גרג הירש מבוהל. קנדל צופה בשביעות רצון בדיווחים על פשיטת ה-FBI על משרדי "ווייסטאר רויקו", אבל גרג מוסח ופזור דעת, כמו פציפיסט שנקלע לקו האש עם הפוטבול הגרעיני. החולייה החלשלושה ביותר במחנה קנדל, זו שאפילו מניפולטור בסדר הגודל הבינוני של טום וומסגנס מתמרן כמו מכונית צעצוע בשלט רחוק, מזומן בבהילות לבית דודו. בפרק הקודם סומן גרג כסוס טרויאני שטום אוחז במושכותיו ("אני קאובוי של מיניונים", לועג טום לעצמו); עכשיו, אחרי שהושמעה תרועת המלחמה והוקז דם בשני הצדדים (הפשיטה באחד, מכתב השמצה בשני), הגיע הזמן להחזיר את הסייח האובד לאורווה.
קנדל לא מתרגש. הוא נותן את ברכתו לגרג, מתוך הנחה שלא יפנה לו עורף. "אני איתן", מבטיח גרג, שנראה איתן כמו סיפור תחנת הדלק של עידית סילמן. "תאמר את זה שלוש פעמים לפני קריאת התרנגול", מרפרר קנדל לפטרוס ("סלע" בלטינית), השליח שהתכחש לישו. תרנגול לא יקרא בפרק הזה, אבל כשגרג יישאל על ידי לוגאן על יחסיו עם קנדל, הוא יטען ש"זה רק עניין חברי".
מאוחר יותר, בדרכם לפגישה בביתו של ג'וש ארונסון, לוגאן מבקש להחליף את המסוק שיועד לו. זה, הוא מצביע על המסוק הראשון, בשביל ג'ודאס - יהודה איש קריות.
בבשורה על פי קנדל - הוא ישו. בבשורה על פי לוגאן - הוא ישו. הפרק הרביעי כופה על שניהם מצב חירום שמחייב שיתוף פעולה, אבל לשם כך עליהם לשכתב את הסיפורים שהם מספרים לעצמם, אלו שבהם כל אחד מהם הוא הגיבור הצלוב והמושיע. אם קנדל ולוגאן לא יבינו שהם תלויים זה בזה, כמאמר בנג'מין פרנקלין, הם יהיו תלויים זה לצד זה.
מה שנראה בפרק הקודם כמהלומות על סף הנוקאאוט - קנדל הממוטט נמלט מהופעה בטלוויזיה, לוגאן מוותר על השליטה ומורה לשתף פעולה עם ה-FBI - מתברר, לעת עתה, כמכות קלות בכנף. הפשיטה נראתה כאבן ראשונה במפולת הסלעים שתקבור את "ווייסטאר", אבל שיב מסמנת לצופים את הפרופורציות ומבטיחה שזו הייתה רק נורת אזהרה; או, אם תרצו, תפנית דרמטית שסיימה את חלקה, כזו שנועדה לטעון את הפרק בעוצמה רגשית אבל לא תתגלגל לסיבוכים עלילתיים.
יש מידה קלה של חוסר קוהרנטיות בפרקי העונה השלישית, וזהו אחד מביטוייה. כך גם עם קנדל: בפרק השלישי הוא הגיב למכתב של שיב כמו אדם שהפוסטר הציבורי שלו רוטש בפריים טיים; למחרת הוא כבר עולץ מול המסך כמו זאטוט מול "סמי הכבאי". "אני לא בטוח שנוכל לחזור מזה", אומר קנדל לשיב, אבל הוא לא נראה כמו האדם המרוסק שהסתגר בחדר צדדי באולפני הטלוויזיה. בשבוע שעבר "יורשים" אותתה כמו מנחית מטוסים בהתקף עד כמה המכתב של שיב היה מכוער וחוצה גבולות, עד כדי כך שאפילו רומן חסר העכבות וקונור חסר העמדות סירבו לחתום עליו; לפתע זה נראה כמו לא יותר מפס האטה במסע המשפחתי המפותל. אין פלא שאפילו שיב עונה בזלזול: "בטח, אמא".
ואכן, דווקא כשנדמה היה שלוגאן וקנדל נמצאים על נתיבים מקבילים שלא ייפגשו אלא לצרכי התנגשות ("ליטל לורד פאקלרוי עזב את השיחה"), מוצאים עצמם השניים נוסעים זה לצד זה - גם אם במכוניות, במסוקים ובמטוסים נפרדים - לעבר המטרה המשותפת: הבטחת המשך השליטה המשפחתית בתאגיד.
המצלמה מתמקדת במלחמת האזרחים שפרצה במדינת רוי, אבל מחוץ לפריים כבר נערך צבא זר לניצול הכאוס ולהשתלטות עוינת. אספת בעלי המניות מתקרבת, הצמד סנדי את סטואי אורג מזימות, ומיליארדר חדש מצטרף למלחמה. עם ארבעה אחוזים ממניות החברה, ג'וש ארונסון (אדריאן ברודי), מצליח לעשות את מה שכבר נראה בלתי אפשרי: להוליך יחדיו את קנדל ולוגאן בלתי אם נועדו.
אין דרישות מוקדמות
במקביל למפגש הפסגה הצונן באחוזה המפוארת של ג'וש, יתר צאצאי משפחת רוי מבקשים לשפר עמדות בקרב העתידי על הירושה. שיב, שעדיין מובילה במרוץ הפנימי, מקבלת את תפקיד הבייביסיטר בזמן שאבא יוצא לעבודה ומגלה שאף אחד (חוץ מטום) לא מקשיב לה. גרוע מכך; כשהיא מתלוננת בפני אביה, הוא נוזף בה על חוסר העצמאות שהיא מגלה ("נתתי לך יעד, אני לא יכול להוליך אותך לשם"). כשהיא טוענת ש"צריך למתוח קו", לוגאן מסביר ש"שום דבר הוא לא קו. כל דבר, בכל מקום, נמצא תמיד בתנועה. תתרגלי לזה". לוגאן אומר זאת בשעה שהוא עצמו מנהל מאבק דינמי שכזה, שובר קווים ומותח אותם מחדש על פי הצורך: מוותר על תפקידו כמנכ"ל, נסוג זמנית מהקרב מול קנדל. אבל אם שיב תנהג כך, היא עשויה לסגת מהקו האחרון שמתחה - גבול נפיץ בינה ובין קנדל - והמסר של לוגאן עוד עלול לחזור אליו כבומרנג ולהפיל אותו מכורסת המנהל.
רומן, שעדיין נמצא במסגרת החניכה של ג'רי, לומד לקח אחר, כלל אצבע מובן מאליו עבור כל דמות ב"יורשים": לעשות רק מה שטוב עבורך. הוא מצליח לאתר הומלס שאולץ לקעקע את ראשי התיבות של קנדל על מצחו, אבל ג'רי משכנעת לא לעשות בזה שימוש משום שזה יפגע גם בו. "איך זה מקדם את האינטרס שלי - אתה צריך לחשוב על זה 24/7", היא מסבירה לחניך הנמהר שלה. "אתה צריך לקעקע את זה על המצח".
שני הנרפים שבחבורה - קונור וגרג - מגלים, כל אחד בדרכו, את כוחו של קלף המיקוח. קונור מגלה אסרטיביות יוצאת דופן ודורש "חתיכה מהעוגה" - פוזיציה ניהולית בכירה שתקנה לו ניסיון "בעולם האמיתי" - בתמורה לשתיקה בנוגע לאישיותו הפרובלמטית של אביו. המשא-ומתן מתפוצץ כששיב ממאנת להקנות לבן האצולה המנותק סמכות ממשית, וקונור מסרב להתנהל מולה וטוען שהיא ילדה שמשחקת בלהיות הבוס.
בינתיים, הבוס האמיתי נקלע מול גרג למשא-ומתן מוזר מהחלומות של צוותי השלום הישראלים לדורותיהם: ללא דרישות מוקדמות. השיחה של גרג ולוגאן נראית כמו מו"מ בין זאב לכבשה; גרג לא ממש יודע מה הוא יכול להשיג תמורת תמיכתו ("מה אני רוצה? מה אני יכול לקבל?"), ומנהל את המשא-ומתן הכי גרוע שנראה מאז שבני גנץ נכנס לממשלה תמורת הקמת קבינט פיוס.
מי שנראה כאילו איבד כבר את כל הקלפים, ונמצא בדרך הבטוחה לאבד גם את שפיות דעתו, הוא טום. לא צריך לשמוע ממנו סיפורים מטרידים על נירון, הקיסר המטורף, כדי לזהות את הכיוון אליו הוא צועד. המחשבות על החיים בכלא מערערות אותו, ושיב מתעלמת מאותות המצוקה. ברגע סמלי היא מסלקת אותו מהחדר כשאביה מתקשר; סדר העדיפויות שלה ברור. אפילו גרג, שק החבטות של טום, לא זקוק יותר לעצותיו ולא מוכן להיות שותף לגחמותיו. טום נראה כמי שעומד לאבד את הכל; כלומר, דווקא לקראת כניסה אפשרית לכלא, הוא יזכה בחופש אליבא דג'ניס ג'ופלין. זה מה שהופך אותו אולי לדמות המסוכנת והמסקרנת ביותר.
זה בדם שלו
הרחק משם, לוגאן וקנדל מזייפים הרמוניה של חיבוקים קפואים ומחמאות קפוצות. ברור שזו טקטיקת מכירות שנראית, אם להודות באמת, פתטית. ג'וש מתענג על פיקניק גורמה לשפת הים, אבל לא אוכל את הבולשיט שמשפחת רוי מגישה לשולחן. "אני לא אוהב להמר על סכסוכים משפחתיים", הוא מסביר. בריאן קוקס וג'רמי סטרונג זכו בגלובוס הזהב ובאמי (בהתאמה) על תפקידיהם, אבל לוגאן וקנדל הם שחקנים הרבה פחות מוצלחים. ג'וש אומר להם בפשטות את מה שכל מי שצופה במהלכים הנכלוליים של גיבורי "יורשים" חושב: "אני לא מאמין לכם".
ההצהרה נענית בנאום קצר של לוגאן, שנוטל כדרכו את הפיקוד על מה שמסתמן כמבוא לאסון. "יהיה בסדר", הוא מבטיח לג'וש. "קן עשה מה שהוא חשב שטוב לעשות, אני חושב שהוא הלך רחוק מדי, אבל הוא ילד טוב ואני אוהב אותו. ואולי יום אחד זה יהיה הוא. זה בדם שלו. הוא למד הכל ממני. ואולי הוא הכי טוב מכולם. אז כן, יהיה בסדר". המהלך העלילתי הזה פחות אמין מראיון של רומן ברשת החדשות של "ווייסטאר רויקו", אך נראה שזה מניח לעת עתה את דעתו של ג'וש.
אבל אם מישהו אחר - קנדל, נניח - חשב בטעות שהדברים של לוגאן הם נאום פתיחה לשיחות השלום, האב מבהיר מיד בשיחה פרטית בין השניים שזו אפילו לא הפסקת אש, ושהאדם האחרון שהיה רוצה לראות בראש החברה הוא בנו. אבל לוגאן יודע שמראית העין היא שחשובה כעת; הוא עושה מאמצים עילאיים כדי לעמוד בהליכה המאומצת בחזרה לביתו של ג'וש (ששום דבר מלבד צורך תסריטאי לא יכול להסביר את התעקשותו ללכת הרחק לפנים ולהיצמד לטלפון כמו משפיען טיקטוק), מתרה בקנדל שלא יחשוף את חולשתו, ואפילו מבקש ממנו עזרה בהסתרת הראיות. אבל סופו של השקר להיחשף, של החזית הרעועה להתפרק ושל לוגאן לקרוס.
המאמץ המשותף להוכיח לג'וש ששושלת רוי היא משפחה מתפקדת נכשל, אבל ייתכן שזה דווקא מה שיציל אותה. אם יש לקח בעלילה המעט-מופרכת בביתו של ג'וש, הוא מגולם מטאפורית בצמד שעושה דרכו על השביל: לוגאן צריך להישען על בנו כדי להציל את החברה; קנדל לא מסוגל לנטוש את אביו מאחור. כמו יהודי ירושלים במרד הגדול, בני משפחת רוי צריכים להבין שהסכנה הגדולה ביותר לביתם הוא שנאת המיליארדים שביניהם. אם לא יכירו בזה, זו תהיה אגדת החורבן שלהם.