בפרק הקודם ירדן ניסתה לעבוד על רגב - וכמעט הצליחה. היא בעצם אמרה לו "לנו יש מלא דברים ולכם אין כלום. זה רק יהיה הוגן שלא תיקחו לנו שום דבר ככה שלנו עדיין יהיה הכל ולכם לא יהיה כלום". זה כמו שאיש עשיר יבוא להומלס ויגיד "אל תיקח ממני כלום כדי שנהיה פיטים, סבבה?". וברור לירדן שהיא מנסה למרוח אותו, אבל רגב בטוח שמה שהיא אומרת הגיוני לגמרי. מזל שחברי השבט מיהרו לכפכף אותו חזרה למציאות.
כשהגיעה שעת ההחלפה, רגב הגיע לקפרה וניסה להקליל את האווירה עם קצת שירים על צדפת אורז, אבל הבין במהרה שהוא רק דוחה רגע בלתי נמנע. ישראל (התותח עם הקוביות שבנה את הסככה לגמרי לבד, בלי אילנה, אוגלבו) לא חיכה אפילו רגע לפני המניפולציות, ואמר "ישנתי ברחוב, אתם לוקחים לנו את הבית". אבל לאנטינג אנטינג בכלל לא היה בית, לכם כן היה עד עכשיו. לזה ישראל הגיב שמדובר בחוסר מוסריות וגועל נפש. אם תשאלו אותי, מדובר בגמול הולם למה שקרה במשימה הראשונה בה סמיון עשה למעשה אמברגו על כל החפצים בעולם, כולל גיא זו-ארץ. זה שירדן ג'רבי ניסתה לעבוד על רגב, זה לא אומר שהתמרון יצליח בזמן אמת.
ואחרי שלב הריגשי, הגיע הזמן לאיומים ורגב המסכן נמצא בין הפטיש לסדן: אם הוא לוקח את הברזנט - מכות מישראל. אם הוא לא לוקח את הברזנט - מכות מאסי. ממי הייתם מעדיפים לקבל מכות? ענו לנו בתגובות ואולי תזכו בשבר בצלעות סטייל זהר שטראוס. ישראל נכנס להתקף אגרסיבי ולא הפסיק להתבריין ולהשפיל את רגב, בקטע שהיה קשה מאוד לצפייה. ישראל חושב על עצמו כפיטבול שנובח ומגן על השבט, ואילו מבחינתם הוא הדוד הפסיכי והפדחן שצורח על המלצרית בזמן שכל המשפחה קוברת את הפנים ברביולי בבושה. אפילו ירדן, שאמרה שהיא יותר שונאת להפסיד ושהיא אוהבת לנצח, הפסידה בכבוד ואמרה שההחלטה של רגב מובנת לה, ושהיתה עושה את אותו הדבר.
ישראל הבין שהוא עשה פדיחות, ושיכול להיות שהוא לא בא בטוב לחברי השבט, אז זה הזמן להפנות את האש כלפי מישהו אחר - קוז'יקרו. מדובר בעיניי בצעד תמוה לשלב כזה מוקדם: אתם רוצים להעיף את אחד מהאנשים הכי חזקים בשבט רק כי הוא אמר פעם שהוא אוהב מוזיקה קלטית? אז מה אם יש לו טעם איזוטרי במוזיקה וחוסר יכולת לקרוא את הסיטואציה? מדובר בפאקינג ענק בגובה חמישה מטרים. ליטל ישר שמחה להצטרף למזימה נגד קוז'י ואומרת את המשפט המדהים הבא: "(...) להראות לנו מאיפה הדג משתין, רק שהוא לא יודע - שהוא בעצם הדג, אוקיי? והוא בעצם הולך להשתין מבלי שנשים לב לפיפי שלו". סוף ציטוט. ליטל, אם את קוראת את זה שתדעי שאני שרופה עליך.
ההחלטה של ישראל להכשיל את משימת החסינות כבר התקבלה, ואפילו בוצעה בטעות על ידי נאווה שלא הייתה חלק מהעניין, אבל "חשבה שמותר לקחת הפסקה". אוי, נאווה. ירדן, שלא היתה מודעת למזימה, התאכזבה בצדק מחבריה לשבט שליטרלי מרימים ידיים, כשבשבט השני יש אנשים שצריכים לעמוד ליד בית השחי החשוף של בני ברוכים ועדיין עוברים את זה כמו גדולים.
ליטל אמנם לא השתתפה במשימה, אבל במהלך מבריק הצליחה לתרום את חלקה ולשפוך שמן למדורה שנקראת "היחסים של אלה ובני". היא רק שלחה פיתיון של חצי משפט על דרך ארץ, ושניהם בלעו אותו. כל הלכלוך והרפש שהצטבר ביניהם יצא, לא משנה כמה שאר חברי השבט ניסו להשתיק אותם. זה נכון שאלה בלתי נסבלת לפעמים, אבל בני צודק כשהוא אומר שהיא מוציאה ממנו את כל השדים. גם כשהיא מושיטה עלה של זית ומנסה להרגיע, הוא יוצא עליה על מאתיים, ואומר שהוא תמיד שותק ושנמאס לו להיות ה"נייס גאי". יש פה שתי הנחות יסוד שגויות: מתי הוא אי פעם שתק ומתי הוא אי פעם היה "נייס גאי"?
בשלב זה ישראל מחליט לעשות אודישן לסרט "איש מחזיק שק במאמץ רב" וכנראה שיש עתיד, כי חברי אנטינג אנטינג קפצו בצהלות כאילו שלא נתנו להם את הניצחון כרגע על מגש של כסף (שלא נגיד ברזנט). וכאן מגיע, מבחינתי, השיא של הפרק - הרגע שבו גיאזו מכריז על בואה של אילנה אביטל. אני רק יכולה לדמיין אותה יושבת במשך חמש שעות מאחורי השיחים בזמן שהם מחזיקים שקי חול, יושבת ומסננת את שמו של ישראל שוב ושוב, מוכנה לנקמה ומקווה שלא יראו אותה בשביל אפקט ההפתעה. הצליח לך, אילנה.
בפרקים הבאים של "הישרדות": ישראל מגלה שסמיון הזיז את העלה האהוב עליו, צורח עליו שככה לא משחקים וקושר אותו לעץ, דוד דביר ממשיך בפינת האמת ואומר לגיא זו-ארץ שהוא שונא את מופע הלדינו שלו והברזנט כורת ברית עם אסי בוזגלו ושניהם מדיחים את הרוטב סויה מהפרק הקודם.