אין, ולא היה, ולא יהיה פרק כיפי ומספק כמו פרק האיחוד. אחרי שבשבוע שעבר השבטים קיבלו הוראה להוריד את הבאפים שלהם ולעזוב את השבטים שלהם, אבל לא הגענו למעמד ההצבעה – הפרק השמיני (והשביעי למניין האמריקאי) עשה את העבודה, וסוף כל סוף קיבלנו מועצת שבט ראשונה של השבט המאוחד – שהייתה גם מועצת השבט הראשונה של מי שהיו בשבט הכחול. נעים מאוד, ברוכים הבאים למשחק, זה לא יאומן שאתם הולכים להיות מושבעים.

אחרי הקליף-האנגר של הפרק הקודם, בו לא בישרו לנו אם אריקה הולכת "לחזור בזמן" ולשנות את תוצאות ההצבעה האחרונה, גילינו – למרבה התדהמה והפליאה וההלם והתמיהה וההפתעה – שהיא בחרה לנפץ את שעון החול ולהפוך את עצמה לחסינה מהדחה. המשמעות הייתה כי ששת האנשים שהיו בטוחים כי הם חסינים הפכו פתאום למועמדים להדחה. הם השתתפו במשימת החסינות בה ריקארד ניצח והבטיח לעצמו מקום בשבט המאוחד.

כולם חזרו למחנה, ולא באמת כעסו על הבחירה של אריקה, כי זו הייתה אכן הגיונית לחלוטין. מה שכן, הם התעצבנו – ובצדק – על ההפקה שיצרה את הטוויסט המטומטם הזה. וזה הזמן להגיד, רשמית, קבל עם ועדה: הבנו שהקורונה נתנה לכם קצת זמן לחשוב על המשחק מחדש ולעצב אותו בדרך אחרת. הבנו שאתם הבנתם שתצטרכו טוויסטים חדשים כדי להשאיר את המשחק חי ונושם ומתפתח. אבל, בחיאת רבאק. אחד הדברים הכי טובים ב"הישרדות" הוא שמילה של המנחה היא מילה. ג'ף אומר שתקבל אוכל או פרס? זה יקרה. ג'ף מבטיח שאתה תזכה לראות את היום הבא במשחק? אתה יכול להיות סמוך ובטוח כי זה מה שיקרה. ועכשיו זה נשבר.

העובדה כי ג'ף הבטיח לחבורת שורדים כי הם חסינים, בדוק-חתום-סגור, ואז לקח את זה מהם – זו הפרה בוטה של החוזה הקדוש שנוצר בין ההפקה למתמודדים. הטוויסטים יכולים, וצריכים, להיות יצירתיים יותר, ולא צריך שזה יבוא על חשבון המתמודדים. דני צדק במאת האחוזים כשהתעצבן על כך שהוא עכשיו מועמד להדחה. זה לא הוגן. על זה מבוסס כל האיזון העדין של המשחק: לכל שחקן יש קול אחד, וזהו. התפקיד שלכם הוא לעבוד עם זה ולהגיע ליום הבא. אם ניצחתם במשימה וקיבלתם פרס, והפרס המובטח הוא חסינות – זה גם צריך להיות המצב. אחרת למה בכלל להתאמץ?

אבל אחרי שקיבלנו, בלית ברירה, את מצב העניינים החדש – התחיל הכיף האמיתי. פרק של 45 דקות שכמעט כולו היה מוקדש לבריתות ואסטרטגיות ומשחקי כוחות. תגידו, יש יותר טוב מזה? הקבוצות התחלקו כך שליאנה נטשה את הספינה בשנייה שיכלה ועברה למחנה הכחולים פלוס שאן וריקארד, שקיבל אפס זמן מסך מהרגע שהם הגיעו למחנה. השבט הצהוב (לשעבר) התקבע כשלישייה חזקה, וכמיטב המסורת, אריקה והת'ר היו שתי הנשים הכי פחות מועילות, מעניינות או רלוונטיות בהיסטוריה של התכנית. אם ריקארד קיבל אפס זמן מסך, הן קיבלו ביחד מינוס עשר.

הברית החזקה נאלצה לטרגט את אווי, מפני שהיא הייתה המועמדת להדחה היחידה שלא הייתה חלק מהם. שלישיית הצהובים רצתה להסיט את האש ממנה והעדיפה להדיח את דשון החזק והפופולרי. (ויש רק דבר אחד שלא ברור לי: למה ליאנה ושאן לא דחפו להעיף מראש את אחד הכחולים ולמנוע מהם להיות רוב בלתי מנוצח? למה הן זרמו עם התכנית על אווי?). כמות היתרונות הייתה מטורפת: קולות כפולים, אלילי חסינות, מאוד קשה לעקוב אחרי כל המשתנים. מה שהיה בטוח הוא שהיתרון הכי חזק נמצא ביד של ליאנה: יתרון ה"ידע הוא כוח", שמאפשר לה לקחת איזה יתרון אחר שתרצה מאדם אחר.

בגלל ששאן פישלה בפרק הקודם וחשפה בטעות בפני טיפאני כי לליאנה יש יתרון, ובעיקר בגלל שליאנה לא הייתה מספיק חדה כדי לשקר לטיפאני שיש לה יתרון אחר לגמרי (מה הבעיה לספר שקיבלת קול כפול? לא הבנתי) – השמועה על היתרון של ליאנה החלה לרוץ בשבט. בשלב הזה היה ברור: אם זאנדר רוצה להשתמש באליל החסינות שלו כדי להגן על אווי, הוא לא יכול להישאר אצלו, כי אחרת ליאנה תיקח אותו ממנו.

ליאנה הלכה "לרגל" אצל האויב, וכשאני אומרת לרגל אני מתכוונת כמובן ל"לשחק ממש גרוע ולהיות שקופה לגמרי בכוונות שלך". זה היה כל כך מביך לצפייה. אפילו תפקיד בהצגת סוף כיתה ו' לא הייתי נותנת לה. היה ניכר שהשלושה מריחים את התרמית מקילומטרים, ומבינים כי יצטרכו לשקר לה כדי שתבזבז את היתרון שלה.

ולכן כל כך הופתעתי כשבמהלך מועצת השבט זאנדר סיפר כי אליל החסינות בידיו והראה אותו לכל דורש. תפסתי את הראש ולא האמנתי: כמה מטומטם אתה יכול להיות?! אתה הרי יודע שהיתרון אצלה! ואז ליאנה ניצלה את המומנטום, ביקשה להשתמש ביתרון שלה, ושאלה את זאנדר אם יש בידיו אליל חסינות. "לא" הוא ענה בשלוות נפש, "אבל את יכולה לקבל את המזויף הזה". וואו, כמעט צרחתי. היה כל כך מספק לראות את האנדרדוג שמצליח להתל בליאנה הזחוחה, ולהוכיח בדיוק למה ידע הוא כוח. זו הייתה חגיגה לעיניים וללב.

אז כולם הבינו שזה הזמן המדויק לשנות תוכניות, כי אחרת דשון ימצא את עצמו מחוץ למשחק. ואז הכאוס התחיל: הברית הגדולה החליטה לחלק את הקולות, כולל הקול הכפול של דשון, בין אווי ובין סידני – דם מדמם. הברית המשולשת המשיכה להתמקד בדשון, וסידני ניסתה את המוצא האחרון: היא ויתרה על הקול שלה בשביל לנסות לקבל חסינות דרך ה"ירייה באפלה". המזל לא היה לצידה והיא לא זכתה בחסינות. במקביל, זאנדר התכוון להשתמש באליל החסינות שלו כדי להציל את אווי, אבל ברגע האחרון השכיל להבין כי הם פיצלו את הקולות ולאווי יש סיכוי טוב להישאר במשחק גם בלי השימוש באליל. ברגע האחרון הוא הורה לטיפאני שלא להגן על אווי. אלה היו רגעים מותחים מאוד, אבל זאנדר שיחק אותה והתגלה בתור גיבור הערב כשמי שהלכה הביתה הייתה סידני. וזה מזל גדול, כי אווי שחקנית טובה מדי בשביל להיפרד ממנה כל כך מוקדם.