שני פרקי האודישנים האחרונים של הכוכב הבא היו כל מה שיכלנו לבקש - וביקשנו - עד כה. מגוון המתמודדים הפך לרחב יותר, מנעד הסגנונות נמתח ושאלת נציג ישראל לאירוויזיון הפכה לסבוכה אף יותר, עם שישים המתמודדים ששרדו לשלב האכזרי מכולם. כן, אפילו יותר מהגמר. אבל לפני שנגיע לאודישנים נטולי הקהל החי של פרקי הסינון, בואו ננסה להבין טיפה יותר מי היו האחרונים לעלות על הרכבת הנוסעת להולנד (אנחנו יודעים שזה כנראה מטוס, אבל תזרמו).
בראשית השבוע הכרנו את רון פרץ, היוצרת המקורית שמערבבת ביטים של היפ הופ עם שירה במרוקאית ואלף סטייל מכל כיוון. נראה שהשופטים לא לגמרי ידעו איך לאכול את חד הקרן המוזיקלי שעמדה מולם, אבל אם נשפוט על פי זוכי עבר כמו נטע וקובי מרימי, זה לא בהכרח סימן רע. פרץ הציגה מיקס נדיר של מקוריות, כישרון ואינטיליגנציה מוזיקלית, ועוד עם שיר מקורי, דבר שלרוב זוכה לעיקום אף קל בשלב האודישנים. היא בכל זאת הצליחה להרים את המסך עם 81 אחוז, חרף האדום של שירי מימון, וההימור שלנו הוא ששירי עוד תתאהב בסטייל שלה בשלבים הבאים, כשהצבעוניות של פרץ תבלוט על רקע הקאברים. יש כאן מתמודדת רצינית שעשויה לשלוף מבערים בשלבים המאוחרים ולהפתיע את כולם, אז תכינו את המילון עברית-מרוקאית שלכם.
עוד מתמודדת ייחודית שכדאי מאוד לשים עליה עין היא לינוי אקלה, ואל תתנו למסך שלא עלה, ל-51 האחוזים או לאדומים משירי וסטטאל לבלבל אתכם - לפעמים גם לזמרים מצויינים יש אודישן רע. אקלה ללא ספק עשתה טעות כשעלתה עם עיבוד אלקטרוני מתאמץ ואיטי ל-"Get Lucky" המקפיץ, מה שיחייב אותה להפציץ כבר מהשלב הבא, אבל עם קול מלא גוונים, חוש מוזיקלי ניכר ונוכחות בימתית שהצליחה להתבלט גם מבעד לאודישן הלא מוצלח, אקלה היא מקרה נדיר של סייב מוצדק, והגיוני מאוד שבהמשך השלבים השופטים יאלצו לאכול את הכובע, או את מה שלא יהיה על הראש של בן אל באותו הפרק, ולהודות שהם כמעט פספסו זמרת ענקית.
לעומת הקרירות היחסית בה התקבלה אקלה, אי אפשר לראות את החיבוק החם שבו התקבלה שיר ערגי מבלי להיזכר בפסטיבל שלווה של העונה שעברה. ההשראה של ההרכב המתוק על הגעתה של ערגי לא מסתכמת בסיפור הרקע הדומה, אלא מגיעה גם בצורת בחירת השיר ("ירושלים של זהב") וביצוע ווקאלי נהדר שהמיס את השופטים והרים את המסך עם 88 אחוזים. האם ביצוע שכזה מתאים לאירוויזיון? כנראה שלא. האם נאלץ לספוג שוב לאורך כל העונה טוקבקים שקוראים לנו שחורי לב רק כי לא בא לנו לעמוד דום במהלך חגיגת הבידור הטראשית והמרימה בעולם? חד משמעית. זה בסדר, אין לנו בעיה להיות האיש הרע. הסיפור של שיר ערגי מרגש, הקול שלה נהדר, היא מעוררת השראה, מאחלים לה רק בהצלחה בחיים ובאמנות, אבל לא. פשוט, בבקשה, אם באמת יש אלוהים - לא.
העולם המתוק והאופורי של האודישנים התפוגג בפרק האחרון ששודר השבוע, בו החלו לצמצם את שישים המתמודדים שנבחרו לנבחרת מהודקת בת עשרים זמרים וזמרות. חמשת המתמודדים שהתקדמו הלאה בפרק היו בלי ספק הזמרים הנכונים, וזה חרף העובדה שלהוציא את אוהד שרגאי (שנתן אודישן פחות טוב ממה שהוא יכול) הגיל הממוצע שלהם נמוך מגיל השתיה החוקי. ללי, גאיה שאקי, אלה-לי להב ואור עמרמי ברוקמן הצעירים הוכיחו באודישן השני שלהם שניתן לסמוך על הדור הבא של הכוכב הבא, וכדי להעביר את הפואנטה הביאו את נועה קירל לשפוט, להתרגש ולחשוש על מקומה בתור הנערה המצליחה בישראל.
הביצועים שלהם היו מלאי ביטחון, מפוצצי כישרון ובעיקר מעודדים לגבי המשך הדרך – הם אולי ילדים, אבל לעזאזל, כמה שהם מדויקים ומקוריים. ללי הציגה איכויות פופ וקול מפתיע בעומקו, גאיה שאקי נתנה קאבר יוצא דופן לליידי גאגא, אלה-לי להב עשתה אריאנה גרנדה יותר טוב מאריאנה גרנדה ועמרמי ברוקמן, אולי צמד המילים הישראלי ביותר בכל התוכנית, הוא תגלית אמיתית - מסוג האמנים שיצליח עם או בלי קשר לתוכנית. זה מעודד לגבי ההמשך, וצריך להלחיץ את כל היוצרים הבוגרים יותר שיתמודדו נגדם. אל תורידו את העיניים מדור העתיד, כי במוקדם או במאוחר, הם יתפסו את מקומם הראוי על במה הזו. האם זה יקרה השנה? רק זמן, לא הרבה זמן, יגיד. שמישהו בבקשה יביא כוס תה לנועה קירל.