זה שבוע 22, ואנחנו כבר בחצי הדרך – גם של ההיריון, וגם של "גוף שלישי". אצל חן מתחילים לראות בטן, אבל היא עוד לא מאוד בולטת, שום דבר שמעיל רחב לא יכול להסתיר. הזמן עובר, והיחסים בין השלישייה רק מסתבכים; הקשר של אלי ועידו נפרם אט-אט, חן ועידו מעלים שלב ביחסים, והצלע השלישית של המשולש נמצאת בנתק מוחלט גם מבעלה וגם מהפונדקאית שלה. אלי כנראה הגזימה עם הדרישות, או לפחות ככה חן רואה את זה, אז היא מחליטה לסנן אותה. לעידו היא דווקא עונה תיק-תק.
במקום לתת לחן שתי כאפות (מטאפוריות) ולנזוף בה על כך שהיא מסננת את אשתו ומה לעזאזל היא חושבת שהיא עושה, עידו בוחר להמשיך לשמש כמתווך. כשהוא מתקשר לחן בעצמו כדי לנסות ולהבין האם היא באמת מסננת את אלי - ומגלה שזה בדיוק המצב - הוא לא מסביר לה שזה לא עובד ככה, ושעם כל הכבוד, אלי לא עשתה שום דבר שמצדיק שיתייחסו אליה ככה. לא. עידו בוחר להיות השוטר הטוב, ורק מעביר מסרים מהשוטרת הרעה שמזכירה לחן לקחת אנטיביוטיקה.
לעומת חן, שמשחקת אותה ראש הכי קטן שאפשר, אלי מתעלה על עצמה. בכאב לב גדול היא מסבירה לעידו שכואב לה, אבל שהיא התגברה על זה; היא הגיעה למסקנה שמה שטוב לחן מקובל עליה. גם אם מה שטוב לה זה המרחק. מעכשיו עידו הוא זה שיתנהל מול חן, יתאם מולה טיפולים ובדיקות ויעביר לה ויטמינים. עידו מקבל את הגזרה. הוא ממשיך לאכול מארוחת הערב שלו בשקט לצד אלי, שהכינה קציצות (אני מקווה שהן צמחוניות).
צריך להגיד: בריקאפים של הפרקים הקודמים לא חסכתי בביקורת על אלי, שבאמת הייתה קצת חסרת התחשבות, אבל צריך לומר שגם חן רחוקה מלהתנהג בצורה מושלמת. חן החליטה לשמש כפונדקאית, וחלק בלתי נפרד מהעסק הזה הוא להקדיש את גופך למען המטרה; זה אומר להסכים לגדל עובר בתוכך ולהגיע לפגישות עם הרופא - את שני אלה חן מקיימת במלואם - אבל לא פחות מכך, לקחת את הוויטמינים הנדרשים ו, ובכן, *לא לעשן*. וגם לא לשתות קפה או אלכוהול וכל שאר הדברים שהריוניות נמנעות מהם. זו לא דרישה מוגזמת, זה א'-ב', וזה מה שחן נרשמה אליו. חן לא מצליחה להיפטר מההרגלים הרעים שלה, וזה אולי אנושי להפליא, אבל בכנות – לא נראה שהיא אפילו מנסה.
הדמעות נקוות בזווית העין
בחזרה לפרק. חן, שמתייחסת לעולם כאילו הוא חייב לה משהו, עוקפת בתור בקופת החולים בגסות מזעזעת. למזלה, היא עוקפת בחור נאה בשם בן פרנקו. וכשמישהו מוצג בשמו המלא בסדרה קצרה שכזו, שאין בה ריבוי דמויות, ברור לגמרי שזו לא תהיה הפעם האחרונה שבה נשמע עליו. האחות מבהירה לחן שהיא הייתה צריכה לצום, וחן - שכבר חמה על אלי - מאשימה אותה בכך שהיא כבר גרמה לה לבזבז יום שלם. מזל שיש את בן פרנקו שיגלה לה ולנו שאלי דווקא תזכרה את חן על הצום, וחן היא זו שנהגה בחוסר אחריות. גם האחות מחזקת את אלי ואת "היסטריית" הבדיקות שלה. אין ספק שחן צריכה להסתכל במראה.
ואגב חוסר התחשבות, הגיע הזמן להכיר את אמא של אלי. בניגוד לרוני אחותה - שאמנם התנהגה בעבר בצורה לא רגישה לגבי הקושי של אלי להרות, אבל קלטה את זה תוך רגע והתנצלה - האמא של השתיים ממש לא ניחנה באותן יכולות הבחנה ואכפתיות. בילוי יום ההולדת של רוני במוזיאון תל אביב מידרדר מדחי אל דחי, והאם, שלא מפסיקה להתסיס ולעקוץ את אלי בלי שום סיבה, זורקת את האשמה דווקא על בתה. אז אלי מחבבת את פסל המזרקה של סיגלית לנדאו, מה קרה? לא ברור איזה שד נכנס בה, אבל האמא לא עוצרת שם, וממשיכה להעכיר את האווירה כשהיא מסבירה לבתה שהיא בעצם לא בהיריון, מתעלמת לחלוטין מהדמעות שנקוות בזווית עיניה.
יש עוד כמה דברים בחיים חוץ מאשר ההיריון. לא הרבה, אבל יש. העורכת הספרותית יוצאת ממשרדה הממוזג לעבודה בשטח, ומבקרת את תומר חמו על סט הצילומים שלו. תומר משתף את אלי בהתקדמות האחרונה בספרו. הוא מקריא לה קטעים יפים מהספר המתהווה, סוף סוף הוא מסכים להיות פגיע ולחשוף חולשות, ואלי מתרגשת בכנות. נראה שזו הפעם הראשונה בפרק הזה שבכלל עולה לה חיוך על הפנים. ובכל זאת, כשתומר מנסה לשכנע אותה להישאר איתו עד הערב, היא דוחה את ההצעה. "אבל אמרו לי שאת רק שלי", הוא מפציר, ולמעשה מודה בכך שהוא רגיל לזה שהכל מגיע לו, שכולם סרים למרותו. אמנם הפרק האחרון שכתב הוא על כישלון, אבל זה שתומר חווה כישלון פעם-פעמיים בחייו לא אומר שהוא רגיל לשמוע "לא". מזל שיש את אלי, שתזכיר לו.
ואחרי המפגש הזה, היום של אלי – שכבר הפך לקצת חיובי יותר – מידרדר שוב. אלי החליטה להגיע למפגש של נשים הריוניות אצל אחותה שהזמינה אותה, אבל המקום שאמור להיות סביבה מכילה ותומכת הופך עוין ברגע. בסצנה יפהפייה, שהיא בין תצוגות המשחק היפות ביותר שרותם סלע נתנה עד היום, אלי מספרת לנשים באחרות על ילדותה בבית הילדים הקיבוצי. בהקשר הזה היא מסבירה שכרגע, לצערה, היא לא יכולה להתקרב אל התינוק שלה, כי הפונדקאית לא מאפשרת. רננה, מנחת הסדנה, לא מאמינה למשמע אוזניה ומעבירה ביקורת אכזרית על זה שאלי לא הופכת את העולם כדי להיות עם חן והבטן. רננה הפריבילגית, שמצליחה להיכנס להיריון, לא מבינה איזו מערכת יחסים עדינה נטווית שם; כמה שום דבר הוא לא מובן מאליו. ואלי, שהיא המבקרת הגדולה ביותר של עצמה, שגם ככה חושבת על עצמה דברים גרועים בהרבה מאלה שהיא שומעת מרננה - לא נותנת למילים המנותקות לחלוף בלי תגובה הולמת. היא מתפרצת על המנחה ויוצאת במחאה. אבל הדברים של רננה הרעה כן מצליחים לחדור את השריון.
ואז בלגן
רגע לפני כל זה, הערב הפנוי של חן מתפתח לכיוון מעניין. כמו שבן פרנקו צפה, היא מתחרטת על שדחתה אותו, ושולחת לו הודעה באינסטגרם. לא עוברות שתי שניות עד שהוא עושה את הדבר הבומרי ביותר: להתקשר אליה. בשיחה. כן, כמו לפני שני עשורים. חן ובן יושבים לדרינק, והכימיה שם לא מתפוצצת, אבל חן מעוניינת בלילה של כיף והיא לא תיתן לשום דבר לעצור אותה. זאת אומרת, לשום דבר מלבד הגוף שלה עצמה: כשהעניינים ביניהם מתחילים להתחמם, התכווצויות איומות מחייבות אותה לעצור הכל. בן, שעד עכשיו היה מעוניין בה לכאורה, אפילו לא טורח לעזור. חן רצתה להרגיש נחשקת שוב על ידי גבר, אבל אז הבינה שבן לא ייתן לה את מה שהיא באמת צריכה: להיות נאהבת. בלית ברירה, וכשהיא מתפתלת מכאבים, חן פונה לאדם היחיד שיש לה בעולם כרגע, לאדם היחיד שלתפיסתה יכול לאהוב אותה עכשיו: עידו.
אז בניגוד לדייט המעפן שבקושי מזמין מונית, מגיעה האנטיתזה בדמות עידו, שהוזעק לעזרה ומגיע אל חן במסירות ובריצה. חן צריכה לחפש מישהו שיתנהג אליה בדיוק ככה. ההתכווצויות מפסיקות, וחן משכנעת את עידו שהכל סבבה לגמרי, לא צריך מוקד. עידו הנגרר מסכים ולא מהווה שום אופוזיציה. במקום דייט עם בן פרנקו, חן מייצרת לעצמה דייט עם עידו; הם אוכלים שווארמה וגלידה, מסתובבים בעיר, מדברים על העבר ומפלרטטים בעדינות שיא. "אסור לי לסמוך יותר על אף גבר – חוץ ממך", חן אומרת ואז קולטת מה היא אמרה. עידו לא מפסיק לשבור בריתות והסכמים שנחתמו בינו ובין אלי; בין אם זה לגלות לחן את השמות האופציונליים לילד, אלה שהם החליטו שלא מגלים לאף אחד בעולם, ובין אם זה לאפשר לחן לעשן עוד סיגריה, למרות שהיא הבטיחה שתסיים עם ההרגל המגונה הזה בסוף הטריימסטר הראשון.
אז בינתיים עידו הוא זה שמפר לרוב את ההסכמים הזוגיים השונים, אבל בסוף הפרק הרביעי, דווקא אלי היא הראשונה להפר את ההסכם המשמעותי ביותר - ברית הנישואים. לאורך הפרק אלי הרגישה שהיא תמיד נשארת בחוץ, שהיא לא שייכת ולא רצויה בשום מקום, אבל יותר מזה: שאף אחד לא *באמת* מבין אותה עכשיו. שאף אחד לא רואה אותה. חוץ מתומר חמו. חוץ ממנו, כולם חושבים שהיא קפוצה ומעצבנת, והאמת, היא הופכת להיות די קפוצה ומעצבנת לפעמים. אבל תומר מוציא ממנה גרסה אחרת שלה. היא מרשה לעצמה להיות שטותניקית ופגיעה.
"תעשי בלגן", הוא אומר לה כשהיא באה לבכות על הכתף שלו, וברגע של חולשה היא מנשקת אותו. זה אקט שנעשה מתוך משיכה ברורה, אבל גם מתוך תסכול עמוק (וזה עוד בלי שאלי יודעת על העישון ואלף העלמות העין של עידו). אבל לא החטאים של הקרובים לאלי ולא הסקרנות שלה מצדיקים את המעשה הזה. אלי חוצה קו אדום מהבהב – אבל בעולם שבו אין לה שליטה על כלום, אלי מנסה לקחת שליטה על גורלה. במקביל, היקום מאותת שמשהו כנראה באמת לא בסדר, כי אצל חן מתחדשות ההתכווצויות, והיא בכל זאת ממהרת למוקד. יש מצב שעידו היה צריך להקשיב לאלי.