אוקיי, נתחיל מהסוף. רגע לפני החופה, עדי החליטה לעצור את הכל, ובזמן שהחתן וכל האורחים עומדים ומחכים לה, היא נשארה בקראוון והרהרה לה על מהות החיים ואותנטיות של הבחירות שלה, מאיימת לדפוק ברז לכל החתונה המושקעת. סליחה, גברת עדי, אבל מה נראה לך? עם כל הכבוד לתחושות הפנימיות שלך, באנו לפה כדי לראות חתונה ממבט ראשון, לא לשמוע על הלבטים הקיומיים שלך. ואם כבר החלטת לוותר על ההרפתקה ולזרוק לפח את ההתאמה הקפדנית שעברת, לא היית יכולה לעשות את זה קודם?
אני מכבד את האישיות העצמאית והמרדנית שלה, אבל עיתוי ההחלטה וביטול רגשותיו של תומר - אותו היא עדיין לא מכירה (אבל זה לא משנה!) - מריח מאטימות רגשית וחוסר התחשבות. זה נהדר שהיא מוכנה לזרוק את עצמה לתוך חוויות חדשות וללכת עם הבטן שלה, אבל אם היא באמת מתכוונת להתחיל את המסע הזה, כדאי שתזכור שיש שם עוד בנאדם שצועד לצידה, גם אם היא עדיין לא מכירה אותו.
אבל בואו נחזור להתחלה, לרגעים התמימים לפני שעדי איימה לחרב את יסודות התכנית עם הלבטים שלה. ברגע הראשון השילוב בין תומר ועדי נראה מעט מוזר, מה למושבניקית כתומת השיער וחובבת החיות ולאביר השקיפות הפרלמנטרית מתל אביב. ההתאמה על בסיס העובדה ששניהם אקטיביסטים בתחומים שונים לא נראתה מבטיחה במיוחד, אבל מהר מאוד גילינו שגם בתוך תומר מסתתר ילד טבע חולמני ושלוך שלובש סנדלים ולא מציית לכללים השטחיים של החברה, או משהו בסגנון. בקיצור, שניהם לא אוהבים להתלבש יפה, ונראה לי שזה אומר שהם יכולים להתאים.
אחרי שהתבשרו על חתונתם, עדי הסבירה לאמה שהיא נמצאת במקום אחר בחיים - לא במקום של פחד, שבו את סקפטית ורואה שחורות, אלא במקום שבו היא שלמה עם עצמה והולכת להתחתן עם מישהו שהיא לא מכירה. ממקומה החדש בחיים, עדי הלכה לבחור לה שמלת כלה, אבל לא סתם שמלת כלה קונבציונלית כמו שכל האנשים הקונבנציונליים לובשים, אלא אוברול כחול שאין לא שום קשר לשמלת כלה. מול עיניה המזועזעות של אחותה, היא מדדה כל בגד בחנות שאינו שמלת כלה, עד שנחתה על שמלת זהב שנגנבה מהסיוטים של דיאנה רוס. למזלנו, עד שהגיעה החתונה היא הואילה בטובה לשים על עצמה משהו לבן, גם אם לא בטוח שמישהו יזכה לראות את זה. תומר מצידו לא עשה בעיות, והלך על חליפה משעממת.
בעוד עדי הלכה להכתים את השיער שלה עוד קצת, תומר פגש את יהודה גליק שהסביר לו איך קונים בחורה, ומשם להפגנה בפתח תקווה לפגוש את חברו הטוב, אלדד יניב. כאביר חופש ביטוי אחד לרעהו, יניב התפייט על הסולידריות שתומר מפגין בחתונתו, כי "יש חרדים שזה החיים שלהם". בעודם מהרהרים באיחוד העם שהחתונה הזאת הולכת להביא, הומלס זקן התחיל להתקרב אליהם בצעדים מאיימים. אה סליחה, זה היה רני בלייר. בקיצור, הוא הולך להציל את המדינה, היא הולכת להציל את החיות, אנחנו לא יודעים אם תהיה חתונה או לא, אבל כולם מאוד אצילי נפש ואידיאליסטים. כל שנותר כעת זה לייחל שהם ישכילו לקחת קצת מהמסירות והאהבה שהם מעניקים למדינה ולבעלי החיים, ולנתב אותה אל בן הזוג שעמלנו כל כך קשה להתאים להם.
ומהזוג האקטיביסטי אל הזוג המתוקיסטי. טל ואחווה התעוררו לבוקר ראשון של חיי נישואים, כשברור למדי שהם שכבו בלילה, וברור לא פחות שאין להם על מה לדבר. אז מה עושים כשאין על מה לדבר והאינטימיות עם אדם כמעט זר עדיין מרגישה לא נוחה? קוראים אחד לשני אשתי ובעלי ומדברים על כמה מוזר זה שהם נשואים בלי להכיר, אלא מה. מזל שיש ירח דבש ופעילויות משותפות כדי לשבור את הקרח. גם אם מזג האוויר החורפי הרס את הווקאנס בריביירה, הם עדיין יכולים לקפוא מקור בטיול הררי ולבהות בנוף שהם לא יכולים לראות מבעד לערפל.
גם בלי הקור, ירח הדבש זימן סדקים ראשונים בזוגיות הטרייה. קודם כל, אחווה לא רוצה לשנות את שם המשפחה לזה של טל, היא אפילו לא ממש זוכרת מה הוא היה (כוכיבה? כוכאבו?). למרות שניסתה להרגיע את טל ש"זה לא עניין פמיניסטי", הוא לא קיבל בעין יפה את העצמאות שאשתו הטרייה מפגינה, והסביר לה שיש לה אח שיישא את שם משפחתה, אז הכל טוב.
גם בסוגיית השופינג טל היה נחרץ, וסרב בכל תוקף להיכנס ולו לחנות אחת. אם ביטול שם משפחתה עוד היה בסדר, אחרי שמנע ממנה לעשות את השופינג שכל כך רצתה, נראה שאחווה מתחילה ממש להתעצבן. בהמשך לתיאום הציפיות המרוגז, היא עימתה אותו עם העובדה שהתבאס על הגיל שלה ורף חוסר הנוחות עלה לגבהים שלא הכרנו מהזוג. בין כל החיכוכים והמבוכה, לפחות בדבר אחד הם כבר התנהגו כמו זוג נשוי אמיתי - שניהם היו תקועים בטלפון חצי מהזמן.
המתיחות הגיעה לשיא כשאחווה התבשרה שהיא הולכת לגור אצל המשפחה בחיפה. למרות שטל ניסה להרגיע אותה שהנסיעה לתל אביב כל בוקר לא כל כך נוראית, נראה שאחווה מאוד חוששת מהגלות בצפון הרחוק, ועוד יותר מהשהות הכפויה בבית של ההורים. גם אם הצליחו לבסוף להגיע לפשרה, לא ברור למה אחווה היא זאת שתמיד צריכה לקחת צעד אחורה. אני יודע שהיא רצתה גבר של פעם, אבל לא נראה לי שהיא תצליח לספוג עוד הרבה פקודות והצבת עובדות מהבעל החדש שהיא כמעט לא מכירה.
אם חשבנו שחוסר הקונבנציונליות של עדי איים לפגוע בהתנהלותה התקינה של התכנית, השמרנות המכעיסה של טל מאיימת לפגוע במשהו חשוב בהרבה - הלב המתוק של אחווה. אך למרות הסימנים המדאיגים ולמרות המהמורות הקטנות בדרך, אני לא ממהר לחרוץ את דינו. זה חמוד מאוד שהוא מגונן על אחווה ודואג לה, אבל אם הוא ימשיך לחלק לה פקודות, גם העיניים הכי כחולות בעולם לא יעזרו לו. בכל זאת, עברנו את הגיל שבו עיניים כחולות מסנוורות או מספיקות לנו. כמו שעדי הייתה אומרת, אנחנו כבר לא במקום הזה.
TVbee בפייסבוק