וואו, זה היה פשוט פרק אדיר. ולא רק בגלל אירה - כבודה במקומו וגו' - זה היה פרק אדיר בגלל שני הכוחות המנוגדים שאינם משלימים ולעולם לא יפגשו, מני ונעמה. אני ממעריצי נעמה מיומה הראשון על האי, אבל שאלוהים יסלח לי, התענגתי על כל התפתלות שלה במועצת השבט, נהניתי לראות אותה חוטפת וצרחתי בסלון כשהעיפו לה את ליהיא, א.ק.א החיילת שלה שבדיוק שברה איתה דיסטנס.
זה היה יכול להיות מהלך אפי יותר אם נעמה לא היתה לוקחת את החסינות, לראשונה מזה אי פעם. על פי כל חוקי הז'אנר, נעמה היא זאת שצריכה לשלם. היא הבובנאית, המושכת בחוטים, הנבל על האי והעיניים הלחות שלה על לכתה של הבסטי (והאישה הכי מצחיקה בפיליפינים בלי להתכוון) זה לא עד הסוף זה.
אבל בואו נתחיל מההתחלה, ליום בו אירה נולדה מחדש כמו עוף החול. אירה (שכרגע מכונה פוטין, אבל בואו לא נמהר להשוות בין השניים כל עוד לא ראינו אותה נאבקת בגריזלי), חוותה הרעלת סוכר בחסות לואקר ונשבעה לנקום בנעמה שהשפילה אותה עד עפר, רק כדי לבסס את הברית עם שמחה וג'ובה. אי אפשר להקל בזה ראש: עד כמה שזה ישמע מתבקש, אף אחד עוד לא ניסה להערים על נעמה, ואני רק יכולה לתאר לעצמי את הפחד שכרוך בניסיון הזה להפיל את האסטרטגית הכי חריפה בטאנאו. אבל אירה ושקד, וו/מן ווית' אה פלאן, נצמדו לתוכנית המפורטת שלהם כמו גדולים. גם כשנעמה "עשתה את הנעמה" וניסתה לעשות הפרד ומשול בין שקד ואירה אחרי חזרתם מהדו-קרב ("אירה אמרה לי שלא היה כלום, רק פירות") - הוא המשיך לנמנם אותה בתחכום ובזהירות.
היו להם שתי אבנים בגלגלים: האחת, שרשרת החסינות על צווארה של נעמה, והשניה - מני נפתלי. מי שחשבנו שהוא שורד מנודה בעל כורחו, מתגלה יותר כבדלן מבחירה וכאינדיבידואליסט, רק חבל שהמשחק הוא משחק חברתי. שקד מנסה להציל את עורו של מני שנמצא על המוקד, לשלוף עליו פסלון ולהרחיב לעצמו את הברית - ומני, בשם העיקרון לבדו, מחליט דווקא אז להלחם. מה שלא יפסיק להדהים אותי לגבי איש-הגשם-בואכה-בוב-הבנאי של האי הוא החוסן המנטלי שלו. כשהוא מחליט לזכות בצמיד הוטו - הוא זוכה. יש עליו איום? הוא לוקח. אומרים לו להפסיד במכוון? הוא מנצח. ואולי הטעות היא בכלל של שקד ואירה, שלא הסבירו לריין מן העיקש שלנו את התוכנית במלואה מלכתחילה.
אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה במועצת השבט. חוץ מסטנדינג אוביישן והענקת עיטור העוז למני נפתלי - כיסו את כל השבחים שאדם יכול לקבל. "האיש שידע לפתות את הקוקוס במכה אחת בלי לבזבז את המים", "ההוא שבנה מחנות" ו"היחיד שהדליק את האש בלילות", ספדו לו כולם. אבל השיא היה "הוא באמת עושה את זה מהלב. ולמרות שאני יודעת שהוא הולך היום - אני עדיין לא מוכנה שהוא ילך" של ליהיא, המודחת ה-11 לעתיד. כמה זחיחות מצדה ומצד כל החבורה, שנשארה שאננה נוכח הגילוי הלא מרעיש הזה.
ואז מני עשה שוב את המני - וחשף את נעמה מול אירה ואת ההתעקשות שלה לא לקחת את אירה לשיחת הטלפון עם הילדים. נעמה התפתלה וחרקה, כשההסבר הטוב ביותר שהיא הצליחה להוציא תחת ידיה היה גרוע מלא לספק הסבר כלל. "את מעידה על עצמך שאת לא הרבה עם הילדים", אמרה נעמה בניסיון להציג בפני אירה את המניע התת-הכרתי שהוביל אותה ואת מני בבחירת השורדים שיזכו לשיחה ובאופציה לחסינות, שהם, כידוע, כולם חוץ מאירה בערך. כאן כבר נשמטה לי הלסת. אני כל כך שמחה בשביל אירה, או פוטין, או מה אננד שילה או איך שהיא לא תבחר לקרוא לעצמה עכשיו, כשהיא נולדה מחדש. רק שתשמור על הברית עם שקד ומני ולא תעשה שטויות.