לא בטוח שבאפל TV פלוס ישמחו מההשוואה הזאת למתחרה HBO. בכאן 11 כנראה שכן: פרק סיום העונה השנייה של "טהרן", עם ההבנה שאנחנו מתכנסים לקראת אירוע בסיכון גבוה שמרכז את כל הדמויות הראשיות בקאסט, הביא איתו ניחוחות ברורים של "החתונה האדומה" מ"משחקי הכס". זה לא אומר שהרמה זהה - סדרות רבות ניסו לשחזר את ההישג הטלוויזיוני ההוא, אבל רק לאחת יש את זכות הראשונים על הפורמט - ובכל זאת, קשה למצוא בישראל סדרות שיהיו מוכנות להיפטר מכל כך הרבה שחקנים בבת אחת, בטח כשמדובר בפרק סיום עונה ולא בפרק סיום סדרה, כמו שקרה ב"הבורר" (וסליחה על ספוילר בן 8 שנים).
חזרה להתחלה: הסדרה הישראלית עם ההפקה האמריקאית שמתרחשת באיראן וצולמה ביוון מתחילה בכלל כמו סרט טורקי - המון מלודרמה מלווה את הרגעים שאחרי מותו הלא מתוכנן של פיימן מהפרק הקודם, בלי שמישהו יעלה על דעתו שבמקרה לגמרי נמנע כאן אובדן גדול יותר. הבוס של פראז מגיע לזירת האירוע, אחרי שהבין (איכשהו) שפיימן לא מת בתאונה ושעלי לא התאבד, אבל הכפוף שלו לא לוקח את התיאוריות האלה ברצינות, כי הוא התחייב בפני שותפתו החדשה מרג'אן שלא לחשוף את האמת.
לא רחוק משם, גם לתמר יש תיאוריה מבוססת-משהו משלה - היא משוכנעת שמילאד הרג את את פיימן בגלל שהיה לו קראש עליה. אין לנו דרך לדעת אם זה נכון (סביר להניח שלא), אבל המתח בין בני הזוג היה נוכח לכל אורך העונה. מרג'אן מתערבת באמצע, לוקחת את האחריות על עצמה, ופראז מצטרף לפגישת קבינט מרובעת. למרות ההבטחות לחלץ אותו ואת נאהיד מטהרן, פראז לא רגוע, והוא מציע *עוד* כיוון לפעולה: להתנקש בחייו של מוחמדי במהלך הלוויתו של פיימן. לתמר, מילאד ומרג'אן אין ברירה אלא לזרום עם ההצעה, וכשהאחרונה מעדכנת את ראשת המוסד יוליה מגן בשביל לקבל אישור פורמלי, יוליה לא שקטה. מרג'אן ניצלה יותר מדי הזדמנויות לדעתה, והיא חושבת שזה הזמן שהחבורה תתחפף מאיראן. מרג'אן מנתקת, משקרת, ומודיעה לאחרים שקיבלו אור ירוק לפעולה.
בכניסה להלוויה תמר לא עוברת סלקציה, והנציג של משמרות המהפכה שאמון על אבטחת האירוע (שהוא, נכון מאוד, פראז) מסדר אותה. במוסד מגלים על מה שקורה, ויוליה מעלה את רמת האיום נגד מרג'אן: או שכולם יתפנו עכשיו, או שהמוסד יחסל אותם. "אני אדאג שכל ילד באיראן יכיר את השם מונתאזמי. המורשת של הבעל שלך תהיה קשורה לבוגדת הכי ידועה בתולדות איראן", היא מודיעה לה, "תפסיקו עכשיו, ואולי - אולי! - ניתן לך לצאת מאיראן בחיים". בפנים, תמר נתקלת בואהיד, שמתחיל לחשוד בה ובקשר שלה לכל הצרות שקרו לו, והבוס של פראז מעדכן אותו שנמצא רכיב חשוד על הרכב של פיימן. אבל פרק סיום עונה זה פרק סיום עונה, ולאף תסריטאי אין זמן להתעכב על זוטות, אז פראז מטפל במשברים האלה תוך רגע.
כשמרג'אן נכנסת לאירוע, כבר לא באמת ברור מי נגד מי ומה המטרות שלה - או שהיא באה לעזור לתמר או שהיא באה להעיף אותה משם. האפשרות השנייה היא הנכונה, אבל מרג'אן איבדה את יכולת המינוף שהייתה לה. בלית ברירה היא מודיעה לתמר שאם היא לא תברח המוסד יתנקש בחייו של מילאד, ועל הדרך שולחת אותה להרוג את פראז עם הרעל שיועד לראש משמרות המהפכה. פראז מבין שזה מה שעומד לקרות, מאיים להרוג את תמר בעצמו, ופלאן בי יוצאת לדרך: תמר מנטרלת את אמיר ונמלטת עם מילאד.
במקביל, נראה שנאהיד חוזרת לימיה החלשים יותר, ומרג'אן שוב עוטה את חיג'אב המטפלת המרגיעה ואומרת לה לנשום. רק שנאהיד - בטוויסט יפה מאוד - מנצלת את החולשה של מרג'אן כדי להרעיל אותה למוות בשמו של פראז. "תנשמי", היא אומרת לה ברגעיה האחרונים. יצאה מלכה. תוך שנייה עוד טוויסט יוצא לדרך, ומניין הגופות של הפרק מזנק פעם נוספת: הטלפון של פיימן מופיע בשקית שפראז מסר למוחמדי, ומתפוצץ. "זוכר את דודה שלי, ארזו?", תמר אומרת בטלפון למוחמדי, בעוד רפרנס מובהק למשפחת לאניסטר, "היא מוסרת דרישת שלום".
בלי מרג'אן, בלי מוחמדי, בלי פיימן ובלי עלי, נראה ש"טהרן" בשלה לסגור את העונה עם הרבה פחות דמויות חיות מהמצופה. מילאד ותמר נמלטים, הפעם באמת, ותמר שולחת אותו לרכב שחיכה להם, שתוך שנייה עולה באש. התגובה שלה לא מותירה מקום לספק - לא היה לה שמץ של מושג שזה מה שצפוי לקרות למילאד. היא לא שלחה אותו לשום מלכודת. עכשיו היא שוב לבד, עדיין בטהרן, ועם תובנה אחת חדשה: המוסד החליט לחסל אותה.
תגידו מה שתגידו - ויש הרבה מה להגיד, גם לרעה - אבל "טהרן" יודעת לסגור עונה. לא בטוח שאלה החומרים שמהם עשויה דרמת זוכת אמי שאיננו "אמי בינלאומי", רק שעבור הקהל הישראלי מדובר בעליית מדרגה מכל הפקה מקומית שנראתה אי פעם. ואם אכן מילאד סיים את חייו, מדובר בדמי רצינות משמעותיים מאוד מההפקה: אין לה שום בעיה לחסל שני שליש מהקאסט בפרק אחד, ולצאת לדרך לעונה שלישית כשבתמונה נשארים רק תמר ופראז. זה לא "משחקי הכס", אבל זה אולי הדבר הכי קרוב אליה שנקבל כאן.
השחקנית המצטיינת: גם אם זה לא היה הפרק הכי מוצלח שלה, זה היה הפרק האחרון שלה - וצריך להודות לגלן קלוז על כל רגע במחיצתה, כי היא הייתה הג'וקר האמיתי של העונה. ולחשוב שפעם מיסטר ביג ב"איש חשוב מאוד" עורר כאן את אותה רמת עניין.
האובדן הכי קשה: לא מאוד מפתיע לגלות שהסיבוב של מרג'אן היה לשמונה פרקים בלבד. כן מאכזב לדמיין את העונה הבאה בלי מילאד, למרות שהאהבה כלפיו היא בעיקר חסד נעורים מהעונה הראשונה.
הרגע הכי מופרך: כולם מתייחסים אל תמר בהלוויה כאל סמי-אלמנה של פיימן. הם נפגשו פעמיים בלחץ!
הימור לעונה הבאה: פראז ירוויח מההפקר ויעקוף את כל ההרוגים הטריים בדרך לתואר מפקד משמרות המהפכה. וכשזה מנוף הלחץ שיש לו, במוסד יכולים לשכוח משיתוף פעולה.