פרק 11 של הישרדות ייזכר לנצח (או ליממה הקרובה) כהרגע שבו שמחה סוף סוף הפכה משורדת פאסיבית לאחת שקובעת מהלכים. בפרק הקודם הייתה זו אורין שחוותה בדיוק את אותה הארה - אבל סיימה בהדחה. האם זה מה שצפוי לשמחה?
שווה רגע להרחיב על הדמות הזו, כי שמחה החצינה אמש בעיה שהרבה נשים מתמודדות איתה - ההסקה הטבעית שהיא נתפסת כחסרת יכולת או כמיותרת בעיני אחרים. תמיד רוצים אותה בצד, תמיד מתייחסים אליה כעול ותמיד מקטינים אותה. "אין לה הרבה שרירים, אבל יש לה שריר אחד גדול והוא המוח" כמו שאמר ג'וזי בספק מחמאה ספק העלבה. "אני סוחב אותה על הגב שלי", אמר עליה מישל מהשבט השני. "את ילדה גדולה", אומרת עליה אלכסה, כאילו ששמחה לא יודעת. "את פה בזכות ג'ובאני", אומרים עליה כולם. לכל אחד יש דעה על שמחה, ואף אחת מהן לא בדיוק מעצימה.
בפרק הזה, שמחה סוף סוף נתנה מיצג של כל התכונות שפועלות לטובתה, כמו היכולת לפייס את ג'ובאני אחרי שעשתה מהלך שפגע בו קשות. היא יודעת שהצד החזק שלה בא לידי ביטוי פחות במשימות ויותר במינגלינג, אז היא לא סתמה את הפה. כשאלכסה ומישל רבו על הפירות שקיבלו והאם לתת חלק מהפרס לשבט השני, שמחה היא זו שמעמידה אותם במקום ונותנת את המלה האחרונה - הפירות יחולקו. כשהיא מגיעה לבקתה עם נעמה ומגלה שהעסקה שמוצעת שם לא בדיוק לטובתה, היא מחכה עד שנעמה תתחייב להגן עליה עם פסלון חסינות ותעזור לה למצוא פסלון נוסף. וכששמחה חוזרת לשבט שלה וממציאה סיפור אחר על מה שקרה בבקתה, היא אומרת לאלכסה שבחרה לאפשר לשקד להצביע פעמיים במועצת השבטע הבאה במקום לתת לה, ולא מעניין אותה כמה ממורמרת היא תהיה בגלל זה (אולי כי אלכסה תמיד 100% ממורמרת בכל מקרה?). וכשזוארץ שואל את שמחה האם היא מתחרטת שפגעה בג'ובאני - ללא ידיעה שהם כבר השלימו - היא בוכה ומתייסרת. יש הרבה דרכים לשחק את המשחק הזה, ו"שמחה" היא אחת מהן.
אי אפשר לדעת עדיין אם תוצאות הבחירות של שמחה יהיו לטובתה, אבל נראה שעושה לה הרבה יותר טוב לקבל החלטות ולהכעיס, מאשר להיגרר ולרצות. מה שעניין בפרק הוא שבעוד ששמחה מתנהלת ככה זה מתקבל בשקט יחסי, אבל כשאלכסה עושה את אותו הדבר - היא הופכת לדמות שממשיכה לצבור הכי הרבה אויבים במשחק. פתאום אפילו מישל מתעצבן עליה.
אלכסה סיכמה במשפט את פתרון תעלומת האישיות הפאסיבית-אגרסיבית שלה: "אם אני לא אוהבת אותך, אתה תרגיש את זה בכל תא בגוף", היא אומרת לאייל. עכשיו, לגיטימי לא לאהוב את כולם, מה שלא ברור הוא למה חשוב לה שהאדם שהיא לא אוהבת ירגיש לא אהוב, ובצורה הכי קשה שאפשר. זאת גם הסיבה שרק היא התנגדה לחלוק את הפירות ממשימת הפרס עם השבט השני - מבחינתה הם חייבים לדעת שהיא שונאת אותם. אבל אלכסה שונאת עד העצם רק אנשים שהראו כלפיה סימני דחייה, והבעיה היא שזה כמו מעגל אכזרי במיוחד - כי הגישה הזאת מעוררת אנטגוניזם בקרב השורדים האחרים, בסגנון "ככה? אז בואי תראי איך אני מדיח אותך".
אלכסה ושמחה, שתיהן, רצו להפגין עוצמה ולהדגיש שהן לא חייבות את המקום שלהן לאף אחד פה, אבל רק אחת מהן הצליחה לעשות את זה בדרך מעוררת הזדהות שיכולה להוביל אותה רחוק במשחק למרות שלכאורה זה הכי לא צפוי. אם אלכסה תקשיב לאייל, בן הברית היחיד שנותר לה בקושי, ותשנה אסטרטגיה, היא יכולה להפוך בקלות לשורדת שתגיע עד לגמר - ועם שלל היכולות שלה, באמת שמגיע לה. כל מה שהיא צריכה לעשות הוא להפסיק לשדר לכולם וייב שלילי שיעבור דרך "כל תא בגוף" שלהם, ולהתרכז בלהעביר קצת וייבים חיוביים בכל תא בגוף שלה. זה כל מה שהיא צריכה כדי להגיע ליום האחרון.
ולמי שצריך, בכל זאת, סיכום פרק מקיף יותר: שמחה ונעמה הצליחו יחד להשיג פסלוני חסינות אישית באישון לילה ובקלות מעוררת חשד, ג'ובאני גם נעשה אסטרטג ועשה את עצמו ברוגז עם שמחה כדי להבין מי בעדו ומי לא - וזה עבד נפלא, מתח כבד נוצר בין מישל לאלכסה ובריתות מתחילות להתפרק, מישל מחליט לחבל במשימת החסינות השבטית בגלל זה, אבל עוד לפני כן - פרס המיצים והפירות הלך לשבט איפוגו אחרי משימה קשה ומלאת מתח כמו שכולנו אוהבים, שבסופה, הקרב האמתי היה בין ג'ובאני לאייל. הקרב הסתיים בשאגות ניאנדרטליות מוגזמות ותיפופי חזה של אייל ומישל שאפילו טרזן היה מרים גבה.
בקטנה:
* בשיחה עם ליהי, ג'וזי נדהם לגלות שגם לבנות יש שפם. מי מתנדבת לספר לו על פלוצים?
* כשג'ובאני ושמחה רבים בשיא הכוח, הוא עוצר פתאום, נותן לה אורז ודורש לדעת מתי היא אכלה בפעם האחרונה. אם הדיאטנית שלי לא הייתה קובעת שאורז הוא האויב, הייתי מתרגשת.
* הישרדות זה עסק יקר וחייבים ספונסרים. אבל וואלה, הגזמתם עם החסויות. מילא זה שמצלמים את הלוגו של ספרינג בהגזמה ומילא זה שגיא זוארץ משרבב במשפט סלוגנים מביכים ומילא זה שאחר כך המצלמה שוב עוברת על כל בקבוקי הספרינג - אבל לתת לשורדים להתענג על משקה קר ולצטט משפטים שיווקיים? די נו.