פרק האודישנים השני של "הכוכב הבא" נפתח עם תגלית משמחת: עמוס, הכלב של אסי, לא הודח בשל הופעתו של ארצ'י הכלב של רותם, והוא תופס מקום של כבוד על הספה בין השניים כשהם מראיינים את המתמודד הראשון של הפרק - אילון שאלתיאל. כשאילון עולה לבמה מתברר שהדמיון בינו לבין איתי לוי הוא לא רק במראה, אלא גם בהיכרות עם רפרטואר השירים של רובי לוי. הוא שר את "במילים את מנצחת", מדויק אך לא סוחף במיוחד. איתי (המקורי) אומר ש"הפזמון הוא המבחן", וקולע - שם אכן מתגלה כוחו של אילון. בסיומו של אודישן חביב פלוס, הוא משיג 81 אחוזים ללא הצבעה של אמדורסקי (שמבקש מחילה עם ניסיון לא מאוד נחוץ של ח' תימנית).
הבא בתור הוא שון ביופציק בן ה-17 שעשה עלייה (סליחה, Aliyah) ממנהטן לרמת גן. כל הגירה היא קשה, אבל זאת של שון נשמעת כואבת במיוחד. בלי לפגוע ברמת גן. קל לסלוח לשון אחרי שהוא שר את "Anyone" של דמי לובאטו, כי ייתכן שהוא אשכרה מכיר את השירים שלה.ו ולא רק מאודישנים של "הכוכב הבא". יש לו קול ייחודי, בוגר, ומשהו בו נוגע מאוד. כבר בפזמון הראשון הוא משיג כחולים מכל השולחן ומרים את המסך, זו כנראה אחת הפעמים היחידות בהן לשימוש של איתי במילה וולקאם יש הצדקה.
הלאה לנינה נוי גולן, שם שמהנה על גבול המעצבן להגיד, ואפשר להבין את אסי ורותם שחוזרים עליו שוב ושוב כמו גם את הצורך של שולחן השופטים לרפרר ל"חזרות" ולהכריז "אני נינה". נינה נוי שרה את "Fingers Crossed" של לורן ספנסר סמית', והחן שלה הוא בילדותיות-מוזרות-ומתיקות שממש כמו השם שלה הן מהנות על גבול המעצבנות. היא לא עוברת, אך למזלה העונה מסמלת את חזרתו של שיר האודישנים, "Tell Me Where the Light Goes" של תמיר גרינברג. לכל שופט יש זכות וטו אחת בעונה, ונינה השנייה - טייב - נותנת לנינה נוי הזדמנות לשיר שוב. הפעם היא עוברת עם 84 אחוזים.
טליה סול אזרזר בת ה-17 מגיעה לאודישן עם האמא ה"גרושה באושר" שלה וחברותיה. היא שרה את "הלב שלי" של ישי ריבו, ומצליחה לרגש מהרגע שבו היא פותחת את הפה. מדובר בזמרת מהסוג שמחליקה להן המוזיקה מהגרון בלי מאמץ, יש בה משהו בוסרי לטוב ולרע - ועם עוד קצת הכוונה היא יכולה להפגיז. טליה מרימה את המסך עם 80 אחוזים, למרות אדום מפתיע משירי. אחריה עולה קארין אבלמן, שמביאה רוח נעורים שיש רק לכוכבות רשת כנראה. אני מתקשה להגיב בלי לצאת בומרית ממורמרת אז אדלג ישר לשלב הריאיון עם השופטים, שם חברותיה ממלמלות במבוכה "רן הסתכל עלינו" ורק אז אני מוצאת הזדהות עם המתרחש על המסך. אבלמן שרה את "River" של בישופ, לא בשירה הכי מדויקת בעולם אבל שאפו על הנמוכים המפתיעים אחרי כל הקופצניות. ובכל זאת, הביצוע לא מספיק טוב ואבלמן לא עוברת.
האודישן האחרון להערב: אליאב זוהר, הבן של ח"כ מיקי זוהר... וגל תורן? אליאב שר שיר מקורי, ומתברר שלמיקס הגנטי כנראה נכנס גם דודו טסה. קלישאת "פוליטיקה בצד" מתגלה כנכונה, ואליאב תופס אותי לא מוכנה עם אודישן פגז, שולחן מלא כחולים, 89 אחוזים וציפיות גבוהות להמשך העונה.
כוכביות לסיום:
* כמו שיונית לוי לא תפספס הזדמנות לריאיון באיטלקית, כך היחידה שמנהלת את הריאיון עם שון היא הנציגה האמריקאית בשולחן נינט.
* בשעה טובה התחילו השטויות של אסי ורותם: היא מסיימת שיחה כי כואב לה על העקבים, הוא מטריל את שירי על זה שאיתי מושך יותר מדי פוקוס.
* כמה עוד נצטרך לחכות לכתבת "מצאנו באינסטגרם את מיכל, האקסית ששברה לאליאב את הלב"?
* הפרק הבא נשמע כמו זמן טוב להתחיל לעשות זובור לרן דנקר, שבינתיים זוכה משום מה מן ההפקר.