מעין ובן מתעוררים מכורבלים לבוקר הראשון שלהם בדירה המשותפת. "לא קמים", מעין ממלמלת מנומנמת בדיוק כשבן כבר מתכונן להסיר את ידו מעליה. בעת שידורו הרגע הזה נראה די שגרתי, אבל בדיעבד כבר אפשר לומר שהוא מסמל את הנקודה שבה שניהם נמצאים כרגע ביחסים. רגעים אחר כך, מעין ובן מתכוננים לארח בערב, הזדמנות מושלמת עבור בן להשוויץ בכישורי הבישול שלו (ועבור מעין להשוויץ בבן זוג המבשל שלה) - ומעין, מצידה, לוקחת אחריות על גזרת הקינוח. המטבח הוא מקום מעולה, אולי הכי טוב, לבחון בו יחסים: סביבה קלסטרופובית ובו זמנית מעוררת השראה, שבה כל אדם תמיד ירצה לעשות דברים בדרך שלו. מעין ובן עוברים את המבחן הזוגי הזה בהצלחה.
מודה, ייחסתי הרבה חשיבות לרגע הקצר הזה, וככל שהיום עובר הסדקים נפערים ואני מתחילה לפחד שהימרתי לא נכון. רגע לפני הערב הגדול, גבי אבא של בן קופץ לביקור; כמו מעין ושלא כמו הבן שלו, גם גבי הוא איש מוחצן וחם עם אנרגיות גבוהות. הוא מתנפל על כלתו בחיבוקים והיא מצידה מרעיפה עליו מחמאות בטקס חיזור שיגרום גם לציניקנים הגדולים ביותר לחייך חיוך מטומטם. אבל אדם אחד בגלקסיה לא מרוצה מהסיטואציה הזו: בן. גם כי הוא מרגיש לפט אאוט וגם כי ההיפראקטיביות של מעין - כשהיא לא מתועלת להימרחות עליו - מתישה אותו לפעמים.
בארוחת הערב, החברים של מעין לא עושים לבן חיים קלים. הם יורים עליו שאלות, חטטניות או אוויליות, לא כדי לשמוע את התשובות אלא בעיקר כדי לשמוע את עצמם מדברים. הערב הזה כולו לא קל על בן, השתקן מטבעו, שמוקף בשבעה אנשים קולניים לעייפה. הוא צוחק בקולי קולות, אבל זה צחוק של מצוקה; ולא רק זה - בלית ברירה, ובאשמת החברים שבחשו בהתמדה בקדרה, הוא נאלץ לדבר מול כולם על ה-נושא הרגיש: הרתיעה האינסטינקטיבית שלו ממעין ברגע בו ראה אותה לראשונה. ובכל זאת אני תוהה, האם במצב הזה לא עדיף היה פשוט לשקר שקר לבן?
בשלב זה, נראה שגם מעין וגם בן זקוקים לסטירה שתעיר אותם. מעין, אלוהים יודע איך, חשבה שהיה ערב מוצלח: היא כל כך רוצה שזה יעבוד עם בן עד שהיא מסרבת לראות את המציאות כפי שהיא. הגיע זמנה להתנער מהפנטזיה, להוריד הילוך, להיות ערה לתנודות (שלה ושלו כאחד). בן, מצידו, צריך לקחת את הצ'יל פיל. כלומר, נכון שהכל קורה מהר כשאתה משתתף בתוכנית בשם "חתונה ממבט ראשון", וזה בסדר לפחד. אבל במקום לשתף את זוגתו בקושי שלו עם ההאצה של הקשר, בן פסיבי – ושני הצדדים מפסידים מזה: הוא מתוסכל, ומעין מצטיירת כחברה לוחצת בפריים טיים.
מאי ומשה: הכל הולך, רק לא לגעת בתחת של הכלב הזה
מאי ומשה, שכבר נחתו בארץ וצלחו את הטיפול הזוגי הראשון אצל יעל, עוד לא החליטו איפה הם יגורו. קודם כל – ולא לפני שמאי חוטפת סשן הסגברה על חניה מגבר זר - הם בודקים את הדירה של משה. מאי המומה לגלות שלא מדובר בחורבת רווקים תל אביבית אלא בבית נקי, מרווח ומסודר. ממי, את יוצאת עם בוט, איך ציפית למשהו אחר? משה קונה את מאי בקרטון חלב סויה שרכש במיוחד בשבילה, בקופסת עץ שמכילה מפתח לבית וגם ממתקים (מה הקשר? בירה נשר) ובחיוך הענק שמרוח לו על הפנים. הם אפילו מתחבקים על ספת האוקסיטוצין! המשאלה של יעל התגשמה.
אבל די עם האידיליה, בדירה של מאי הם מתעמתים פנים מול פנים עם הפחד הכי גדול שלהם: ריי. כשהחתן וחיית המחמד נפגשים לראשונה, משה עושה את הפרצוף החמוץ ביותר שאי פעם עשה אדם בעודו מלטף כלב. אבל לאט לאט הוא מתרכך. יותר מזה, הוא אפילו מצליח להקליל את הרגע הטעון כשהוא זורק בדיחות בסגנון "אז מי נגיד לו שאני? אני לא רוצה לבלבל את הילד". משה כידוע מחבב את מאי, הוא מחבב את הדירה של מאי, ובסך הכל הוא מסתדר גם עם ריי. השערתי האישית היא שהשניים האלה עוד יתאהבו, אבל חשוב לציין מראש שלמשה יש קו אדום: הוא לא מוכן לגעת לכלב הזה בתחת, לא משנה כמה כיף זה עושה לו.
אז אחרי הבחינה המדוקדקת של שני הנכסים (הלא רעים, יש לציין), מה ההחלטה הסופית? ובכן, הנושא הזה נטחן עד דק בדיון חופר להפליא, וברשותכם אקצר: מאי רצתה להתחשב במשה והציעה שיגורו אצלו, משה רצה להתחשב במאי (ובריי) והציע שיגורו אצלה, מאי הרגישה שמשה לא שלם עם זה - ורצתה להתחשב בו, כמובן - אז קבעה שיגורו אצלו. שיהיה בהצלחה! מי ייתן ותתלו קצת תמונות על הקירות, כי בינתיים הסלון משדר וייבים של חדר המתנה.
רינת ודניאל: אין בכלל טעם לנסות
ומכלב שצפוי ליצור בעיות לכלב שכבר ביסס את שמו בתור הטראבלמייקר של העונה. רינת, להפתעתה, גילתה שאכן יש יצור בעולם שמרתיע אותה יותר מדניאל – נקנוק (מי בחר את השם הזה?), שמעיר אותה בנביחות רמות ומחרב לה את הבוקר. לרינת המסכנה כבר אין סבלנות: לא רק שהיא נאלצת לחלוק את חייה עם בחור שדוחה אותה פיזית, אלא שהוא מגיע בעסקת חבילה עם כלב לא רגוע שקיומו לא מאפשר לה רגע של נחת. דניאל מאמין שאם רינת תלמד כיצד לחיות עם נקנוק אולי היא תפשיר גם ביחסה אליו, אבל רינת כבר ככה קרובה להגיע לקצה היכולת. ובכלל, המינוח "לחיות עם" לא רלוונטי לה. כרגע היא "חיה לצד". שלא כמו משה עם ריי, לרינת אין סיבה לנסות ולאהוב את הכלב הזה; היא יודעת שלא יעבור זמן רב עד שהיא תיפרד ממנו ומבעליו לנצח נצחים.
במסעדה, רינת נכנסת שוב למוד-כלה-מבועתת ומביטה לצדדים כאילו אם לא תסתכל על דניאל הוא יעלם באורח פלא. הם שותקים רוב הזמן ועושים את הלחיים הכי עלוב שראיתי מימי. כפי שיתאר דניאל מאוחר יותר אצל דני – הם מרוחקים, והוא עושה עבודה בשביל שניים. זה לא קל, אבל הרגשות של דניאל לפחות זוכים לוולידציה מדני. בשלב זה, כשנראה (נכון לעכשיו) שרינת חדלה עם פאזת העלבונות והיא משתפת בכנות את המאבק שלה, ליבי איתה. "תסתכני, תפתחי את הלב", אומר לה דני האופטימיסט, אבל די, זה בלתי אפשרי לפתוח את הלב לאדם בהיעדר חשק - ולו הקטן או הזמני ביותר - לגעת בו.
ליאור וקטיה: מופע קרינג' חריג בחומרתו
בין רינת לבין דניאל פעורה תהום, וזה ההפך הגמור ממצבם של קטיה וליאור – שבחלוף יממה כבר התערבבו והפכו למפלצת זוגית מבהילה. הצעה למשחק שתייה: עושים צ'ייסר בכל פעם שליאור מתפעל מיופיה של זוגתו - אתם תשתכרו מהר. ב-24 שעות ההיכרות שלו ושל קטיה ליאור כבר הספיק: 1. להציע לה לעשות איתו רילוקיישן 2. לבדוק אם היא תהיה מוכנה לאמץ שם המשפחה שלו 3. להגיד באגביות מפעימה ש"לילדים ניתן איזה שם משפחה שנחליט, יש זמן לחשוב על זה". מדובר במופע קרינג' חריג בחומרתו. למען השם, ליאור - הנח לנו.
אבל אני לא מזועזעת רק מליאור, אלא גם מקטיה - שזורמת איתו. היא אמנם לא קודחת בלי הפסקה, אבל היא מדברת בידיים: קטיה לגמרי בעניין של בעלה הטרי, והיא לא נראית מוטרדת במיוחד מההתנהלות חסרת הבושה שלו. בחופשה שלהם בצרפת הם עושים סלפיז דביקים ליד הים, ובמלון, ובמסעדה, וככל הנראה גם בשירותים ("הילדים שלנו יאהבו את התמונה"?? מה זה פה??). באמת שאני רוצה לשמוח בשבילם, אבל קשה לי להתמודד עם רמת הניתוק, ואני גם לא מבינה למה זה מצחיק את קטיה כשבן זוגה לא נותן לה להשחיל מילה. בפרקים הבאים נגלה אם ה"אהבה ממבט ראשון" תישמר גם על אדמת ישראל; עד אז, שמישהו ישיג לי (ולליאור) כדור הרגעה בבקשה.