על פניו, זה היה אחד השבועות העמוסים ביותר מבחינת אירועים על האי של "הישרדות VIP". בשבוע שעבר עוד הספקנו להדיח את קוז'י - זוכרים? קוז'י? הוא היה גבוה כזה, רב הרבה עם ליטל - ואחר כך גם חששנו מאוד לשלומו של רגב עד שהגיעו הפרומואים והבנו שהוא לא יודח בשום צורה. בהמשך נפרדנו מדוד, ואז חגגנו את האיחוד (אהלן שבט טונדו, אני מבטיח לשכוח גם את השם הזה ברגע שהעונה תסתיים) ואפילו הספקנו לקבל חזרה לשבט של מודח אחד מתוך שלושה. למה שלושה אם באילנה אביקתל יש רק שני מקומות? תעלומה. ובכל זאת, בסופו של דבר קוז'י חזר - נו, קוז'י, הוא אוהב כל מיני דברים כמו להתנשא, פיזית ואינטלקטואלית, מעל אחרים - והשבט המאוחד יצא לדרך חדשה.
אבל בעצם, כמה כבר קרה השבוע? זו לא תגלית מדהימה שהעונה הזו של "הישרדות" נראית כמו ניסיון ארוך של מורה מסורה (גיא זו-ארץ) להשתיק אלף תלמידי חטיבה באוטובוס לטיול שנתי. בהתאם, כל מה שחשבנו שיקרה, כל שינוי שבושר באופק - לא הבשיל. אלה הובאה למועצת השבט כדי לרגל עבור ירדן ולהציל את קוז'י (חבר'ה, קאם און, אתם יודעים מי זה קוז'י. הוא ממש אוהב מוזיקה אירית), אבל החליטה להתקפל ולהתמסר לברית של השבט הישן שלה. אסי עשה סוג-של מהלך כדי להדיח את ליטל שהחלה לעלות לו על העצבים - והופ, מה פתאום, בסוף יש לליטל יופי של גיבוי והיא לא הולכת לשום מקום. רגב עובר את כל שלבי האבל במועצת השבט - הכחשה, כעס, מיקוח, במבה, טורטינה, משחת שיניים - ואז מבין שאין לו מה לחשוש כי חברי אנטינג אנטינג הולכים להציל אותו ובעצם הוא לא רוצה לפרוש מהמשחק. אילנה אביטל מתאמנת קרוב לחודשיים בהנפת פסלים, פסלונים, מחרוזות, כתרים, דיסקיות ומצב רוח - ואז מודחת בפעם המאתיים מהתכנית וחוזרת לבקתה העצובה שלה ושרה לאוקיינוס חסר הרחמים בצרפתית. סליחה, אוקיינוס, זה לא הגיע לך.
ולמרות שאני מסכים עם מר דביר שההדחה שלו הייתה מנוולת ושתחרות פיזית שנערכת מול אנשים שיושבים ואוכלים (מה עם הזיתים, אגב? כל הערב פנטזתי על זיתים) היא אחת החוויות המשפילות שאדם יכול לעבור בחייו, קרו גם כמה דברים נחמדים השבוע. למשל, ירדן ג'רבי הוכיחה שיש לה את היכולת הפיזית לעלות על שולחן ולרקוד. כנ"ל עידן חביב, התשובה לשאלה "איך גלידת וניל היתה נראית אם היו הופכים אותה לבן אדם".
ומשום שניכר שאנחנו הולכים לקראת פרק מרגש נוסף, ככל הנראה הודות למכתבים מהבית, יש מקום לפתח ולעגל את הדמויות השטוחות של "הישרדות". כאמור, אלה איילון הפכה השבוע מניצבת שלא יכולה להפסיק להחמיא לעצמה ("אני יפה, אני רזה, אני תינוקת, אני נסיכה, אני מרגלת") לשחקנית רצינית שמוכנה להטביע את רגב בשביל ההדזמנות להשאיר את הראש מעל המים, וליטל הפכה מנסיכת הדמעות של הפיליפינים לרודנית שלא מהססת להעליב את מתחריה - מה שבו זמנית מחזק אותה לפני האיחוד (כי היא חלק מברית יציבה עם שחקנים מאוד פיזיים כמו אסי וישראל) אבל גם מחליש אותה (כי היא מסוכסכת עם כל השאר).
הניסיון להעמיק את דמויותיהם של השורדים ניכר בצורה המובהקת ביותר במועצת השבט המשותפת. גיא לא העמיד אפילו פנים שההדחה מעניינת אותו, ובמקום זאת חקר את השורדים על הדינמיקות ביניהם, בדגש על מי מרגיש שאחרים מתנשאים מעליו. לא תאמינו, אבל ישראל התחיל לספר משהו שקרה לו פעם בישיבה ואז הפליג לתוך סיפור אחר על אפליה במקום העבודה ואיכשהו סיים את המונולוג הזה כשהוא צועק על עידן חביב. ובעוד אסי ניסה שוב ושוב להנכיח את השד העדתי שקלירלי השתחרר מכל בקבוקי הספרינג שעל האי, גיא זוּ היתמם ואמר "מה פתאום, זה ממש לא עניין עדתי" לפני שפנה שוב לאסי וביקש ממנו להגיד אם ירדן ועידן עוברים את מבחן בוזגלו שמבוסס, נכון מאוד, על מוצא ורקע סוציו-אקונומי.
את השבוע הזה סיימנו בחגיגה. בני ברוכים ליקק איזו ספייסד במבה ונפתחו לו כל הצ'אקרות לצלילי "TOY", אלינה הוציאה מחברת ורשמה רעיונות למסיבת החתונה העתידית שלה ושאר חברי השבט הקפיצו דרינקים מפוקפקים בכוסות יין. וזה היה נחמד ומגוחך ונעים, ונתן הפוגה חיונית מכל הצווחות והרוע שמאפיינים את העונה הנוכחית. לרגע אחד, השורדים היו חמודים ואשכרה היה חשק שמישהו מהם, לא באמת משנה מי, ינצח בתחרות הזאת. גם הם בני אדם.
בפרקים הבאים של "הישרדות": גיא זו-ארץ יגיד בכל סצנה "דבר כזה עוד לא ראיתי ב'הישרדות'" ואז נגלה שזו שוב אילנה אביטל, מאזנת שלוש קסטנייטות בתוך הפה בניסיון לחזור לשבט פעם אחרונה ודי. ספוילר: זה לא ייגמר טוב אבל הקצב יהיה משגע.