל בכוונה הוא יהיה זה שיבקש סליחה. דניס הוא אותו דניס שהיה מהרגע הראשון, הוא לא באמת השתנה (ואין סיבה שישתנה) אבל הדר מצידה מתחילה להתרגל. היא התרגלה לדירה השווה, למחמאות המורעפות בלי הפסקה או פרופורציות, לדרך המוזרה והארוכה שלו לנסח את מחשבותיו, לגינונים הג'נטלמניים ולרצון האמיתי שלו לפנק את בת זוגו.
הדר נהנתה לקבל פרחים, נהנית לדבר איתו, התחילה להתקרב אליו ואפילו לגעת בחום. אבל למרות ההתקדמות החיובית, העניין עם דניס זה שלחובבות הז'אנר הוא לא בן זוג שאפשר להתרגל אליו, הוא פנטזיה מושלמת בשר ודם. הוא יפה וחתיך, מקסים, טוב לב, חכם ומצליחן. מגיע לו מישהי שתעוף עליו, שתצחק מהבדיחות שלו, שתעריץ את הדרך שבה הוא חושב, מישהי שתרעיף עליו את האהבה שהוא רוצה להרעיף על בת זוגו. הדר אמרה שדניס מתאים לה כי הוא יכול להתמודד איתה, ושהוא צריך אשה שתאתגר אותו בצורה הזאת. יכול להיות, אבל אני עדיין הייתי רוצה לראות אותו עם אשה שחושבת שהוא הגבר הכי מושלם ביקום, ולשם אני לא מאמין שהדר תגיע לעולם.
גם רוני מתחילה להתרגל לנעם, להתקרב ולהיפתח. אבל בניגוד לזוגות אחרים, אצלם נראה שמעבר לקשת בענן מחכה התאמה אמיתית. הם נראים כל כך טוב ביחד, טבעיים ונוחים, יש להם שפה משותפת והומור משותף. רוני הפסיקה להתעסק בגובה שלו, היא נותנת לעצמה זמן להכיר אותו ומתקרבת בקצב שלה. נעם מצדו נותן לה את המרחב והזמן בלי להלחיץ, והסבלנות שלו מתחילה להשתלם. הם כבר ישנים באותה מיטה, גם אם עדיין לא היה שום דבר פיזי, ואחרי החוויה החמה בארוחה המשפחתית, כבר היה אפשר לראות זיק של התאהבות מנצנץ במרחק. כשהרגע יגיע והמהפך יושלם, אני מבטיח לכם שהדבר האחרון שיעניין אותה זה אם יש לו או אין לו מטר שמונים.