היום השני של סופ"ש הסיום הרומנטי הגיע, ונראה שהשינה במיטות המלון המפנקות עשתה טוב לכל הזוגות. כשהתעוררו ליום האחרון ביחד, כולם הניחו את המשקעים בצד ויצאו ליהנות ממיטב הפעילויות החינמיות שההפקה סידרה להם. אווירת סוף הקורס עשתה פלאים לרומנטיקה ואנחנו קיבלנו את פסטיבל הנשיקות של כל הזוגות שאנחנו לא רוצים לראות מתנשקים. מצוקית ודודו ועד שרונה וליאור, כולם ממש ניסו לשכנע אותנו ובעיקר את עצמם שבכל זאת יש ביניהם שבריר של כימיה ומשיכה.
בהדגמה יפה של מה שקורה כשמנמיכים ציפיות, שרונה עפה על חמש דקות השיחה מליל אמש והתפייטה על הפתיחות והקרבה שהביאו ארבעת המשפטים שהוחלפו ביניהם. ליאור באמת נפתח בעקבות השיחה, כלומר פתח את ארגז המטאפורות שלו ומצא שם את מה שעמד לו מול העיניים. שרונה היא כמו הכינרת, לא כי זה הדבר הראשון שעלה לו בראש, אלא בגלל שהיא שקטה על פני השטח אבל זרמיה סוערים מתחתיהם. דימוי יפה וממש לא מתאים לכל בנאדם בעולם. ובירושלים הקדושה, גם יוגב התפייט ואמר שבת אל היא אשת חיל, תואר שהוא נאלץ לקחת מאמו ולהעביר אליה. לא יודע אם הייתי מרחיק לכת וקורא לבת אל אשת חיל, אבל לזכותה ייאמר שהיא באמת נוסעת יפה מאוד על הסגווי.
צוקית, כפרה עליה, חטפה כמה כאפות אתמול וכבר מילאה מצברים וחזרה לעצמה. גם מצב הרוח של דודו השתפר פלאים, במיוחד לאחר שהתוודע לקונספט של אלבום חתונה, שכולל (הפלא ופלא) יותר מתמונה אחת. מה הם עוד ימציאו אלה? אז האלבום אכן קירב אותם קצת והם מאוד שמחו לראות תמונות של ההורים, אבל עם הפצצה שצוקית הפילה עדיין קשה לי להתמודד. היא הסתכלה על החיוכים העצומים שפיזרה בחתונה ואמרה שזה היה היום המאושר בחייה עד כה. אוקיי מה? אני בעד לקפוץ להרפתקה ולזרום עם ההתרגשות, אבל אם רגע השיא של כל חייך היה לפגוש את החיוך הנבוך של דודו מתחת לחופה, אני לא מבין מה בדיוק עשית בכל שאר החיים. היא המשיכה עם הקו הנלהב וכתבה על הגב של דודו בבוץ "בעלי הנסיך", אולי בתקווה שהמשאלה תהפוך למציאות. גם דודו התקרב לצוקית, ועכשיו הוא מרגיש נוח לעשות איתה קידוש. זה מהמם ומקסים, מסורת והכל, אבל באמת צוקית - היום המאושר בחייך?
אלון פתח את היום בשקט ורוגע, יושב לבדו לשולחן הענק ומעלעל באלבום החתונה. אני לא חושב שראינו אותו רגוע ומאושר כמו באותם רגעים קטנים של שקט, עובר בין התמונות ונזכר בהתרגשות של אותו לילה. לבסוף הוא הבין שכדאי להראות גם לדקלה את האלבום, ויחד עם שנת לילה טובה, זה כל מה שהיא הייתה צריכה כדי להחליף דיסקט ולהתחיל ליהנות מהיום האחרון. אלון כמובן שמח שהאלבום סגר לו את הפינה עם דקלה, ופינה להם את הזמן לצאת לפעילויות נוספות על חשבון ההפקה. דקלה נראתה שוב מאושרת לרגע, אבל הסבירה בפיכחון שהיא עוד צריכה לחשוב על הכל. אלון לא הראה סימנים לכך, אבל אני חושב שהוא כבר החליט לוותר על התענוג שבהמשך הקשר. אם כבר קודם הרגשנו שהוא לא מתכוון להמשיך, "טיפול השתיקה" שקיבל יום לפני היה באמת דרמה אחת יותר מדי. זה ניכר שהוא החליט לשחרר, נחוש בדעתו ליהנות כמה שיותר ולסבול כמה שפחות עד הסיום. הוא פחות עסוק בשאלות על העתיד המשותף, אולי כי הוא לא מאמין בעתיד כזה.
אורטל שוב ניסתה לשכנע אותנו שעידו ממש גרוע, ועשתה זאת שוב בצורה שלא הוציאה אותה טוב. היא החליטה שיש איזה עומק פיוטי בגלישת ווייק-סרף, כי צריך ללמוד לשחרר. כשעידו התקשה להשתלט על העניין היא הסבירה שיש לו בעיה לשחרר, כאילו באמת יש קשר בין הדברים, והסבירה שזה "הנושא המרכזי". בהמשך היא הוסיפה שזה אכזב אותה, ושזה ההבדל ביניהם - שהוא לא חייכן כמוה. נניח לכך שחיוך לא עלה על שפתיה כבר יותר מחודש, מה שהכי מדהים אותי זה איך היא מחליפה כל פעם את "הבעיה של עידו", גם אם הבעיות סותרות לחלוטין.
קודם הם היו דומים מדי, עכשיו הם שונים מדי, קודם הוא היה פתוח מדי, עכשיו הוא סגור מדי, קודם הוא לא החזיק אותה חזק כמו שהיא צריכה, עכשיו הוא לא יודע לשחרר. זה לא ניתוח אמיתי של המצב שלה, זה מחולל קלישאות אקראי שמטרתו היחידה היא להעביר את האשמה לעידו. אבל לעידו כבר ממש לא אכפת מה אורטל חושבת עליו. הוא כבר עבר את שלב הפגיעה ועכשיו הוא מסתכל עליה ורואה סתם בחורה מעפנה. היא "מרימה את הגג" עם הידיים ונוזפת בו שהוא לא נהנה מספיק, ותגובתו הראויה: "תניחי לי לנפשי". אין לו כוח אליה, הוא לא מחבב אותה וכבר לא נראה שהוא מרגיש שפספס איזו מציאה גדולה. בניסיון אחרון להנפיץ איזשהו הסבר על התהליך שעברה, היא עלעלה באלבום לבדה ודיברה על כך שלמדה דברים. איך הולכת האמרה: מה שלא עובד - מלמד.
גם שירי ולירן למדו. את רזי האהבה. טוב סתם, רק היו קצת נגיעות וכאלה (מיוזמתה!). זה כמובן הספיק ללירן כדי להגזים ולקנות לה משקפי שמש יקרים מדי, אבל זה בדיוק למה אנחנו אוהבים את חלת הדבש הקירחת שלנו. שירי שנאה את תמונות החתונה שלה, והזכירה לנו שוב כמה הזוי זה שאישה כל כך ביישנית הלכה להתחתן בטלוויזיה. היא דפדפה מהר ולירן נעלב ולקח לעצמו את האלבום. הוא עף על התמונות והיא נזכרה בתחושות הקשות מהחתונה, ברצון שלה לברוח ובכך שלא רצתה אותו.
לירן נעלב מהתגובה של שירי, לקח כוס יין וקם להביט לאופק בסגנון היפים והאמיצים. אבל מה שהיה יפה ברגע הזה היה ששירי דאגה ונלחצה מרגשותיו של לירן, ולא הייתה עסוקה רק ברגשות שלה. היא דואגת למה שיקרה כשהוא יראה את התכנית וישמע מה אמרה עליו, מפחדת שלא תהיה דרך חזרה, בוכה מהמחשבה שהוא ייפגע. פעם ראשונה ראינו את שירי נלחצת לא מהקרבה, אלא מהמחשבה שהיא תאבד אותה. עם כל ההצהרות של שאר הזוגות על למידה ותהליכים, מי היה מאמין שבסוף דווקא שירי - שרצתה לברוח מהחופה, שהעמידה כל כך הרבה מכשולים והתנגדויות - היא זאת שעברה את השינוי הכי עמוק.