לפני הכול, בואו כולנו נודה לאישה שמבינה מה באמת חשוב בהפגנה שהייתה בבלפור שלשום. לא יודעת מי היא אבל איזו לוחמת צדק! ז'אן דארק של תרבות הפופ רק באנונימית.
כפי שניתן להבין, יש לי עדיין בטן מלאה על עורכי "הישרדות VIP" על ששלחו הביתה את דוד, אדם בעל ציפורני רגליים מפוקפקות אבל השראה בכל תחום אחר. אני יודעת שעבר שבוע אבל מותר לי להתאבל על האיש שגרם לגיל 70 להיראות כמו מטרה נכספת, והודח רק בשביל להשאיר במשחק את שק הנוזלים הישנוני המכונה רגב הוד. החיים אינם הוגנים אבל נקודת אור אחת יש:
ליטל
סמדג'ה
הודחה!
עוד נגיע לזה אבל מחובתי ככותבת ריקאפ לדון בכל ענייני השבוע שהיה "בהישרדות" אז תנו לי לעבור על זה זריז לפני שאנחנו חוגגים את ההדחה המתוקה הזאת ואת התפוגגותם של הצלצולים באוזניים שלי מהחפירות של ליטל.
אז מה היה לנו השבוע? ישראל מוריד שיחים של מקקים לתוך הגרון בשביל לתת לשייח' בוזגלו את השיחה שלו מבת זוגו עדי. שמענו רק מנגינת שייח' בוזגלו רק פעם-פעמיים לאורך הפרקים השבוע ואני חייבת להודות, אני מתגעגעת אליה. אם היו עוד רינגטונים בעולם, זה היה שלי חד משמעית. טום טום טקה טקה טום טום, סליחה, אני מתאפסת על עצמי וממשיכה.
במשימת צמיד הוטו השבט התחלק לשלשות, מצב ששוב דפק את ישראל, הפעם עם אלה וליטל שסירבה להבין איך המשימה עובדת עד שהוחלפה באלה. אם כבר לוותר, אז כמו בני - בהרמת ידיים מובנת מאליה ולא בויכוחים אין סופיים עם גיא, מספיק קשה לנו.
ואם כבר הזכרתי את גיא, חייבת לומר משהו על ההתבריינות שלו על קוז'יקרו. אין לי סנטימנט מיוחד לקוז'י אבל ניכר שמישהו באוזניה צורח לגיא "יותר כספי גבעון, פחות גיאזו זמר הלדינו!", אחרת אין לי הסבר לההתעקשות שלו לעקוץ את עידו על יכולות הכדורסל שלו בכל פרק כמעט. אין כמעט משימה שבה הוא לא יורד עליו, מה שקלירלי לא עובר לקוז'י בגרון. שחרר את הבן אדם, החיים שלו קשים מספיק עם ליטל על האוזן כבר 20 ומשהו יום.
בקרב השבועי של אילנה אביקתל, שאת מהותו אני עדיין לא לגמרי מבינה (היא נלחמת על הזכות להצביע ולהפוך למושבעת? כי אם זה מה שמכנים בהפקה "הזדמנות לחזור למשחק" הייתי מתייעצת עם עורך דין באותו רגע), היא ניצחה כמובן את בני ובמשימת החסינות האישית, הצמד קוז'י ואסי הגיעו ראש בראש ואסי לקח. אם אי פעם מישהו חלם על רימייק לסרט "תאומים", יש פה ליהוק מושלם.
גם קוז'י הגיע עם שרשרת חסינות אל מועצת השבט, שניתנה לו לאחר שניצח את אילנה ודוד (שעל פי דיווחים, פרש מהאתגר לאחר שלא יכול היה לשאת את חוסר הכבוד שבהתחרות מול מתמודדים שאוכלים מולו).
פה התחיל המשחק של אלינה. מלכתחילה היא לא תכננה להישאר בברית עם ישראל, רגב, אלה, אסי וליטל לאורך זמן, גם אם לא אמרה את זה בטסטות. הם הצילו את חייה, היא הקריבה עבורם את ביטי וסמיון, אבל לא באמת חשבנו שהיא תסבול את החבורה הזאת לאורך זמן. ועדיין, אף אחד לא חשב שהיא תבגוד כל כך מהר בליטל, היא הרי המלווה שלה ביום חתונתה העתידי.
גם בהפקה לא צפו את הבגידה המהירה של אלינה, אחרי שהשאירו את ליטל בכל תעלול אפשרי. זה באמת לא מעשה מאוד מפתיע, שכן מדובר בזגזגנית מקצועית שהצליחה לזייף חיבה לבני בריתה ההרסניים במשך מה שאולי נראה כמו עשור אבל בפועל היה ימים ספורים בלבד. הדפוס מוכר: קודם היא מזהה את האדם שהכי יבין ללבה, אחר כך מספרת לו איך תמיד ראתה ביניהם חיבור, אפילו במבט אחד בלבד, ואיך אף אחד לא מבין אותה. כך בדיוק היא בנתה את הבונד המזויף עם סמיון בזמנו, רק שהפעם אלינה החליטה ללכת על הופעה שלמה. אחרי ההתרפקות על עידן, הגיעו התקפי בכי לא מוסברים ולא הגיוניים בשום צורה שנגמרו בוידוי על תחושת הזנחה מחבריה, מה שבסך הכול היה הכנת הקרקע במועצת השבט לסכין בצורת פתק שתקעה לליטל ולבני בריתה בגב. חייבים להגיד פה משהו לזכות יורם לוינשטיין - כל שקל שאלינה שילמה לו על לימודי המשחק היה שקל Well Spent, מה שישראל לא יכול להגיד על השרלטן שלימד אותו שמשחק = אצבע בפה.
ואם כבר ישראל, הסטטוסים הישנים שלו שצפו לאחרונה ברשת מעידים על כך שהוא תמיד היה פוכדור מלא ברעל וייתכן שכדאי לשוב לתחביב הציור שהתגלה גם כדי למתן את הרגשות הסוערים שהוא נוטה לבטא כ"סתום ת'פה". ואם עוד לא עקבתם אחר העמוד המעולה "תגובות אפשריות של ישראל אוגלבו", לא הבנתי למה אתם מחכים אני חיה אני אני חתול רחוב סתמו ת'פה ותעקבו אל תדליקו אותי אני יודעת על מה אני מדברת אני חייתי ברחוב שלוש שנים הבנתם?
בשבוע הבא: מה שניתן רק לדמיין כקרב צרחות בין בני הברית הנבגדים של אלינה לבין אלינה שככל הנראה תבכה? למזלה, לא יהיו כלבים בסביבה שייבהלו ממנה, מקסימום עקרבים.