אין לי מילים. לאורך העונה שפכתי עשרות אלפי מילים על התכנית והזוגות, אבל עם ההחלטה של שירי ולירן היתה הפעם הראשונה שבאמת נעתקו כל המילים מפי. אולי זה המחנק בגרון, אולי זה הציניות שהונחה בצד. הם פשוט היו כל כך מתוקים ומרגשים שכל ניסיון לנתח את הרגע הזה לא יסביר את עוצמת הרגש שבקע מהמסך.
אבל לפני שנדבר על רגע השיא של שירי ולירן, היו לנו עוד כמה החלטות, מפתיעות יותר או פחות שהתקבלו, איך נגיד את זה בעדינות, בהרמת גבה. צוקית ושרונה, דודו וליאור, כולם אמרו "כן" שהותיר אותי סקפטי למדי. אלו לא היו הצהרות אהבה ומחויבות דרמטיות, אלא בעיקר הימנעות מדחייה, "טוב, נו, נגיד כן עכשיו ונראה מה יהיה בהמשך". כשנחזור לגלות מה קרה עם הזוגות בחודשים שחלפו מאז, קשה לי להאמין שנראה את שני הזוגות האלה ביחד.
היחידים שהסתכלו למציאות בפנים, אולי כי היא כבר הכתה בהם כל כך הרבה פעמים, היו אלון ודקלה. אחרי שקיבלו יומיים של מנוחה מהמתחים, ובלי יותר מדי לבטים בנוגע להחלטה, הם היו כולם חיוכים בפגישת הסיכום. לפני זה הם בקושי ניסו לשמור על טיפת מתח: אלון נמנם על הערסל ואמר שה-48 שעות האלה זה מאסט, כאילו באמת היה סיכוי שישנה את החלטתו. לדקלה היה קשה יותר עם ההחלטה, אבל לא בגלל שנותרה התלבטות (כי לא נותרה) אלא בגלל שהפגיעה עדיין מורגשת.
דקלה דיברה שוב על הרגע שהוא "עיסה" את היד שלה בחופה, ושוב זה נשמע יותר קריפי מרומנטי, גם בפגישה עצמה היא אמרה כמעט רק מילים טובות, כי כבר לא היה טעם לדבר על הבעיות. היא הסבירה שהוא פחות או יותר מושלם ורק רמזה שהיא רוצה גבר שיעטוף אותה יותר, שייתן לה יותר. אלון היה כל כך מאושר להיפטר מהעול הזה (היחסים, לא דקלה) שנחת לו באמצע הלחץ בעבודה, ועכשיו הוא נראה כמו אדם בלי טיפת דאגה על הראש. "זכינו בחברות לכל החיים" או שקר כלשהו, "מגיע לך הרבה יותר", עכשיו לכי תמצאי מישהו שייתן לך את זה ותתפני לי מהפריים. זה נשמע ציני, אבל בעיני הכנות הזאת הייתה בוגרת ואמיתית. לא התאים, לא נורא, לא צריך למשוך את הסאגה הזאת עד שהדרמה כבר תהפוך לפארסה.
עמוק בליבה, אני בטוח ששרונה היתה רוצה להגיד לא. היא הודתה שזה קצת משעמם, עיניה קראו "תוציאו אותי מכאן", חוסר האמונה שלה זעק לשמיים, אבל ברגע האמת פשוט לא היה לה נעים להעליב את ליאור. היא אמרה שהיא בחרדות לקראת הפגישה, אולי בחרדות לזרוק את ליאור החמוד והתמים בטלוויזיה. לליאור לא היו ספקות, הוא אפילו הרס את ההפתעה והכריז שהוא ירצה להמשיך. בפגישה הם הוסיפו לניסיון המתמשך לעבוד עלינו שהם עברו תהליך, כשליאור אפילו הצהיר ש"זה לא קל, המון עבודה".
שרונה באמת כל כך נחמדה, שהיא פשוט לא הצליחה להגיד לא. למה לפגוע בו ולדחות אותו מול כל המדינה כשאפשר לדחות את ההחלטה ולמסמס אותו בלי מצלמות מסביב. כשחושבים על זה ככה, אפשר להבין את ההחלטה. בסופו של דבר זה היה פחות "כן" ויותר "נדבר על זה אחר כך, לא מול כולם". היא ידעה שהוא ייפגע עד עמקי נשמתו אם היתה דוחה אותו בפריים טיים. היא לא הפרה את ההבטחה שהיתה כל כך חשובה לליאור, ושמרה עליו עד הסוף. גם היא לא יודעת אם זה יעבוד בלי הליווי והמצלמות (ספוילר: זה לא יעבוד), וכמה שהיינו רוצים לראות פרידה מפתיעה ודרמטית, אפשר להעריך את ההתחשבות והנאמנות.
דודו וצוקית אמרו "כן" החלטי ששכנע בעיקר את עצמם. צוקית סוף כל סוף חשפה את התשובה שהתגלתה לה בחלום, אבל לפני כן, דודו הקריא בהתרגשות נאום שלם שכתב על דף. ראו שרעדו לו הידיים, והוא אמר מילים שנשמעו אינטימיות ומשמעותיות, אבל משהו עדיין הריח מוזר. משהו בדודו משדר שהוא אוהב את הרעיון של הזוגיות יותר מאשר מערכת היחסים עצמה; את הרעיון של האדם ולא את האדם עצמו. יש ביניהם חיבה גדולה, אבל כמו שכבר אמרתי, הטמפרמנטים שלהם מתנגשים בצורה שמפריעה לדודו ומכבה את צוקית. הם לא עשו מספיק לשנות את המצב ואולי אין באמת מה לעשות. בניגוד לשרונה, מה שדחף אותם להמשיך לא היה הרצון לא לפגוע באחר, אלא הרצון לא להתאכזב בעצמם. התהליך היה משמעותי ועמוק בשביל שניהם, ונראה שהם פשוט רצו לסיים אותו בתחושה טובה.
גם שירי ולירן רק אמרו שהם סקרנים לראות מה יהיה בהמשך, אבל כל מה שהם לא אמרו העביר הרבה יותר מזה. היה צריך לראות את שירי ולירן כדי להרגיש מה זאת החלטה עם כובד משקל אמיתי, כל ההחלטות הקודמות פשוט התפוגגו בהצפת הרגש שהזוג הזה סיפק לנו. נחכה עם הסיכומים עד שנראה איפה הם היום, אבל ברור כבר עכשיו שהם היו הזוג של העונה, מי שעברו את התהליך הכי משמעותי והתחפרו לנו הכי עמוק בלב. הם התקרבו בצעדים הכי קטנים שאפשר לדמיין, אבל פתאום כשהכל נגמר כל כך מהר, הם איכשהו מצאו עצמם צמודים יותר מכולם.
לירן שלח לשירי ארוחת צהרים עם פתק חמוד, והיא עדיין לא יצאה מההלם על כך שהוא לא היה מחליף אותה במישהי אחרת. שניהם אמרו שהם עוד מתבלטים אבל כשנפגשו בסיום המבטים שלהם אמרו הכל. לירן החסיר פעימה כשנכנסה וכבר ידענו מה הוא הולך להגיד. ועדיין, כשהוא סיפר איך התחיל לאט-לאט באמת לראות אותה, תעלות הדמע כבר החלו להיפתח. שירי הסתכלה עליו במבט שלא ראינו עד עכשיו, שילוב של רוגע, התרגשות וחום שהבהיר עד כמה ה"סקרנית לראות מה יהיה" הוא הרבה יותר מזה.
אם יש מישהי שבאמת צריכה שהמצלמות ילכו כדי שתוכל לבחון את המצב, זאת שירי. לא היה לה קל להציף את כל בעיות הזוגיות שלה בטלוויזיה, כפי שכולנו ראינו, אבל ככל שהתהליך התקדם היא הרגישה פתאום שיש מישהו שרואה אותה, שהיא לא לבד. כמה קטן וכמה משמעותי. מעבר להכל, זה מה שכולנו רוצים ומחפשים, לא להיות לבד, במובן הכי עמוק שיש. לא להיות לבד עם כל הבעיות והשיט שלנו, לא להישאר בלי מישהו שרואה אותנו ונותן לנו משענת. זה הרצון האמיתי שעומד מאחורי ההתאמה וההכלה וכל המילים היפות ששמענו כל העונה, הדבר הכי קשה והכי פשוט שיש, הדבר היחידי שחשוב - למצוא את המישהו הזה שגורם לך להרגיש שאתה לא לבד.
