איזה דרמה, אמאל'ה. תגידו מה שתגידו על נועה פילטר, היא יודעת לייצר תוכן מכלום. עוד לפני שהספקנו להגיד, "רגע מה?", היא נטשה את מעונו של הלורד גושגיצה בסערה, שמה סוף להתעללות האיומה שהיא עוברת. לא רק שהלורד האכזר לא התחשב בה בבחירת הספה לדירתו (אחרי שאמר שיתחשב!), הוא גם רצה ללכת לבד לפגוש את החברים שלו אחרי יום עמוס בשיחות נפש כבדות. כמה עוד היא יכולה לספוג? אין לה בעיה שילך לבד, הסבירה מעיין, הבעיה היא שבחדר של דני הוא אמר שהיא מוזמנת, ואחר כך היא עוד הייתה צריכה להוציא ממנו את האמת. הוא גם התחרט וגם לקח לו רגע להסביר את עצמו. תגידו לי אתם, איך אפשר לבנות ככה אמון?
בכל הסצנה הדרמטית שהרימה, מעיין לא עצרה לשאול את עצמה שאלה פשוטה: איך אפשר לבנות אמון עם מישהי שאומרת לך לצאת וליהנות, וברגע שאתה יוצא מהדלת היא אורזת את חפציה ובורחת? איך תרגיל הבריחה מסתדר עם הדרישה שלה לכנות וישירות, לעומרי לא מגיעה הכנות הזאת? הבעיה היא שמעיין לא שמה את עצמה בנעלי האחר אפילו לרגע אחד, והריכוז העצמי הזה פוגע בה הרבה יותר משהוא פוגע בעומרי. חייבים אמפתיה כדי להתמודד עם הפגיעות שמגיעות בקשר אישי. אם לא רואים את הסיפור של הצד השני, הוא הופך לאויב אכזר שרק עושה דברים כדי להרע לך. במקום לנסות להבין את עומרי באמפתיה, היא בולשת אחר סימנים לפגיעה עתידית, ומה שתחפש כל הזמן, אתה כל הזמן תמצא.
בעקבות הטירוף שמתרחש ברשתות החברתיות בשבועות האחרונים סביב דמותו של איתמר, אני מרגיש צורך להבהיר: אנחנו לא באמת מכירים את מעיין, אנחנו מקבלים נרטיב שעוצב מרגעים ספורים על המסך. ובכל מקרה, ההתנהלות שלה בתוך הסיטואציה הקיצונית של התכנית לא מגדירה אותה או את ההתנהלות שלה בזוגיות. כשאנחנו מדברים על מעיין, אנחנו מדברים על הדמות בתכנית, אף פעם לא עליה. אנחנו אנשים מבוגרים ושפויים שאמורים לדעת להבדיל בין החיים לטלוויזיה, גם כשבטלוויזיה מופיעים חלקים מהחיים. בואו נהיה טובים יותר.
מה אתה מנסה למכור?
אחרי שהבהרנו את זה, בואו נחזור לדבר על החוצפה הבלתי נסבלת של מעיין. הנקודה העיוורת שלה כל כך גדולה שהיא מצליחה לראות רק את עצמה. גם כשהיא מדברת על המאמצים שלה לקדם את הזוגיות, היא אפילו לא חושבת על עומרי. "כמה אני יכולה לספוג ולהרים את עצמי". אני ועצמי ואני. מעיין ועומרי מדברים שוב ושוב על מה שהיא לא מרגישה ממנו ומה שהוא לא מרגיש. הם אף פעם לא מדברים על מה שהוא מרגיש או לא מרגיש ממנה.
זה קורה באשמת עומרי כמו שזה קורה באשמתה. למרות שהוא מנסה ללמוד להגיד את מה שמפריע לו, הוא עדיין ממשיך להכיל ולאגור. הוא לא בא אליה בטענות, והדיון תמיד נשאר בהתנהגות שלו ובמה שמעיין צריכה. הוא רק אומר איפה הוא נמצא, אף פעם לא מה הוא רוצה שהיא תעשה. קשה לפעול מול השתיקה המחויכת הזאת. אז אולי גם אני יכול לראות את הצד של נועה פילטר, את חוסר האונים שלה מול ההתרחקות הלא מוסברת של עומרי, ולהבין למה היא מרגישה כל כך לבד במערכה.
זה המקום להגיד תודה גדולה למעיין מלכת התוכן, כי שני הזוגות האחרים באמת הורידו את רף ההתרחשויות לשפל חסר תקדים. שי והדס ניקו את הבית ודיברו על זה שיש לו הרבה זוגות נעליים. שי הפגין כישורי ניקיון פחותים מאלה של הפעוט בן השנתיים שלי, וכישורי סמול טוק מרשימים כשקשקש עם אמא שלה בטלפון. הדס שמה את הטבעת כדי להתחיל דף חדש והסתדרה יפה עם המשפחה שלו. זה הספיק לשי בשביל להגיד שזה חלום שמתגשם ואחד הערבים הכי כיפיים שהיו לו בחיים. איך? מה? די נו באמת, אין לי כוח לשטויות האלה.
אני באמת אוהב את שי, הוא נראה כמו חבובה ענקית ויש לו דיבור מצחיק. מה יש לא לאהוב. ועדיין, ההשתפכות על ארוחת הערב כבר הייתה מופרכת. אני לא יודע מה אתה מנסה למכור, אבל אף אחד לא קונה את זה. אי אפשר לעטוף אוויר בקופסה וסרט ולקרוא לזה מתנה. ואם כבר מדברים על אוויר, נראה שהעורכים המסורים מצאו את הדרך האופטימלית לשלב בתכנית את שני האלה ששכחתי את שמם. בתחילת הפרק הם קיבלו בדיוק עשרים שניות כדי לספר שהיא באה לישון בחדרו באמצע כל לילה. בפעם הבאה שהשניים שלא יודעים לדבר הופיעו, הם גובו בשתי חברות קשקשניות שימלאו את זמן המסך. ובסיום המרגש, אחרי שלמדנו מהחברות איזה זוג קרוב ונפלא הם, הם שימשו כרקע מושלם לנאום הגדול של מעיין. תלמד שי, ככה לוקחים כלום ועוד כלום ובונים משהו שנראה בערך כמו סיפור אמיתי. כל הכבוד.