הפרק הקודם נגמר בהדחה הסופית של זוהר שטראוס מהמשחק, ובהתמודדות שלו עם האמת הכואבת: לא הייתה שום פואנטה לעובדה שנשאר בבקתה עם אילנה אביטל במשך 900 יום. כל הדיבורים על נקמה ירדו לטמיון ואלינה איבדה את בן בריתה האחרון (אחרי עדי ביטי, אבל עוד נגיע לזה) וכל הפרק הזה יהיה בעצם הפרפוּר האחרון שלה לנסות להישאר במשחק.
להקת המעריצים בראשות אסי בוזגלו לא הייתה מרוצה מעדי ביטי, כי הגברת ברוב חוצפתה לא פירגנה מספיק לניצחון של אלה. מי ישמע זאת בת דודה שלה שפתחה עסק גילוף פירות וביקשה לעשות לייק לדף אומן שלה בפייסבוק. עדי כרגיל השיבה בדיפולומטיות, ואמרה שהיו לה רגשות מעורבים ובגלל זה היא לא קפצה מאושר כשאלה הדיחה את זוהר. אבל גם זה לא ריצה את חברי שבט אנטינג גנטינג, והם התנפלו עליה בהשתאות - "רגשות מעורבים?! איך את מעזה?!". ובכן, היא עצובה שזוהר הודח והיא שמחה שחברה שלה ניצחה. כך נוצרים רגשות מעורבים, חברים, שמחתי לעזור. אבל בשלב זה אסי רק רוצה לתקוף ולסכסך, ככה שזה באמת לא משנה מה עדי הייתה עושה או אומרת. הרי אם היא הייתה קופצת משמחה זה ברור לכולם שהיא הייתה מואשמת בצביעות, ומצבה בשבט הוא של המתמודדת שפשוט לא יכולה לנצח.
ועכשיו כשהשבט החדש המועדף עלי (קפרה מינוס ישראל) ניצח, פתאום הכל מסתדר. ליטל מצחקקת עם קוז'י, עושה שיחות נפש עם ירדן על רקע האש המתפצחת במדורה והכל פסטורלי ונחמד, עד שהגענו למופע הבורלסק של סמיון. הבטחתי לעצמי שלא אתייחס לפרשת ההומופוביה של אסי בוזגלו מפאת מיאוס אבל אומר רק דבר אחד: אם ראיתם את מופע האימים הזה, יהיה לכם ברור שחיפצון והטרדה מינית יכולים לקרות לכל אחד ועל ידי כל אחד, לא משנה אם אתה הומו או סטרייט. במקרה הזה, חיפצון של סמיון והטרדה מינית של הצופים בבית. אם ראיתי עכשיו חמש דקות רצופות של האגן המענטז של סמיון בפריים טיים אז הכל יכול לקרות (חוץ מקאמבק של זוהר. זה די חקוק באבן).
נחזור לפסיון של אלינה בשבט אנטינג, שבניסיון נואש מנסה לפנות לליבו של ישראל, ונכנסת לרצף טעויות פטאלי. היא מנסה לסכסך באופן כושל כשהיא מגמגמת משהו על אמינותו של אסי, וכשהיא נתפסת בשקר היא בקושי מצליחה להשחיל מילה כדי להתחרט כי ישראל פשוט צועק עליה "מניפולציה! ועוד מניפולציה! מניפולציות!".
נכון, המהלך העצוב של אלינה היה יכול להיות מלוכלך אם הוא רק היה עובד, אבל בסופו של דבר מי שהפעיל פה את המניפולציה הכי גדולה היה - שוב - ישראל. הוא דיבר אליה בטון תקיף, משפיל ומזלזל, ולכנות את הדיבור שלו "אכזרי" זה ממש לגיטימי. אני לא מבינה איך בסוף יצא שאלינה כביכול פגעה בו, כי היא אמרה, רחמנא ליצלן, שדיבר אליה בגישה אכזרית. אבל אין מה לעשות, אלינה הימרה על הסוס הלא נכון ונשארה לגמרי לבד. לא משנה מה היא עושה, הדלת נטרקת לה בפרצוף. וכל הזמן הזה היא מתחבטת בעצמה - האם להישאר נאמנה לעצמה, כלומר, להיות טרחנית ונודניקית, או להפוך לטרחנית נודניקית שמשחקת מלוכלך? היא לא מבזבזת זמן ומיד ניגשת לאסי מדושן העונג, שמתנהג כאילו זה יום החתונה של הבת שלו וזה הזמן לבקש ממנו טובה. מה שקורה בשיחה הזו, בקיצור, הוא שאלינה בוגדת בעדי ביטי. מה קרה להעצמה נשית? הושלכה לאוקיינוס יחד עם התחתונים של סמיון כנראה.
היא מוסיפה חטא על פשע, ורגע אחרי הבגידה גם מנסה להצדיק את עצמה בפני להקת התרנגולות ואומרת דברים כמו "אני צריכה סוף-סוף לדאוג לעצמי" ו-"יצר ההישרדות התעורר בי". אני שונאת את זה שאני מסכימה עם אסי אבל אין מה לעשות - מדובר בצעד מביך כדי להציל את עצמה והניסיון להצדיק את זה רק נראה יותר פתטי. אם ברגע אחד אלינה, עם טון תנועת הנוער הצדקני, מוותרת על הכל רק כדי להישאר עוד יום במשחק בטלוויזיה זה פשוט לא נראה טוב ובטח שלא מצייר אותה כבת ברית נאמנה.
מפה והלאה, הדבר ההגיוני לעשות, מבחינת העריכה, היה כמובן לתקתק בעשר דקות את משימת החסינות האישית ולעבור להדחה. אבל אנחנו נמצאים במה שרשת מכנים "שבוע הישרדות", מה שאומר שעורכי התכנית המסכנים היו צריכים לפרוש התרחשות של יומיים על פני חמישה ימי שידור. נראה שהם בחרו בדרך הקלה, שהיא פשוט לקחת את כל החומרים הלא רלוונטיים שנותרו על רצפת חדר העריכה, כמו התעסקות בחריצי הנחיריים של גיא זו-ארץ ופשוט לשדר אותם כמו שהם בלי שום עריכה. תקופה קשה לעשות בה ריקאפ "הישרדות".
בפרקים הבאים של "הישרדות": אלינה מנסה לעשות ברית עם האבוקדו מהתוכן השיווקי, גיאזו משלים בינג' של "בראץ" ומגלה מי הן התאומות המגעוליות וליטל מגלה שאין לה בעלות על מילים במרוקאית.